88

שאומרים מספר מוגבל "מאה פעמים", משמע שיש לזה איזו הגבלה.

[וכמבואר בלקו"ת^נה, דמספר "מאה" מורה על השלימות דהשתלשלות, דה­השתלשלות נחלקת בכללות למספר עשר — עשר ספירות, עשר כחות הנפש וכו', ושלימותן, כאשר כ"א מהן כלול מעשר, הוא מספר מאה, וכמו שהביא מחדא"ג מהרש"א בפירוש מחז"ל^נו "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד", ד"מספר^נז מאה מגיע עד נפש רוח ונשמה שהן בחי' יחידות עשירות מאות כו', אבל השונה פ"א יותר מזה הוא חלק אלקה ממעל"],

משא"כ הלשון "כמה פעמים", שלא נאמר בו מספר מסויים, ה"ז יכול לכלול הן מעט הן הרבה ונופל על איזה מספר שיהי', וזה רומז גם על העדר הגבלה, למעלה מהשתלשלות.

וזהו מהחילוקים בין פרש"י על "פתוח תפתח" — "אפי' כמה פעמים" לפירושו על "נתון תתן" — אפילו מאה פעמים":

גם "נתון תתן" נאמר בלשון של "מקור", כי מעשה המצוה של איש ישראל באיזה מצב שהוא — הרי כפי פסק הרמב"ם הידוע^נח, יש בו ה"מקור" — אמיתיות ופנימיות רצונו ש"רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן ה­עבירות" [ובפרט מעשה הצדקה ד"חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו כו' ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר^נט בצדקה תכונני"^ס].

אבל כיון שאין זה בא וחודר בכחות נפשו עד למעשה, כי בחיצוניות ובגלוי אפשרי אצלו מצב של "ורעה עינך באחיך האביון גו'", ויש צורך להודיע לו שהוא לטובתו^סא "בגלל הדבר הזה יברכך ה"א גו'" כנ"ל, ולכן הרמז וה­פעולה שבא מן המקור הוא "אפילו מאה פעמים" שהוא מספר מסויים ומוגבל.

אבל כאשר האדם בוחר בנתינת ה­צדקה מצד מקור נפשו, וזה מאיר אצלו בגלוי — "פתוח תפתח" בכל כחות נפשו עד לכח העשי' שלו — מרומז זה בהלשון "כמה פעמים" למעליותא — בלי שום הגבלה כלל.

וע"י קיום מצות הצדקה, ובפרט בימי חודש אלול שבהם מרבים בצדקה^סב, וכמבואר בר"ת דאלול^סג "איש^סד לרעהו ומתנות לאביונים", וצירוף שם הוי' המאיר בחודש אלול יוצא^סה מהס"ת של הכתוב^סו "וצדקה תהי' לנו כי"

— זוכים כל אחד ואחת להכתב ולהחתם בספרן של צדיקים גמורים, עד — לגאולה האמיתית והשלימה^סז, ד"אין^ס ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר^ס ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה" — בקרוב ממש.

(משיחת ש"פ ראה תשמ"ג)

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org