87

אפילו כמה פעמים", ומ"ש בפסוק "נתון תתן" — "אפילו מאה פעמים".

ובהקדם הפירוש הפנימי במ"ש רש"י^מב "יש לך אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן", דלכאורה הול"ל "שמצטער בנתינתו" וכיו"ב [וכן בהמשך הלשון^מב "יש לך אדם שפושט את ידו וקופצה", דגם כאן הול"ל "יש לך אדם שקופץ את ידו מליתן" וכיו"ב]?

וי"ל דכוונת רש"י כאן לרמז שמדובר בסוג נעלה ביותר בנתינת צדקה, הבא ע"י בחירה חפשית בתכלית, וזהו "שמצ­טער אם יתן אם לא יתן", שנמצא במצב של צער ומלחמה דב' הנפשות, יצר טוב ויצר הרע^מב, שהיצ"ט רוצה ליתן הצדקה והיצה"ר אינו רוצה שיתן^מג, והאדם בוחר בנתינת הצדקה באופן ד"פתוח תפתח", פתיחה דכל כחות נפשו, עד שורש נפשו שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"^מד, ש­ממנה הוא אמיתית כח הבחירה שבישר­אל, ד"הן האדם הי' כאחד ממנו"^מה, ולכן אין מי שמעכב על ידו כמו הקב"ה שאין מעכב בידו^מו.

והנה זה שלמדין מ"פתוח תפתח" ו"נ­תון תתן" — אפילו מאה פעמים, מבואר ברמב"ם^מז ומובא במפרשים כאן^מח שהוא לפי שנאמר בלשון של "מקור"^מט — "פתוח", "נתון", וה"מקור^נ נופל על ה­מעט וההרבה ולפיכך חייב מצד שהוא מקור כו' אפילו אלף^נא פעמים", ד"ענין^נב המקור — שכולל הרבה עד אין סוף, וזהו "מאה פעמים" כי כן דרך הגמרא כאשר תרצה לומר סך אין קץ אמרה מאה פעמים".

ונת' במ"א^נג הטעם לזה בפנימיות הענינים, כי עשי' מצד עצמה היא במדי­דה והגבלה, וגם כשהעשי' באה מצד כחות נפשו שכלו ומדותיו, שאז עשייתו היא בחיות, מ"מ הרי היא בהגבלה, לפי שגם שכל ומדות של האדם הן מוגבלים. אבל כאשר העשי' באה מהרצון שבנפש, וכ"ש וק"ו כשבאה מצד עצם הנפש שאין בו שום הגבלה — הרי זה פועל גם על כח העשי' שיהי' בלי הגבלות.

וזהו הטעם שציווי בלשון "מקור" מורה "אפילו מאה פעמים", כי ציווי סתם ה"ז קשור בכח המעשה של האדם (שהציווי הוא על עשייתו), משא"כ כאשר הציווי נאמר בלשון של "מקור" פירושו שעשי' זו באה מה"מקור", מרצון נפשו שהוא מקור כל הכחות, ולכן היא "אפילו מאה פעמים", כי ע"י עצם הנפש בטלים כל ההגבלות.

אבל אע"פ שבכללות "מאה פעמים" מורה על העדר ההגבלה, מ"מ מזה גופא

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org