92

שני הענינים בשני ד"ה נפרדים (מאחר שאין קשר ביניהם — בתוכנם)].

יש מפרשים^יז "דקשה לרש"י מאי בא לנו הקרא לאשמעינן שקפצה לו הארץ. . דאין לומר שבזה נמי הוכיח שמה' יצא הדבר ליתן לו את רבקה, שהרי נס זה נעשה לו אין זה הוכחה על רבקה דלמא בתולה אחרת יש בעיר הזאת שישאנה, א"נ משום שזכותו של אברהם היא שקפצה לו הארץ, אלא על כרחך צ"ל: אף שאין צריך לכתוב ולא אשמעינן כלום אפילו הכי כתבו משום דבא לאשמעינן שחביב לפני הקב"ה כדר' אחא וכו'".

אבל תירוץ זה צע"ג, שהרי אף אם נאמר שבנס זה (של קפיצת הדרך) אין "הוכחה על רבקה" בפרט^יח, הרי פשיטא שהוא מראה בגלוי שה' הצליח דרכו בשליחות זו (בכלל)^יט — והרי זו היתה כוונת אליעזר, להוכיח לבתואל שהשם עמו והצליחו בכל — וכיצד אפשר לומר שדבר זה "לא אשמעינן כלום"?

ובפרט שדבר זה נוגע גם למבוקש עיקרי בשייכות לרבקה — בקשת אליעזר "אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי"^כ, היינו לקחת את רבקה בלי שהי' ועיכוב בטענו "וה' הצליח דרכי", שבפשטות הראי', דכיון שהקב"ה עשה לו נס דקפיצת הדרך, הרי מזה הוכחה שאין לאחר את שילוחה של רבקה^כא.

ב) מדוע מעתיק רש"י שם בעל המאמר — "אמר רבי אחא"? — וכמדובר כמה פעמים, שבהביאו שם האומר כוונתו ליישב שאלה בהענין שיכולה להתעורר אצל "תלמיד ממולח" לאחרי התבוננות כו' (שלכן אין רש"י צריך לתרצה בפירוש, אלא רק ע"י ציון שם בעל המאמר, כלומר, שהתשובה מרומזת בשיטתו (או הנהגתו וכיו"ב) של תנא או אמורא זה).

ד. ויש לומר, שחדא מתורצת בחבירתה, כלומר, דיוקו של רש"י (הנ"ל סעיף א) "מכאן שקפצה לו הארץ", הוא המכריח המשך פירושו "אמר רבי אחא יפה שיחתן כו'":

עצם ההכפלה (אפילו כשהיא באופן מפורט ובאריכות) — ע"פ פשוטו של מקרא אינו דבר המוקשה ומכריח ביאור^כב, כי מצינו כמ"פ בתורה הכפלת ענין, ולא נחית רש"י לפרש בכל פעם טעם ההכפלה [וע"ד סיפור בריאת אדם הראשון, שנשנה בתורה פעמיים^כג (פעם בדרך כלל ופעם בדרך פרט^כד) ולא פרש"י הטעם שנאמר בב' מקומות (ולא

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org