שיוקל לה צער הריון וילדתם לז', משא"כ רבקה שאחד מבני' הי' רשע — לא זכתהיד לכך, ולכן "וימלאו ימי' ללדת".
ועפ"ז מיושב ג"כ — קרא זה ד"וימלאו ימי' גו' והנה תומם בבטנה" למה לי? הרי כבר ידעה רבקה מזה, כמפורש לפנ"ז "ויתרוצצו הבנים גו' ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים גו'"טו, ומה מחדש כאן הכתובטז? וע"פ הנ"ל מובן, כי מ"ש "והנה תומם בבטנה" הוא רק נתינת טעםיז על "וימלאו ימי' ללדת", דמה שילדה למלאים ולא לז' כמו תמר הוא מפני ש"תומם — חסר — בבטנה"יח.
ה. ע"פ הנ"ל יומתק עוד דיוק בלשון רש"י כאן, שמסיים "אבל בתמר. . כי לז' חדשים ילדתם", ולא כתב בקיצור (ע"ד לשון המדרש כאן, וכן הוא לשון רש"י עצמו בפ' וישב, כנ"ל) "כי לחסרים ילדתם"?
בפשטות יש לומר, שרש"י לא נקט כאן "לחסרים" היות שאין זו לשון ברורה (ל"בן חמש למקרא"), ולכן מפרש כאן שילדה לז'יט, ובפ' וישב מקצר וכ' "לחסרים" — כי סומך על פירושו כאןכ.
אבל עדיין אינו מיושב כל צרכו, כי בתיבת "חסרים" מצינו (במפרשים) שני פירושים: א) כפרש"י — לידה לז' חדשיםכא, ב) שלא היו ט' חדשים שלמים (וכמ"ד שגם היולדת לט' יולדת למקוטעין)כב. וא"כ מהו הטעם שרש"י מכריע כאן שהכוונה היא ללידה לז' חדשים?
וגם אם יש איזה הכרח לזה (ממק"א) — למה לו לרש"י להכריע ולהכנס כאן לפרטי החילוקים שבדבר, אם החסרון הי' בימים בלבד, או חסרון בחדשים — "לז' חדשים ילדתם"?
אמנם ע"פ משנת"ל בביאור המשך שני פירושי רש"י י"ל, שזוהי הקדמה לדבור השני בפרש"י, שבו מדייק "תומם חסר", שההכרח לדייק כן הוא מפני הקושי ב"וימלאו ימי'", שרבקה לא ילדה