218

אבל תירוץ זה צ"ע, שהרי סו"ס שבי­רת הלוחות עצמה היא דבר בלתי רצוי והיפך השבח לגמרי.

ודוחק גדול לומר שכדי לרמז "שהס­כים השם על ידו", יצרף הכתוב את הענין דשבירת הלוחות (ענין שמצ"ע הוא בלתי רצוי בתכלית) עם כל המעלות הנפלאות של משה (נבואתו, האותות בארץ מצרים, קבלת הלוחות וכו'), ומה גם — בסיומם וחותמם!

[ובפרט שתוכן שבח זה "הסכים השם על ידו" — מצינו אצל משה בענין נעלה וטוב, "הוסיף משה יום אחד מדעתו"^יא; נוסף לזה שמצינו כמה פעמים, שע"י תפלתו פעל משה שהקב"ה יבטל גזירה על ישראל וכיו"ב^יב — ומה טעם שהביא הכתוב את הענין דהסכים הקב"ה — דוקא בשבירת הלוחות (הקשור עם חטא העגל שעליו נאמר^יג "וביום פקדי ופ­קדתי וגו'")^יד].

ועוד — העיקר חסר מן הספר: בלשון הכתוב ("לעיני כל ישראל") נרמז רק ע"ד המעשה דשבירת הלוחות לעיניהם, ואין כאן שום רמז לשבחו של משה (הסכמת השם על ידו).

ב. גם צריך להבין:

א) רש"י מדייק לומר "לשבור את הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם", לפי שבזה הוא הרמז בלשון הכתוב "לעיני כל ישראל". אבל הא גופא טעמא בעי — מדוע בא הכתוב לרמז את הענין דשבירת הלוחות דוקא באופן השבירה שהיתה "לעיני כל יש­ראל", שלכאורה אינו אלא ענין צדדי^טו [ובפרט, שאינו ענין מיוחד לשבירת הלוחות דוקא, שהרי כמה מהענינים ה­מנויים בהכתובים כאן נעשו "לעיני כל ישראל", כנ"ל מהמפרשים]?

ב) מהו הדיוק בלשונו של רש"י "נשאו לבו^טז לשבור את הלוחות" — דלכאורה (א) הול"ל בקיצור "ששבר את הלוחות"; (ב) עכ"פ הו"ל לרש"י לנקוט "עלה בדעתו" — כהמשך לשון רש"י עצמו "והסכימה דעת הקב"ה לדעתו", ומה ענין נשיאת לב לשבירת הלוחות?

ג. ומכל הנ"ל מוכרח לומר, שלדעת רש"י יש בהפעולה דשבירת הלוחות עצמה ענין נעלה ביותר המורה על מעלתו ושבחו של משה רבינו.

[ובהמשך לשון רש"י "והסכימה דעת הקב"ה לדעתו" אין כוונתו שזהו כל תוכן השבח, אלא — תוספת ראי' שב­שבירת הלוחות יש שבח]^יז.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org