123

עבודתו היא באופן שאינו מחשיב עצמו למציאות בפ"ע, וכל מעשיו הם מעשיו של הקב"ה, ושכינה שורה בשלימותה ב­מעשה ידיו. וע"ד דאיתא בגמ'^סח "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ כו' במעשה ידיהם של צדיקים כתיב^סט מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ­י כוננו ידיך", ופרש"י^ע "מקדש מעשה ידי צדיקים הוא" — ומ"מ הובא ע"ז הכתוב "מקדש אדנ­י כוננו ידיך", ומבואר בשטה מקובצת^ע שאי"ז סתירה, כי "מעשה צדיקים קרי מעשיו של הקב"ה"^ע. די"ל הביאור בזה, שצדיק אינו מציאות בפ"ע ולכן מעשה ידיו של הצדיק הם הם מעשי ידיו של הקב"ה^עא.

ויש לומר, שענין זה (שמעשה ידיו של האדם (צדיק) נחשבת מעשה ידיו של הקב"ה) הוא בעיקר כאשר עבודת האדם היא כעבודת עבד, שע"פ תורה (תורת אמת) אינו מציאות בפני עצמו, וכל שקנה עבד קנה רבו^עב, עד שכל עבודת העבד נקראת על שם האדון; וכן עבודת העבד — צד השווה בה בכל זמן ובכל מקום (שמזה מוכח שזהו מקורה וכו') היא קבלת עול, לא מפני השגתו במעלת האדון ובתועלת העבודה, או מפני ההרגש בלב אל העבודה, אלא מפני ש­קיבל עליו עול האדון, ועבודתו היא כדי למלאות רצון האדון^עג.

וזהו החידוש שבבית המקדש הג' לגבי בתי המקדש שלפניו (שלכן דוקא הוא יהי' מעשה ה') — כי אף שגם בבית המקדש הא' והב' הי' עבודה ועשי', מ"מ, כיון שעבודת השם אז היתה מתוך הבנה והשגה עמוקה בגדלות השם, שמביאה לאהבתו ויראתו ית' כו'^עד ושכל מכסה ומלביש את העצם — הרי היתה העבודה בגלוי עבודה שכליית, מעורבת בזה מציאות האדם (שכלו והרגש לבו), ולכן לא הי' בגלוי "בניינא דקב"ה"; ודוקא על ידי העבודה במשך זמן הגלות, ש­עיקר העבודה היא בדרך קבלת עול מלכות שמים, כעבודת עבד^עה, ה"ז שלי­מות ואמיתית "מעשה צדיקים" שהם מעשה ידיו של הקב"ה, ולכן ה"ז פועל בגילוי שהקב"ה יבנה בית זה, "ה' יבנה בית"^עו.

ט. פ' תולדות קוראים בכל שנה ב­סמיכות לראש חודש כסלו (בשבת מבר­כים חודש כסלו (כבשנה זו^עז) או בימים ראשונים של החודש) — שסיומו וחותמו של חודש זה הוא ימי חנוכה — וגם בהם רואים תוכן ענין הנ"ל:

ידועים דברי הרמב"ן^*77 במ"ש הקב"ה לאהרן^עח "שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות", שזה קאי על נרות חנוכה, "שאין בטלים לעולם", ד­

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org