182

לראות ולהכיר את התועלת שבעבודה זו.

אמנם "רוגזו של יוסף" ה"ז סוג אחר לגמרי, שאין בזה מלחמה עם צד הלעו"ז או "בירור" עניני העולם וכיו"ב — ולכאורה, כולו אינו אלא צער וצרה בלי שום מטרה כלל [ואדרבה, צרה זו גרמה לירידה כביכול במצבו של יעקב, "וית­אבל על בנו"^מט, ועד שמשו"ז פירשה ממנו שכינה^נ, ועוד זאת, שאמר "כי ארד אל בני אבל שאולה" — "גיהנם"^נא].

ו"רוגז" זה, שלכאורה הוא בגדר "גזירה" שאין בה טעם, הוא הוא הנסיון שהביא הקב"ה על יעקב כדי להעלותו למעלה מעלה, עד לעילוי שלא בערך כלל, שעי"ז נעשה כלי לאמיתית השלוה, עוה"ב (שלמעלה מגדר נברא).

ט. ועדיין יש מקום לתמי': לפי הנ"ל שהשלוה שניתנה ליעקב אינה אותה השלוה שביקש, אלא הוא ענין מיוחד לעצמו, מה שרצה הקב"ה להטעימו מעין השכר דעוה"ב — א"כ מדוע חיכה הקב"ה בזה עד שביקש יעקב לישב ב­שלוה (וכנ"ל מהמדרש, דהא דקפץ עליו רוגזו של יוסף הי' תוצאה מבקשתו של יעקב לישב בשלוה)?

וי"ל טעם הדבר (בפנימיות) — כי "הקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים"^נב, ולכן כל זמן שלא ביקש יעקב לישב בשלוה — לא ניתנה לו השלוה המגיעה לו; ורק כש"ביקש יעקב לישב בשלוה" — די"ל ד"ביקש" כאן הוא (לא רק — רצה, אלא) לשון בקשה ותפלה — הרי לא זו בלבד שנתמלאה בקשתו, אלא עוד זאת — שניתנה לו השלוה בשלימותה, עוה"ב.

ומכאן למדנו יסוד גדול והוראה ב­עבודתנו בזמננו אנו, עד כמה נוגע ענין בקשת הגאולה^נג, שעל כאו"א מבנ"י ללמוד מהנהגתו של יעקב לבקש לישב בשלוה, שכל זמן שעדיין משיח לא בא, צריך כאו"א מישראל לבקש, ועוד יותר — לתבוע שיבוא משיח צדקנו, כלשון חז"ל^נד (שהובא כמ"פ) "תני ר' שמעון בן יוחי. . כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש. . ומה אם אלו. . אנו. . על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהיו מתפללים. . בכל יום. . השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים, ותקנו בונה ירושלים ברכה בפני עצמה בתפלה, ובברכת המזון".

והובא (גם) להלכה^נה, וז"ל: הטעם

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org