והאמוראים הראשונים ולא הובא ממנו בתלמוד כ"א מעט מזעיר. . והשאר נשכחו משום שאין חיוב לחזור עליהן מאחר שלא ניתן הפלפולכז רק למשה".
הרי שאין איסור לשכוח פלפולה של תורה (ומספיק לזכור רק "ההלכות בטעמיהן"כח). ולפי זה מותר לכתחילה לשכוח הפלפול והקושיות והפירוקים.
כלומר: אף שמפורש בהל' ת"ת שםכט, שבחיוב לידע ולזכור כל תורה שבע"פ כולה נכלל גם "תלמוד המבאר טעמי ההלכות שבמשניות" (כי "אם אינו יודע טעמי ההלכות אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין") — הרי מבואר בהל' ת"ת שםל, דלפרש"י "נחלק התלמוד לב' חלקים": טעמי ההלכות בלי פלפול (שקבלו איש מפי אישלא), ופלפול התורה "להבין דבר מתוך דבר" וכו', שלפ"ז י"ל, שגם בתלמוד בבלי שני חלקים אלה (א) החלק של טעמי ההלכות בקצרה, (ב) הקושיות ופירוקים שהם בגדר "פלפול" — ור"ז רצה לשכוח רק חלק הפלפול שבגמרא בבלאה (שמותר לשכוח), ולאלב הטעמים.
אבל צ"ע אם אפשר לתרץ כן, כי נוסף לזה שבהלכות ת"ת שםלג משמע שהאיסור לשכוח דבר מדברי תורה חל על כל תלמוד בבלי [והקושיות ופירוקים שבתלמוד בבלי אינם בגדר "פלפול" בעלמא (שמותר לשכוח), כי הם מוכרחים לידיעת טעמי ההלכות בקצרה]לד — הרי עוד זאת, מפשטות לשון הגמ' "דלשתכח גמרא בבלאה מיני'" משמע ששכח כל "גמרא בבלאה" (שבימיו)לה, ולא רק חלק הקושיות והפירוקים שבהלו.
ד. ויש להוסיף:
לפום ריהטא קושיא זו על ר"ז אין לה מקום לפי שיטת הרמב"ם שאין חיוב בידיעת טעמי ההלכות (אפילו לא בדרך קצרה) בשביל ידיעת ההלכות עצמןלז, ולשיטתו, חיוב ידיעת תורה שבע"פ כולה (והאיסור לשכוח "דבר מדברי דיני תורה") כולל רק "משנה", דהיינו הלכות פסוקות, ולא "תלמוד" ("גמרא")לח —