מודגש ענין השלימות שהיתה אצל אברהם אבינו גם לפני קיום מצות מילה, ש"כל המצות שעשה אברהם אבינו" (דהיינו כל התורה כולה, שקיים אברהם אבינו עד שלא ניתנהלג) לא הי' בכחם לפעול אצל אברהם שיהי' "שלם", "עד שמל";
משא"כ בברייתא, שהכוונה להגדר ד"תמים", שזוהי שלימות ותמימות נוספת (יותר משלימות במובן דהעדר החסרון) — צריך להדגיש, שאף שגם לפני קיום מצות מילה הי' אצל אברהם (לא רק קיום כל המצות, אלא גם) קיום מצות באופן של הידור (תמימות ושלימות נוספת)לד — "אין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו", באופן של עסק וטירחא יתירה, עד למסירת נפש — מ"מ, "לא נקרא תמים אלא על שם מילה", כי א"א להגיע למעלה ד"תמים" אלא על ידי ה"מילה", כשהאדם הוא "מהול".
ועפ"ז יש לבאר גם הקשר לשני הענינים שבמילה — שלא יהי' ערל, ושיהי' מהול — כמודגש בשינוי ל' המשנה והברייתא, "עד שמל" או "על שם מילה":
הענין ד"לא יהי' ערל" שבמצות מילה, פועל שהאדם יהי' שלם בלי מום, כי הערלה ה"ה מוםלה, והסרת הערלה מבטלת חסרון זה ונעשה "שלם"לו (זה גופא מתירו לאכול בתרומה כמבואר ברמב"םלז); וזהו מ"ש במשנה "לא נקרא שלם עד שמל", שהכוונה להסרת הערלה, שעי"ז "נקרא שלם";
אבל זה שהאדם נעשה בגדר "מהול", אין זה רק ענין שלילי, שאין לו ערלה, אלא זוהי שלימות ומעלה נוספת, שמלבד זאת שאין לו ערלה (מום) — יש ענין חיובי שהוא מהול. וזהו מה שמוסיף בברייתא, שענינה ופעולתה של מילה הוא לא רק שפועלת שלימות אצל אדם החסר — אלא שמוסיפה תמימות גם באדם השלם, "לא נקרא תמים אלא על שם מילה", כי הענין ד"תמים" (לא רק "שלם") נפעל על ידי הענין החיובי שבחפצא דמילהלח, זה שהאדם "מהול"לט.