ו'רכב

ו'רכב

ב"ה, ב' כ"ד אייר תרפ"ט

ריגא

ידידי הנכבד והנעלה וו"ח אי"א מוהר"ר משה¹ שי' שו"ב

שלום וברכה.

במענה על מכתבו מי"ב לחד"ז, ברור לי אשר כאו"א מאנ"ש שי' יודע היטב אשר ההעתקה היתה כבדה יותר מכובד היסורים² ר"ל שגרמה והכריחה את ההעתקה, וכשלשה חדשים³ עברו עד אשר הוחלט איך שהוחלט, יתן השי"ת לטובה ולברכה, ויקוים היעוד הטוב בהגבלת הזמן וגילוי טוב הנעלם בגו"ר.

גודל התקוה ובטחון הגמור בחסדי אל עליון ית' אשר קץ שם לחשך ירגיעו את גודל הצער והגעגועים הנפשיים, ודברי קדש הקדשים החקוקים בלבי ונצבים חיים וקיימים כרגע שמעי מפורש יוצא מפי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, לאמר, פעולה אחת מועילה יותר מאלף אנחות⁴, תעודדני.

האמונה הפשוטה בהאמת הבהיר, הקבועה בלב כל איש ישראל, כי התורה והמצות וישראל נצחיים המה, יכולה היא לתת כח ועוז, ובעזרתו ית' נותנת כ[ח] ועוז לעמוד חזק בקיום התומ"צ מבלי התחשב עם ההעלם וההסתר בידעינו נאמנה כי האלקים נתן לנו כח ועוז מבלי לזוז אף זיז כל שהוא מדרכינו והתקשרותנו אשר בתחלה.

והנה ב[כ]ל עת ובכל זמן, הנה ההתועדות באהבת רעים היתה אחת ממכשירי העבודה בעבודת החסידות, כי ההתועדות הלזו נתנה אור וחיות פנימי בההתקשרות אל האמת כמדליק נר מנר, האברכים והצעירים היו כרוכים אחרי הבינונים והזקנים, אשר היו ראשי המסיבה, וראשי המדברים בדברי התעוררות בעניני עבודה וחיות פנימי.

ומה גם בזמן ההוה, אשר נחיצות מורגש יותר ומוכרח הוא במאד מאד בעתים וזמנים קבועים לטובה ולברכה, כי בעת ההיא היא עת רצון, ובלתי ספק אשר במושב אנ"ש יחיו שכינת עוז הדרת קדש אור נשמת הוד כ"ק אבותנו רבותנו הק' חופף עליהם, היא הדבקות הפנימי המזכירה את כאו"א שי' מאנ"ש שי' בעמדו בהיכל קדש, היא היא המאירה אור גם בבתי חומר להעלותם לשעה ממצבם ומעמדם הפרטי, והיא היא המחזקת את האהבה והחיבה אשר המשיכו הוד כ"ק אבותנו רבותינו הק' בתוככי אנ"ש שי'.

בכל עת ובל זמן הנה סדר קבוע הי' בקרב אנ"ש שי' אשר כאו"א, הנה מלבד שהי' לו אוהב ורע כנפשו אשר אתו עמו הי' מדבר סתרי לבבו בעניני עבודה, וכמאמר הוד כ"ק אאזמו"ר רבינו האמצעי⁵ זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, א חסיד דארף האבין א חבר, למען עס זאהלין זאיין צוויי נפשות האלקית אייף איין נפש הבהמי וטבעי, הנה כל אחד ואחד ממש הי' לו סביבה שלו, כלומר השתדל בטובת זולתו לקרבו את האמת.

כל אחד הרגיש חובה נפשית בנפשו לקרב את הקרוב אליו, און מיא איז גילעגין אין דעם, און מיא האט אין דעם גיהאט א חיות, ובפרט זקני אנ"ש שכמה פעמים גם עשו נסיעות אל מקומות הסמוכים אליהם, וכל מסיבה ומסיבה הביאה אור והתחזקות הרוח, אז עס האט זעך נאכדעם גישמאקער גיליינט ק"ש ובמילא הנה השעה שקודם התפלה והתפלה הי' באופן אחר.

הקב"ה המחליף את העתים ומשנה את הזמנים, הוא הוא ית' המסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברצונו ית' ויתעלה, כלומר חילוף העתים ושינוי הזמנים בענינינו אין זה אלא כדי לעזור את סידור הכוכבים אשר יאירו איש איש מהם במשמרתו.

ומעמק נקודת לבבי הנני קורא לכאו"א מאנ"ש שי' לעורר בו אותה הנקודה החיונית לעד ולנצח נצחים, אשר בא לו בירושת אבות ואבי אבות המקושרים באילנא דחייא, לתת את פריו הטוב באור זרוע לצדיקי יסוד עולם, ללכת בנתיבי החיים והאור אשר הנחילו לנו הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ובזה נראה אור כי טוב, כי איש את רעהו ידברו, ואיש את רעהו יבואו בחליפות כתובים בתקוה ובטחון גמור, כי הוא ית' יחוס וירחם וירום קרן התורה והעבודה וקרן אנ"ש שי' בתוך כלל אחב"י שי' בגו"ר.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org