152

משנתו", וכן ההודאה דבכורים צ"ל "מיד" בכניסת ישראל לארץ;

משא"כ לדעת הש"ס כו' שלא נתחייבו בבכורים עד לאחר י"ד שנה של כיבוש וחילוק, ההודאה דבכורים היא ע"ד ההודאה בהמשך ובגמר התפלה — "אך צדיקים יודו לשמך" — לאחרי כל עניני התבוננות בעת התפלה ולפני', שאז ה­הודאה להשם היא מתוך הכרה עמוקה בחסדיו ית', והרי היא בתכלית השלימות — ועד"ז בבכורים, שדוקא לאחרי גמר הכיבוש והחילוק של כל הארץ, הרי ההודאה להשם על נתינת הארץ כו' היא בפירות שהם בתכלית השבח, מצב ד­תכלית השלימות^סא.

ז. פ' תבוא כוללת וקוראים אותה בכמה שנים (וכבשנה זו — תשמ"ז^*) ביום ח"י אלול, יום הולדת הבעש"ט — מייסד תורת החסידות הכללית, ויום הולדת רבינו הזקן — מייסד תורת חסידות חב"ד^סב.

וי"ל שבשתי דיעות הנ"ל, המתאימות לשני אופני הודאה, כנ"ל — נרמזו ב' אופני ההשפעה של הבעש"ט ואדה"ז על בנ"י:

עיקר ההדגשה של תורת החסידות הכללית (של הבעש"ט) היא — לעורר כח האמונה אצל בנ"י. וכמסופר בשיחות רבותינו נשיאינו אודות השתדלותו של הבעש"ט והתעסקותו עם תינוקות ביש­ראל לחנכם באמירת איש"ר וכיו"ב, וכן התעסקותו עם אנשים פשוטים להביאם לידי אמירת "ברוך השם" וכיו"ב, שכל זה הוא מעורר ומגלה בהם את כח האמונה — ע"ד ההודאה הכללית ד"מודה אני" שבתחילת היום, ודוגמתה — ה­הודאה "מיד" כי תבוא אל הארץ^סג;

וההדגשה^סד של אדמו"ר הזקן בתורת חסידות חב"ד היא — שכאו"א מישראל חייב להשכיל ולהבין ולדעת בעניני גדלות השם ככל יכולתו (כפי שנתבארו בתורת חסידות חב"ד בארוכה באופן ש­כאו"א יכול להבין בזה לפי ערכו), ולא להסתפק באמונה לחוד,

וזהו בהתאם לההודאה הבאה "לאחר ירושה וישיבה"^סג — לשון התיישבות^סג, כי על ידי שהאדם מתבונן בשכלו כו' בגדלות הא­ל, הרי זה פועל שהאמונה נקבעת בהאדם ומתיישבת בו, עד לשלי­מות הענין ד"ירושה וישיבה" — כיבוש וחילוק כל הארץ, שבהאדם עצמו זהו מה שהאמונה חודרת בתוך כל כחות נפשו, שעי"ז ההודאה להשם היא בתכ­לית השלימות — "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך" (באופן של התיישבות^סה וקביעות^סו).

(משיחות ש"פ תבוא (ח"י אלול) תשמ"ג, תשד"מ)

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org