נד, ב

שבא הצער במדה א' ממש לפי מדת העונג כנ"ל ויש צדיקים גמורים שאינם מתפעלים כלל מן ההיזק ממון או נפילת הכבוד וגם בגירעון שפע דבני חיי ומזוני מקבל באהב' ורצון גמור כידוע א"כ מוכרח שאין להם שום רצון ותשוקה אפילו מועטת בענייני עוה"ז ע"כ לא יתפעל בצער ויסורים כלל וכלל מן ההיפוך בהעדר כו' עד שבכל הדברים שבעוה"ז גם כאשר רוצה לדבר מה אם עושין לנגד רצונו לא יקפיד כלל כי אינו מצטער כלל מהיפך רצונו כי הרצון הזה אינו בא בבחי' פנימית כלל רק בבחי' חיצוני' מאד עד שלא יפול ענין יסורים וצער בהיפוכו משא"כ כשמצטער אפי' קצת מן ההיפוך רצונו אז בהכרח שיש לו רצון פנימי לפי ערך הצער הזה כנ"ל ונמצא שצדיקי' גמורי' שמתפשטי' מכל רצון בגשמיות עוה"ז גם כשעושין לנגד רצונם לא יצטערו כלל מפני שאין להם חפץ ורצון כלל בתענוגי עוה"ז וזהו הנק' בחי' ההשתוות ששוה אצלו הן ולאו ממש בהשוואה א' כמו עושר וכבוד שבהעדרם לא יצטער כלל מפני ששוה אצלו הן ולאו וכמו שאמר ה' נתן וה' לקח א"כ שוה הנתינה עם הלקיחה ולכך צריך לברך על הרעה כמו שמברך על הטובה ממש בהשוואה א' כו' וד"ל:

(ט) והנה שורש ענין ההשתוות הנ"ל בא מצד שניטל ונלקח שורש ומקור חיי נפש הבהמית שזהו בחי' מקור הרצון הזר שלה עד שלא נמשך ממנה שום רצון זר כלל ואדרבה מואס ברע כנ"ל שלזה לא יהיה לאדם יסורי' כלל ממה שיעשה כל אדם נגד צרכי טבעו ולכך הוא שמח ביסורים ומקבל באהבה גמורה כנ"ל. והנה שורש ומקור הרצון הזר הוא בחי' חיה יחידה שבנה"ב המלובשת בגוף החומרי כידוע וכאשר נהפוך הוא ממילא אין לו חפץ כלל בחמדת עוה"ז כנ"ל ובזה לא שייך ענין מלחמה כלל דהנה כאשר עדיין מאיר בנה"ב מבחי' חיה יחידה אז נק' נסיון כאשר מהפך ומבטל הרצון הזה מצד התגברות הרצון אלקי כמו והאלקים נסה את אברהם שישחוט את בנו יחידו

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org