153

השגחתו ית' היא באופן כזה, שלא זו בלבד שכל פרט ופרט מושגח מאתו יתברך (ויתירה מזו — שכל פרט ופרט נוגע להשלמת הכוונה הכללית) — אלא עוד זאת, שבענין השלמת רצונו יתברך הפרטים החשובים ביותר או הפרטים הנראים כטפלים ומעוטי הערך, כולם מושגחים מאתו יתברך באופן שווה.

וענין זה מודגש במצות גיד הנשה, ש­הזכר על כללות המאורע דהצלת יעקב נקבע דוקא על פרט שבפרט דהמאורע — ללמדנו, שגם פרט טפל כו' הי' נוגע לכללות ההצלה.

ז. אמנם עדיין אין הענין מחוור כל צרכו, כי הן אמת שע"י קביעת הזכרון בפרט שבפרט של מאורע זה נרמז ה­עילוי שבהשגחתו ית' על בנ"י, באופן ההשגחה על כל פרט ופרט כנ"ל — אבל מ"מ, סו"ס הי' ראוי יותר, לכאורה, לקבוע הזכר בענין כללי. כלומר: ע"י קביעת הזכרון באופן כזה חסר לכאורה הזכר לכללות ההצלה — כי סו"ס הרי גיד הנשה הוא רק פרט של המאורע^מח?

וי"ל הביאור בזה בהקדם עוד ענין ביחס בנ"י להקב"ה^מט: בבנ"י נאמר^נ "כי חלק ה' עמו", שהם כמו "חלק מן ה­עצם"^נא, וע"ד הבן שהוא חלק מעצמות אביו. כלומר: נוסף לזה שהקב"ה בחר בעמו ישראל ואוהב אותם (שבזה עדיין נרגש שיש כאן שנים, בוחר ונבחר, אוהב ואהוב), אלא שהם עצם אחד כביכול.

[וכמשל הידוע מהה"מ^נב, "דאף קודם שנבראו ישראל הי' נחקק צורתם במח­שבה כמ"ש רז"ל^נג ישראל עלה במח­שבה" — כלומר, גם "קודם שנבראו ישר­אל" להיות מציאות בפ"ע, "נחקק צורתם במחשבה", וי"ל דזהו הדיוק נחקק — דחקיקה היא מני' ובי', כי ישראל וקב"ה כולא חד].

והנה ידוע המאמר^נד "כשאתה תופס במקצת מן העצם אתה תופס בכולו", כי ה"עצם" נמצא בכל עצמותו בכל חל­קיו^נה.

וע"ד שמצינו דוגמא לזה בענין ה­מצוות — "העוסק במצוה פטור מן ה­מצוה"^נו, שהפירוש בזה הוא, דהוי "כמו שמקיים גם זה"^נז (המצוה השני'), כי כל מצוה כלולה משאר כל המצות. ומבואר בזה^נח, כי רצון העליון בתרי"ג מצות

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org