"שיחה" מורה על מה שהקב"ה משפיל כביכול ומצמצם את עצמו בעשרה מאמרות לברוא על ידם את העולם ולהחיותו, ומזה באה ההנהגה הטבעית;
משא"כ תורה היא למעלה מן העולם, כמחז"ללח שתורה קדמה לעולם, וממנה נמשכת ההנהגה הנסית של הקב"ה לשדד מערכות הטבע [וכדיוק הלשוןלט "אין כל חדש תחת השמש", דרק "תחת השמש" אא"פ להיות חידוש במעשה בראשית, משא"כ ע"י התורה, שהיא "לעילא מן שמשא"מ, יכולים לעשות חידוש במעשה בראשיתמא], "ולכןמב התנאים ואמוראים היו עושים נסים מופלאים כמו גינאימג חלוק לי נהרא, וזוטראמד דבכו מחי' מתים" — שזהו בכח התורה שלהם.
וזהו הטעם שהרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה — כימה מכיון שהתורה ענינה להמשיך "אור חדש" שלמעלה מן העולם, לכן לא ניתנה למטה אלא ברמיזה דוקא, ע"ד "(די) לחכימא ברמיזא"מו, שענין עמוק ביותר נמסר ע"י רמז דוקאמז.
ועד"ז מובן גם בעניננו, שהנס דקפיצת הדרך של אליעזר — שהי' באופן של שידוד מערכות הטבע, לא נתפרש בתורה (באריכות) אלא "ברמיזה" דוקא, כמו "גופי תורה" [משא"כ שאר כל פרטי הסיפור של אליעזר המפורשים בתורה באריכות, אף שמהם נראה בעליל שהשם הצליח דרכו באופן ש"אותה הוכחת לעבדך ליצחק"מח, מ"מ, לא הי' בהם ענין של שידוד מערכות הטבע].
ויש לומר הטעם שב"פרשה של אליעזר" ("שיחתן של עבדי אבות") נכלל גם הנס דקפיצת הדרך השייך ל"תורתן של בנים": מבואר בכ"ממט הטעם לגודל החביבות שב"פרשה של אליעזר" עד ש"יפה כו' מתורתן של בנים" — כי שליחותו של אליעזר בענין נישואי יצחק ורבקה היתה שייכת לכללות ענין נתינת התורה [וכנרמז גם בנתינת "שני צמידים. . עשרה זהב משקלם"נ לרבקה, וכפרש"ינא שהם "רמז לשני לוחות. . לעשרת הדברות"]; שמזה מובן שגם ב"פרשה של אליעזר" עצמה צ"ל מעין ה"אור חדש" שלמעלה מטבע העולם, המתגלה על ידי התורה — וזה הי' בנס דקפיצת הדרךנב.