151

עילוי נפלא בההשגחה על כל פרט ו­פרט של עם קרובו (ועילוי כזה שהוא למעלה מן השכל).

ד. ויש לומר הביאור בזה:

אף שכל הברואים "לא נמצאו אלא מאמתת המצאו"^ל ומושגחים מאתו ית' — מ"מ, (עיקר) רצונו ובחירתו של הקב"ה הוא רק בישראל, ש"בחר בנו מכל ה­עמים"^לא, ונאמר^לב "אהבתי אתכם אמר ה' גו' אח עשו ליעקב גו' ואוהב את יעקב".

וי"ל שזהו גם תוכן מאמר רז"ל^לג שה­עולם נברא "בשביל התורה. . ובשביל ישראל": ישראל ותורה הם כוונת ה­בריאה (וכמחז"ל^לד "אני (לא^*34) נבראתי (אלא^*34) לשמש את קוני"), רצונו ובחי­רתו של הקב"ה הוא בהם עצמם;

משא"כ שאר הנבראים אינם תכלית ומטרה בפני עצמם אלא רק "אמצעי" שעל ידם נשלמה כוונת הקב"ה בתורה וישראל, וכמאמר חז"ל^לד ש"לא נבראו אלא לשמשני", שאין רצונו ית' בהם מצד עצמם והם רק "משמשים" ("אמצעי") לתורה וישראל.

והנה תכונת ענין הרצון (והבחירה) היא^*34, דכאשר רוצים (ובוחרים) באיזה דבר אפשר שהרצון בכל חלקי ופרטי הדבר יהי' בשווה (באותו התוקף), למ­רות החילוקים בחשיבותם ומעלתם של הפרטים (מצד תוכנם הם) [ועד שכאשר יחסר פרט אחד מהדבר (גם פרט קטן וטפל לכאורה) יחסר בהכלל כולו, מ­אחר שרצונו לא נשלם].

וכמו שמצינו בענין המצות, שהם רצון העליון ב"ה (גזירות המלך^לד), דאף שמצינו חילוקים מן הקצה אל הקצה במצות התורה, בלשון חז"ל^לה שיש "קלה שבקלות" ויש עד ל"חמורה שבחמורות" — מ"מ אמרו^לה "לא תהא יושב ושוקל מצוותי' של תורה" אלא צ"ל אותה ה­זהירות בכל המצוות בשווה; כי למרות החילוקים שבין המצות בתוכנם (בלשון החינוך "שרשי המצוה") וכיו"ב — כולן הן רצונו ית', "אשר קדשנו במצותיו ו­צונו"^לו, וזה הוא בשווה ממש בכל ה­מצות. דכמו שהקב"ה רוצה את החמורות כך רוצה את הקלות, באותו רצון^לז.

[וי"ל אשר מצד ענין זה שבמצוות, מצינו לפעמים, שכשחסר פרט אחד — חסר הכלל כולו. וכמו: גר שקיבל עליו כל התורה כולה חוץ מדבר אחד (אפילו מדברי סופרים) אין מקבלין אותו^לז; וכן "האומר שאין התורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת. . ה"ז

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org