שיטת רש"י תרווייהו איתנהו בה, ששתי כוונות היו למשה בשבירת הלוחות: א) מפני כבוד התורה — שלא רצה ליתן אותם ל"מומרים", ב) בשביל הגנת ישראל.
ויש לומר, שהטעם הראשון ("כל ישראל מומרין ואתננה להם") בא בעיקר לבאר העדר נתינת הלוחות לישראל — אבל אינו טעם (מספיק) לשבירת הלוחות (שזהו היפך כבוד התורהכח); ואילו לטעם השני מוסבר היטב מה שהביאו לשבור את הלוחותכט — בדוגמת קריעת הכתובה ע"י השושביןל.
ומזה מובן לעניננו — שבחו ומעלתו של משה בשבירת הלוחות, שתוכן השבח (שאליו מתכוון רש"י כאן) מודגש (בעיקר) בהטעם ששבירת הלוחות היא בשביל הצלת ישראללא, דוגמת קריעת הכתובה ע"י השושבין להציל את ארוסתו של המלך, שבגלל זה נאמר לו "פסל לך. . אשר שברת — יישר כחך ששברת"לב.
ה. ועפ"ז יש לבאר במה היא מעלת שבחו של משה בשבירת הלוחות יותר משאר מעלותיו:
מובן בפשטות — פשוטו של מקרא — גודל ויוקר ערכם של הלוחות ובפרט בעיני משה רבינו, שהרי "הלוחות מעשה אלקים המה. . מכתב אלקים"לג, והוא זכה לקבלם מידי הקב"ה בכבודו ובעצמולד — נוסף על החביבות שלו לדברי תורה בכלללה.
ואעפ"כ, כאשר ראה משה רבינו, הרועה הנאמן והאוהב ישראל, שיש מקום לחשש, שמציאותם של הלוחות (שהם בדוגמא ל"כתובה") יכולה לפגוע בישראל ח"ו, לא היסס כלל וכלל לרגע (ואף לא שאל את הקב"ה), ותיכף ומיד שבר את הלוחות כדי להצילם מעונש.
ולא עוד, אלא ששבירת הלוחות היתה כדי להציל רק חלק הכי קטן שהיו במצב ירוד ביותר, שנכשלו בחטא העגללו, ואעפ"כ, כדי להגן עליהם לא היסס משה רבינו לשבור את הלוחות (והראשונות).