ביתו, בית ישראל, שכאו"א מהם יש לו נשמה קדושהכד וכלולה בנשמת יעקבכה — שזוהי מעלתו של יעקבכו, בחיר האבות שהיתה "מטתו שלימה"כז, דלא כאברהם ויצחק ש"יצאו מהם" ישמעאל ועשוכח.
שאינו מובן: איך זה שלהצלחה הרוחנית הגיע יעקב (לא בזמן עסקו בתורה כו' אלא) דוקא בהיותו פועל ובבית לבן!
ד. ויש לומר נקודת הביאור בזה:
אמרו חז"לכט "צדיקים. . דומין לבוראן", דמזה מובן, שהסברת ענין "עיקר דירתו" של יעקב היא בהתאם להמבואר בענין "דירתו" של הקב"הל.
והנה ידוע מה שאמרו חז"ללא "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים", כלומר, "דירתו" של הקב"ה אינה בעולמות עליונים, שהם עולמות רוחניים, אלא דוקא בעולם הזה הגשמי התחתון, ועד, כמ"ש רבינו הזקןלב, ש"הוא התחתון במדריגה שאין תחתון למטה ממנו".
וזוהי הכוונה והמטרה של עבודת בנ"י בכלל, ובפרט בכל משך זמן הגלות, שע"י עבודתם בבירור וזיכוך העולם (בעשיית מצוות בדברים גשמיים, וכן עשיית "כל מעשיך לשם שמים" — שעי"ז מקדשים דברים הגשמיים שבהם עובדים את השם) נעשה העולם כלי הראוי לקדושה העליונה, ובגמר עבודה זו (בביאת המשיח) יהי' כל העולם כולו "דירה" להקב"הלג.
ובזה מובן הקשר בין שני הענינים שב"זבולון" — (א) השם זבולון, מלשון "בית זבול", דירת קבע, (ב) ענינו של זבולון: בעל עסק (ולא יושב אהל) — כי המשכת הקדושה בגשמיות העולם היא בעיקר ע"י עבודתם של בעלי עסקיםלד, שע"י שעוסקים בענינים גשמיים של העולם לש"ש ומקיימים בהם מצות כו', עושים את העולם הזה הגשמי "דירה" להקב"ה; בעבודת זבולון נעשה ה"בית זבול" — דירה לו ית'.