כימי עולם וכשנים קדמוניות" — "כימי עולם כימי נח". דלכאורה תמוה: הפסוק "וערבה לה' גו'" קאי על הזמן דגאולה האמיתית והשלימה, כאשר העולם יהי' בתכלית השלימות, וא"כ איך אפשר לומר שהוא "כימי עולם — כימי נח"נח?!
אמנם ע"פ הנ"ל מובן — כי תחילת הכשרת העולם והכנתו לשלימותו בזמן הגאולה ("מלאה גו' כמים לים מכסים") היתה בימי נחנט, ע"י מי המבול שכיסו את העולם].
ז. ע"פ הנ"ל יבואר ג"כ זה שנשבע הקב"ה ש"לא יהי' עוד מבול לשחת הארץ":
תכלית הכוונה היא שתהי' מציאות העולם דוקא, "לשבת יצרה"ס, ובאופן ד"לא ישבותו"סא, וכמו שהעולם הוא במציאותו יהי' כלי לכל הענינים הכי נעלים, כנ"ל.
[שלכן לא רצה הקב"ה שהעולם ישאר בהמצב ד"כולו מים במים" — אף שאז "הי' קלוסו של הקב"ה עולה" — אלא צמצם הקב"ה התגלות זו עד ש"תראה היבשה"סב, העולם כפי שנראה לעינינו]סג.
והיות שהכשרה זו וכח זה כבר ניתן בעולם ע"י הטבילה במי המבול, הרי שוב אין צורך "לשחת", לבטל מציאותו, ולכן נשבע הקב"ה ש"לא יהי' עוד מבול" (כי, אדרבה, תכלית הכוונה היא שתהי' מציאותה של הארץסד).
ח. ידועים דברי השל"הסה, שבפירוש רש"י על התורה נרמזו "ענינים מופלאים". ובעניננו: העילוי הרוחני שב"יבשה הארץ" (כשישנה מציאות הארץ) לגבי העילוי הרוחני שב"מי המבול" (שהוא ע"ד העילוי ד"מים במים" שבהתחלת הבריאה) — מרומז בלשון רש"י על הפסוק "יבשה הארץ" — "נעשה גריד כהלכתה"סו:
מי המבול מרמזים על מדריגת התורה ("מי הדעת") כפי שהיא למעלה עדיין ממציאות העולם; ואילו "יבשה הארץ" היא התורה כפי שירדה למטה ונתלבשה בעניני ארץ — עוה"ז.
ודוקא על ידי "ירידה" זו (של התורה) לעוה"ז מתגלה חלק ההלכה שבתורה. כידוע דתורה לא בשמים היאסז, ופסק