נד, א

רק בצמצום ומיעוט הצער ולפי ערך מיעוט וצמצום העונג והרצון כו' אך גם שהרצון והעונג אינו עצמות הנפש ממש אלא הארה בעלמא ממנה כו' מ"מ הצער עושה גירעון אור בעצמות הנפש מפני שכמו שהעונג מגיע בעצמות הנפש כן הצער בהעדר העונג מגיע בעצמות הנפש עד שנק' רוח נשברה ונדכ' וכה"ג וד"ל (וכמ"ש במ"א שהנפש עצמה משתעשע בעונג זה הפרטי כו' וכידוע בענין ג' סעודות דשבת כו' וד"ל) אך הנה אנו רואין שיוכל להיות באדם בחי' ההשתוות דהיינו שגם בדבר שהנפש מחמדתו כמו כל התענוגי עוה"ז כממון וכבוד ושאר חמדות ותאות עוה"ז אין לו בהם חפץ כלל וכלל אדרבה מואס בהם בתכלית כאלו שנאה נפשו בבחי' טבעית ועצמיות וזהו מעלה ומדרגה יתירה שאין למעלה הימנו ונק' הפשטות הגשמיות כמו צדיקים גמורים שנפשם מושלל ומופשט מכל רצון ותשוקה לגשמיות עוה"ז הגם שזהו נגד טבע נפש הבהמית אבל נתבטל הטבע הראשונה בבחי' ביטול לגמרי ונעשה כמו טבע אחרת למאוס בתענוגי עוה"ז לגמרי ואמיתת דבר זה לא יבורר לתכליתו כ"א מן ההיפוכו דוקא שהוא הצער היפוך העונג הבא מכחו במדה ושיעור א' דוקא כנ"ל דהיינו אם כשעושין לו דבר מה בענייני עוה"ז שהוא נגד רצונו יתפעל בצער ויסורים הרי בהכרח שיש לו בדבר זה איזה רצון ותענוג שלפי ערכו יש לו צער בהעדר הרצון והעונג כנ"ל א"כ זה האיש לא נתהפך ונתבטל אצלו ביטול גמור לטבעי' הגשמיות ולא נק' מופשט מגשמיי' עדיין ע"ד דוגמא כשיהי' לו היזק ממון או נפילה בכבוד וכה"ג יתפעל בצער נפשו הרי בהכרח שיש לו רצון ותענוג בממון וכבוד וכה"ג בשאר חמדות ותאות עוה"ז כו' ולפי ערך הצער אם רב או מעט כך מוכרח ערך התענוג והרצון שיש לו בממון וכבוד וכה"ג והגם שיש צדיקים שמתפעלים בצער על העדר כבוד ושאר חמדת עוה"ז אבל בקל מאד יתבטל הצער כי לא נגע עד הנפש כ"כ מזה מוכרח שאין להם בחי' רצון ותענוג גדול בזה רק מעט מזעיר ע"כ הצער מעט ובקל יתבטל מאחר

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org