ועוד: בפשטות צריך לומר, ד"ולא תשאו עליו חטא" היינו שיש על זה עונש, כי לשון נשיאת חטא סתם וע"פ הרוב מורה על ענין של עונשטז. אבל את"ל דקאי על אי הרמת תרומת מעשר, קשה ביותר, דכי אפשר לומר שיש עונש מיתה (בידי שמים) על ביטול הפרשת תרומת מעשר? וכן קשה לומר ד"תשאו עליו חטא" היינו עונש מלקות, שהרי אין כאן אזהרהיז, ועוד זאת — הרי אין באי הרמת תרומת מעשר מעשה (ואין לוקין על לאו שאין בו מעשה)יח.
ויש מפרשיםיט שפירשו, ש"ולא תשאו עליו חטא" קאי באיסור אכילת מעשר הטבול לתרומת מעשר [ולפ"ז, מ"ש "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם גו'" — "הא אם לא תרימו תשאו חטא" — היינו, כי "אם לא תרימו" יבואו לידי חטא כשיאכלו המעשר]. ועפ"ז אתי שפיר שיש כאן "נשיאת חטא", עונש על מעשה האכילה.
אבל אם זוהי שיטת רש"י בפירושו עה"ת, הדרא קושיא לדוכתא — כיון ששני חלקי הכתוב איירי באיסור אחד (אכילת מעשר הטבול לתרומת מעשר) — מהו הכפל בכתוב? ועוד זאת: איזו נשיאת חטא — עונש — יש כאן מלבד העונש מיתה ("אם תחללו תמותו") שבסיום הכתוב?
ואין לומר ש"ולא תשאו עליו חטא" היינו עונש מלקות — שהריכ כיון שיש באכילת טבל לתרומת מעשר עונש מיתה ("אם תחללו תמותו"), הרי אין כאן דין מלקות כי "קםכא לי' בדרבא מיני'"כב (שהיא סברא פשוטה גם בלימוד ע"ד הפשטכג).
[ואף שעונש מיתה כאן הוא רק מיתה בידי שמיםכד, ורק לפי אביי (בדעת ר' נחוני' בן הקנה)כה אמרינן בזה קלב"מ — הרי ע"פ פשוטו של מקרא אין מקום לחלק בין מיתה בידי אדם למיתה בידי שמים, שהרי הסברא ד"קם לי' בדרבא