צוואה מהבעש"ט זלה"הא' להיות תמים בעבודתו ית' עבודה תמה, [ועיקר שלא לשכוח הדברים] ללמוד בכל יום שיעור מוסר הן רב הן מעט. ולראות תמיד לדבק את עצמו במדות טובות והנהגות ישרות, ושלא להניח שום יום מעשיות מצוה בו הן קלה הן חמורה, וסימנך הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, פי' זהיר מלשון והמשכילים יזהירו , ר"ל הנשמה תאיר ותזהיר ממצוה קלה כבחמורה, כי רחמנא לבא בעי. וז"ש [נ"א: וסימנך. ועוד נ"א: וזהו פירוש] שומר מצוה לא ידע דבר רע, שומר מלשון ואביו שמר את הדבר, היינו מצפה, כן צ"ל ממתין ומצפה מבוקר עד ערב אולי יזדמן לו איזה מצוה, וסימנך חסד אל כל היום1. ב' לדקדק בק"ש בכל תיבה ותיבה, והוא דבר גדול, הגם שא"א לו להתפלל בלי מחשבה זרה, ירגיל עצמו בק"ש בלי מ"ז, וסימנך כל הקורא ק"ש מזיקין בדילין ממנו, הן היזק הגוף הן היזק הנפש. ג' לעשות טבילה כל מה שיוכל, ובפרט בעת הצורך. ד' לשמור שבת כהלכתו בכל דקדוקיו ופרטיו, וסימנך תשב אנוש עד דכא, תשב אותיות שבת, ודרז"ל אנוש פי' אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו.