ו'קכב

ו'קכב

ב"ה¹, ג' כ"ה שבט, תרפ"ט

כבוד ידידי הנעלה והכי נכבד, הרה"ג הנודע והמפורסם לשם תהלה ותפארת, משכיל על דבר טוב וו"ח אי"א מוהר"ר שלמה² שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ה לחדש העבר, ברכת המז"ט³ של ידידי, ושל ידידנו רי"ל שי' ראפאפארט⁴, הגיעני במועדו, ויתן האלקים ויתקיימו ברכותיהם ברכת אוהבים נאמנים לענפי אבות, בתוככי ברכות כל אוהבנו וידידינו הקרובים והרחוקים יחיו, ועינינו תחזינה בטוב אנ"ש הם ביתם וזרעם, ד' עליהם יחיו.

בדבר ענינים הכללים⁵ בטח ענה אל ידידי חתני הר"ש שי', ועתה נסע על ימים אחדים לברלין⁶ יתן השי"ת להצלחה בגו"ר.

על אדות שאלת ישוב א"י ת"ו ...⁷

כאחד מהראשונים⁸ ונבחרי התלמידים שי', הנני פונה לידידי בקריאה של אהבה וחיבה, בואו נא, עמדו נא בשורה ראשונה של בנין בית ישראל, מקום שם אשר יראנו ד' נפלאותיו בהצלחה גדולה בזכות הוד כ"ק אבותנו רבותנו הקדושים זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע, אשר בכח תורתם ומסירות נפשם הק' נלכה עד בוא יבוא גואל צדק בב"א.

לתשורה הנני שולח לידידי העתק פרק א' מספר היומי הנכתב בשנת תרס"ג⁹, באחד מימי הקיץ, בישבי בסבכי האילנות בנאות דשא סערעברינקא.

והנני ידידו הדו"ש מכבדו ומברכו.

* * *

ב"ה

א. החסידים והחסידות

בימים ההם אשר תורת החסידות האירה תבל ומלואה, הנה ישראל יציץ ופרח, פה ושם נראו ונגלו האלקים על יריאיו, בהשגה ובידיעה מופשטה.

אצילי החסידים, יחידי סגולה, הנה במסירות ושעבוד נפשם, חושם וכשרונותם, לאמרי קדש, כבוד קדושת אבותינו רבותינו הקדושים, האירו עולמם ומקום משכנם, בכל גודל נפשם, עומק הבנתם, ורוחב לבבם, עמלו לגלות האור זרוע אשר נטעו, עבדי הוי', כבוד קדושת רבותינו הקדושים, אבות העולם, בפיהם דברו, נועם שיח אמרות טהורות, כנתינתם וכמסירתם למען האיר והעיר לבבות עם קדש, דורשי הוי', לאהוב את הוי' ולירא מפניו, ובעבודתם ותורתם, בהתקשרות עמוקה, ובהתבוננות רחבה מלאו, ויהי מעינם כל היום, לעבוד את הוי' ביחוד אמיתי במחשבה דבור ומעשה.

ב. תעודתם ועבודתם

חובה נפשית היתה להם, להדריך את עם הקדש, מבקשי הוי', בדרך הקדש אשר סללו אבות העולם, כבוד קדושת רבותינו הקדושים, הם – המדריכים – ירדו עמקי תהום לבות תלמידיהם, להכשיר כשרונותיהם, ולפשט עקמומיותיהם והוכיחום באהבה על כל מדרך כף רגלם, והתענינו גם בעניני חייהם הפרטיים, בעבר ובהוה, למען העמידם על דרכי העבודה האמיתית, בזיכוך ובירור מדותיהם הטבעיות והשכליות, ולהטעימם מאור תורת הוי' הפנימית כפי אשר תוכל נפשם שאת, ולא הי' דבר בעולם, אשר שגב מהם לעשותו, בשביל להחיות העצמות היבשות, עדי הביאום אל הקודש פנימה.

גם אלה אשר לא חוננו במרחבי ההשגה, וההרגש הפנימי, בעיון השגת והרגש פנימיות אור תורת החסידות, הנה גם הם נהנו לאורה, כפי מדת מדרגתם וערכם, לעבוד את הוי' בהעבודה שבלב בתפלה, וקביעות עתים לתורה בחול בשעות הפנויות, ומה גם בשבת קדש ובמועדים, אשר כל אחד הרגיש מעין מנוחת עולמים.

ואף אזובי קיר, מושללי דעה העמוקה, ועבודה פנימית, גם הם מצאו תקוה וישועה לנפשם, הם יחדו וקבעו מוחם ולבם לילך בדרך הסלולה, לשמוע בלימודים, בזמנים המוגבלים בחול ובשבת קדש ובמועדים, כפי אשר השיגה תבונת נפשם, ובעמדם לפני הוי' בתפלה, שפכו נפשם מעומק נקודת לבבם, בשלהובא דנהורא עילאה.

ג. שבתם ומועדם

השבת קדש והמועד, היו מועדים לשמחת הנפש, להתענג על הוי', בתורה ותפלה, בועד ובותיקות, ועבודתם זו האיר להם, והעירם בכל ששת ימי המעשה, לקוות ולצפות ליום מנוחה וישועה.

מה טוב ומה נעים הי' בית הוי', במקהלות החסידים, אף בחול, ובפרט בשבת קדש ובימים טובים, המקדש מעט, בו כמה וכמה אנשים עומדים עסוקים בתפלה בדביקות גדולה ובהתקשרות עצומה.

ובבוא איש, בבית הוי' במקהלות החסידים, נבהל נרעש ונפחד, מהמראה האלקי אשר בעיניו ראה ובאזניו שמע, פה ושם במזרח ובמערב, נרות הוי' נשמת בני אדם דולקים, בשמן ששון, בהגברת הצורה על החומר, אלו גועים בבכי' מקרב לבם ותמצית נפשם, ואלו מתענגים בקול מעורר הכוונה פנימית, בהתקשרות עמוקה עדי שפיכות נפשם, ואלו שקועים בהתבוננות תהומית בחקר אלוקה, בענינים המופשטים, גועים בלחישה, מעין דביקות עצם בעצם.

ד. העזובה

לכל המדריגות הנעלות, בעבודה תמה, ובהשגת המושכלים העצמיים הגיעו, בגלל השקידה העיונית וההתעסקות התמידי בתורת החסידות, אשר היתה אז במדה רחבה ובמדרגה גבוהה, איש איש לפי ערכו ומהותו ידע, אשר זה חלקו בחיים, ודא תרעא ל[א]עלאה, לראות פני אלקים חיים, לאסתכלא ביקרא דמלכא עילאה, בשקידת העבודה בזיכוך ובירור מדותיו וטבעיו החומריים, להגביר הצורה על החומר.

ועתה מה, אין שבת ואין מועד, אין משים אל לבו ואין דואג, גדלה העזובה במאד מאד, בכל עיר ועיר ימצאון גרגרים בודדים, לומדים איזה ספר של חסידות בינם לבין עצמם, בשעה שאינו יום ולא לילה, ועל הפלא יזדמן כי יתאגדו יחד קבוצת אנשים, לקבוע עת ללימודי החסידות, וגם זה בכל מקרה קל עומדת הקבוצה להתפרד, ומעבודה שבלב אין מדבר, וכמעט אשר הושכח טעמה, ולבשה צורה אחרת, והצעירים בעיניהם לא ראוהו.

ה. מהרסי החסידות

פרעות גדולות בתורת החסידות, עשו הדורשים, הרבנים המשפיעים, אשר הכניסו צלם תבונתם והשגתם הריקה מעבודה ועיון, בהיכל קדש תורת החסידות, הם גרשו הרוח אלקים והמיתו הרגש חיוני ופנימי, מסבירים ומבארים הענינים לפי הנראה להם, בהשקפה שטחיות, ולעתים לא רחוקות דוברים היפך האמת הכתוב בתורת אבות, ובאים ליישב ולחזק שגיאותיהם בהשכלות עקומות, וענינים מופרכים מן שכל האמיתי.

האנשים האלה בודאים מלבם מלות ורעיונות שונות, למען הטעים הענינים לפי מושג הבעלי בתים, ומבלבלים הענינים בלי דעת ותבונה, מרשים הם לעצמם במה שלא הורשו, ומחללים את הקדש בתנופת יד וברמת רוח.

התלמידים שלא שמשו כל צרכם, שמות עשו בתורת החסידות, רוח אחרת הכניסו בה, רוח מגידות ומושלי משלים, ולזאת יקראו חסידות.

ועוד יותר כי הפריעו את עם הוי' לשמצה, בחשבם אשר עיקר העבודה להביא מן ההדיוט, מילין דהדיוטא אשר יבדאום מלבם, ומענין עבודה שבלב וזיכוך המדות, וענין ההתבוננות והעמקת הדעת, הנה לפעמים יזכירום רק בדרך אגב, בכדי לפאר דרשותיהם ורעיונותיהם, וחטאתם כפולה כמאמר החכם מי שסכל וחשב שידע, סכלותו כפולה, ובכן עלינו לקונן אי' הימים הראשונים, ימי האור והחיים.

ו. התמרמרות

אמנם כן, עלינו לקונן ולבכות את הימים הראשונים, ולהצטער בפנימיות נפשנו על השמות והפרעות שנעשו בענין לימוד החסידות, ומה גם בענין העבודה וההתעסקות הפנימית של החסידות, אשר לבשה צורה אחרת לגמרי, אבל עם זה, עלינו לדעה, אשר בקינה ונהי לא נבנה הנהרסות, עלינו למצוא המגרעה, או הצרעת הממארת, אשר אכלה את חצי בשרינו, להתחזק עלי' ולהסירה, למען לא נהי' כמת חי, הן המה אלו שאין להם שום הרגש ומושג בענינים האמיתים, השכלים המופשטים, אשר נגלו האלקים בהגלות נגלות אור תורת החסידות.

ז. התחי'

ואז בידענו חסרונותינו, נוכל לקוות לתחי', כי ישוב אור הוי' להחיותינו, כבימי קדם, ולאט לאט עלה נעלה במעלות הקדש, ובמסירות נפשות אבות העולם כבוד קדושת רבותינו הקדושים וזכותם יהי' בעזרנו.

מי שמתחכם מבלי חכמה, הוא כחמור הרחיים, סובב סובב ואינו זז ממקומו, אמר אחד אבי החכמים הראשונים, מבלי הבט אל אופני הרחיים כי יתגוללו, החמור ממקומו לא יזוז, במקום שצעד תמול, צועד היום, ויצעד מחר, וגם לאחר זמן.

אנחנו חסידי חב"ד המפוזרים בכל מרחבי הארצות, מרגישים זאת במוחש, חסידים אנחנו, קשורים לגלגלי הרחיים בכל לבבינו, נושאים אנחנו עול הקודש באהבה וחיבה, מדפדפים בספרי החסידות והכתובים, ובכל אלה ממקומנו החומרי אין אנו זזים.

ח. התיקון

הסיבה העקרית היא, כי חסידים אנחנו בלי חסידות, ביאור דבר זה מותרי הוא, כל אחד מאתנו מרגישו בנפשו כי כן הוא, והנסיון היומי עד, ישנם מקומות אשר כללות ענין לימוד החסידות נחרב ויבש לגמרי, וישנם מקומות אשר לימוד החסידות בנמצא מציאותו במקצת, אבל חסר מהותו (כלומר תוכן ענין לימוד החסידות והתעסקותה) לגמרי, וישנם מקומות אשר בעצם מהותם ותנאי המקום, מוכשרים היו במאד בע"ה אל תכן ענין לימוד החסידות, ורק מחסרון משפיע או איש הבינים אשר יעוררום על נחיצות ענין זה לקיום וחיות נפשם באור הוי'.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org