212

שלא שייך אצלם הענין ד"טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך" כפי שהם בבנ"י, כך לא שייך לומר שהם מנגדים לדברים אלו ועושים הפכם.

והביאור בזה:

גדר טומאה וטהרה ("טמאים ביד טהורים") — ע"פ הלכה — שייך רק ב­ישראל, כי הגוי אינו מיטמא, ובלשון הרמב"ם^יט "עכו"ם שנגע במת כו' ה"ה כמי שלא נגע הא למה זה דומה לבהמה שנגעה במת כו' ולא בטומאת המת בלבד אלא בכל הטומאות כולן אין העכו"ם ולא הבהמה מתטמאין בהן", שכוונת הרמב"ם באריכות לשונו ("ה"ה כמי שלא נגע הא למה זה דומה לבהמה כו'") היא, דזה שהעכו"ם אין מתטמאין, אין הפירוש בזה שרק נפקעו בפועל מדין טומאה, אלא שאינם בגדר טומאה וטהרה, דל­ענין זה אינם מציאות^כ שיכול לחול עלי' שם טומאה, וכמו בהמה שאינה בגדר זה כלל;

ענין הצידקות (והפכו) בבנ"י תלוי בקיום תרי"ג מצות שניתנו לישראל דוקא, משא"כ ב"נ, שענין הצידקות וה­רשעות הוא רק בקיום ז' מצות שלהם, שהחילוק בין תרי"ג מצות של ישראל וז' מצות ב"נ אינו רק במספר המצות (ז' או תרי"ג) אלא הם שני סוגים שונים ב­החלט, כמבואר במ"א בארוכה^כא,

[שלכן מצינו שעיקר הענין דשכר ועונש הוא רק בישראל^כב, כמ"ש^כג "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם", "איננו^כד חושש עליהם אם ייטיבו או יריעו. . וכן ארז"ל^כה שאני עכו"ם דלא מפקיד דינא עלייהו" ("אין ממהרין מן השמים לפקוד עוונותם עליהם"^כו), והיינו שאין מעשיהם חשובים לפני המקום לה­חשב חטא, וכמו שארז"ל עה"פ^כז "חטא חטאה ירושלים" — "אוה"ע כו' אע"פ ש­חוטאין אינן כלום"];

"זדים ביד עוסקי תורתך" — השם "עוסקי תורתך" שייך רק בבנ"י, שהרי "עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה"^כח [דאף שב"נ חייבים ללמוד ההלכות ד­"שבע מצות דידהו"^כח — מ"מ אינם בגדר "עוסקי תורתך", שהם רק העוסקים ב­תורת ה' שניתנה לישראל דוקא], וכיון שאין העכו"ם בגדר "עוסקי תורתך", הרי מובן, שאינם גם בגדר "זדים" המנגדים ל"עוסקי תורתך".

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org