103

הרגלים הם כנגד הג' אבות — פסח כנגד אברהם, שבועות כנגד יצחק וסוכות כנגד יעקב. ונמצא, שלידת יצחק היתה ברגל שכנגד אברהם. ומובן בפשטות שאין זה במקרה, אלא מפני שכן הוא הדבר מצד תוכן ענינה של לידת יצחק, דמכיון שמציאותו של יצחק "דומה" ל­אברהם (אהבה וחסד), לכן גם לידתו (כפשוטה) היתה ב"רגל" דאברהם^יא.

ב) שמו: "יצחק" הוא מלשון "צחוק"^יב — ע"ש "צחוק עשה לי אלקים"^יג, ענין של שמחה^יד. והרי שמחה היא תנועה הפכית ממדת היראה והפחד^טו — ואעפ"כ נקרא יצחק בשם המורה על שמחה.

ג) כללות ענינו — ויגדל האיש גו' עד כי גדל מאד^טז — תכלית החסד והגדלות.

ד) וארבה את זרעו (ע"י אשר) ואתן לו את יצחק^יז.

ועוד.

ג. לכאורה הי' אפשר לבאר זה ע"פ הידוע^יח, דזה שהעבודות של אברהם ו­יצחק היו בשני קוים שונים וגם הפכיים — הכוונה בזה שעיקר עבודתו של אבר­הם היתה במדת החסד, אבל לא שהיתה מוגבלת רק בה אלא היתה כלולה גם ממדת הגבורה והיראה, וכמפורש אצל אברהם^יט — "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה"; וכמו כן הוא ביצחק, שעבודתו היתה כלולה גם ממדת החסד, אלא שעבודתו העיקרית היתה במדת היראה.

ועפ"ז יש לפרש^כ דזה שאמר הכתוב "אברהם הוליד את יצחק", שהקב"ה "צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם" — הכוונה בזה לא רק לתואר פניו ה­גשמי, כ"א גם ל"קלסתר פניו" הרוחני, כלומר — מדתו ועבודתו, ובא ללמדנו כי בעבודתו של יצחק ישנה עבודת ה­אהבה (דאברהם).

אמנם, לכאורה אין זה ביאור מספיק, כי מאחר ששמו של יצחק בפי כל ותמיד הוא ע"ש השמחה דוקא, עכצ"ל שזהו עיקר ענינו של יצחק^כא.

זאת ועוד: ידוע^כב החילוק בין גילה ושמחה — דגילה מורה על רגש של שמ­חה שאינו באופן גלוי כ"כ [שלכן יכולה להיות ה"גילה" ביחד עם היראה ורעדה, וכמו שנאמר^כג "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה"], משא"כ שמחה היא —

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org