172

רש"י^כ "וישב יעקב — ביקש יעקב לישב בשלוה"). ומהו ענינו של עונש כזה, ש­הוא דבר והיפוכו — נמצאים באדמה (ב­גיהנם), ושם גופא — במקום "גבוה", וב­אופן של "נתבצר" (וישיבה בשלוה)?

וכדי לתרץ שאלה זו מדייק רש"י "ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם לפיכך נתבצר להם כו'" — כלומר: החסרון בתשובתם של בני קרח הי' בכך שהיתה רק הרהור בלב ולא בדיבור בגלוי, באופן שלא נודעה לאיש. ו­אדרבה, תשובתם היתה בשעת המחלוקת, היינו, שלפי ראות עינים עדיין המשיכו במחלוקת, וביחד עם זה עלה בלבם הרהור תשובה.

[בפרש"י לתהלים^כא אמנם כתב "וב­שעת המחלוקת פירשו" — אבל מזה ש­בפירושו על התורה סתם "ובשעת המח­לוקת הרהרו תשובה בלבם" (ולא כתב ש"פירשו") מובן, שמפשטות הכתובים (בחומש) משמע שלא פירשו מן המחלו­קת (והטעם בפשטות, שאם פירשו לא היו נבלעים באדמה^כב), ורק הרהרו תשו­בה בלבם^כג].

ולכן הי' עונשם משונה כנ"ל, כי ה"ז מדה כנגד מדה: כמו שהנהגתם היתה ב­אופן של דבר והיפוכו, שבפועל ובגלוי לא הי' ניכר שפירשו מהמחלוקת אלא שבסתר מחשבתם והרהורם נבדלו משאר עדת קרח — כך גם עונשם הי' במדה זו, שראו כל ישראל שנענשו בדומה לקרח ועדתו שכמוהם נבלעו באדמה, אלא ששם באופן מובלע בארץ נבדלו מן השאר, "מקום גבוה בגיהנם וישבו שם".

ג. ויש לומר, שבזה מתרץ רש"י ב­דרך אגב (כדרכו) תמי' כללית בפסוק זה — דכל הכתוב "ובני קרח לא מתו" מה בעי הכא? סיפור זה שבני קרח לא מתו כי עשו תשובה, מקומו לעיל בפ' קרח, כשהתורה מספרת גופא דעובדא.

בפשטות יש לומר, כי כאן בפרשתנו הוצרך הכתוב להודיענו שלא מתו, כדי שלא יקשה לן זה שמונה בין משפחות בני לוי את "משפחת הקרחי"^כד, ולכן מקדים הכתוב ש"בני קרח לא מתו"^כה, וכיון שלא מתו בהבלעם ו"נתבצר להם מקום גבוה. . וישבו שם", הרי מסתבר שבמשך הזמן יצאו משם^כו, ומהם יצאו (כפרש"י לעיל בפ' קרח, כנ"ל) שמואל הנביא וכ"ד משמרות כו'.

[בכמה מפרשי רש"י^כז כתבו דמ"ש רש"י "נתבצר כו' וישבו שם", כוונתו שבני קרח נשארו שם לעולם.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org