253

כו'), דהיינו ההכנה ליצירת עם ישראל וכו'; ואילו ספר שמות הוא הסיפור דיציאת מצרים ונתינת התורה וכו'.

ולכאורה, ע"פ זה היתה צ"ל התחלת ספר שמות בסיפור יציאת מצרים^לט, שאז "נולד" עם ישראל^מ (וע"ד דברי רש"י הנ"ל "לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם"), ומה טעם פתח ספר שמות בסיפור גלות מצרים^מא?

[וגם לפי פשוטו, ההפסק בין הספרים הוא לכאורה באמצע ענין, שהרי כבר מסופר בספר בראשית (בפ' ויגש^מב) ע"ד ירידת יעקב ובניו למצרים, וא"כ הי' לכאורה מתאים יותר שגם המשך הסי­פור ע"ד גלות מצרים (קושי השעבוד וכו') יבוא באותו הספר (בראשית), וב­ספר שלאח"ז יתחיל בענין חדש — גאו­לת ישראל ממצרים].

וע"פ הנ"ל יש לומר:

כשם שפתיחת (כל) התורה ב"בראשית ברא גו'" היא משום שזהו תכלית ענין התורה — "לתת להם נחלת גוים", כנ"ל; עד"ז הוא בעניננו: ספר שמות הוא אמנם סיפור לידת עם ישראל ונתינת התורה להם, אבל ה"פתיחה" של סיפור זה היא לא במ"ת, וגם לא בסיפור יציאת וגאולת מצרים, אלא דוקא בסיפור "נחלת גוים" שבזה, בגלות מצרים, וע"ד ירידה ל­"מיצרים" וגבולים של העולם בכלל.

כי מכיון שתכלית התורה היא ה­עבודה ד"לתת להם נחלת גוים" (בירור העולם) — לכן, גם ההכנה למ"ת היתה ע"י עבודה תוך גלות מצרים, באופן ש­עניני מצרים נכנסו לרשות ישראל (קדו­שה) בהיותם במצרים, שם — "וינצלו את מצרים"^מג, "עשאוה כמצודה שאין בה דגן. . כמצולה שאין בה דגים"^מד.

ולכן התחלת הספר היא ע"ד גלות מצרים לאחרי הזמן ד"וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא"^מה, ולא בהזמן ד­ירידת יעקב למצרים — כי ירידת יעקב למצרים לא היתה ענין של גלות ממש, שהרי ישב בארץ גושן במיטב הארץ במצב של מנוחה ושלוה כו'^מו, וכן הי' "כל זמן שאחד מן השבטים קיים"^מז; ורק לאחרי ש"וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" התחיל השעבוד וקושי שלו, עיקר הירידה דגלות מצרים^מח.

ח. ועפ"ז מובנת השייכות דתחילת ספר בראשית וסיומו — לתוכן הספר, "ספר הישר"^ט:

ענינו של ספר בראשית (ובפרטיות — עד "החודש הזה לכם") בפשטות הוא — כפרש"י — מה ש"כח מעשיו הגיד לעמו", היינו לא ע"ד מציאות העולם כשלעצמה, כ"א אדרבה, ע"ד כחו ושליטתו של הקב"ה על העולם, שנמסר לישראל ("הגיד לעמו") — דבתחילת ספר ברא­שית מסופר ש"הוא בראה", ואח"כ איך

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org