אתם נצבים היום כולכם · ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול ה'תשל"ט

בס"ד. ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול ה'תשל"ט^*

אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך^א. ואיתא בלקו"ת^ב דפרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה^ג ומרומז במלת היום דקאי על ר"ה^ד כי זה^ה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון. וזהו מ"ש אתם נצבים היום כולכם גו', שכל בני ישראל מראשיכם שבטיכם גו' עד חוטב עציך ושואב מימיך הם מתאחדים יחד להיות לאחדים כאחד^ו, כי הכלי להברכות וההמשכות שלמעלה הוא ענין האחדות, כמ"ש^ז ברכנו אבינו (כאשר) כולנו כאחד דוקא (כמבואר בארוכה בתניא פרק לב, לקו"ת ד"ה החלצו^ח, ובסהמ"צ להצ"צ מצות אהבת ישראל). ובהיות שבר"ה היא המשכת החיות על כל השנה, כידוע (ומבואר בארוכה בעט"ר^ט, וברמז בלקו"ת^י) דנקרא ראש השנה (ולא תחלת השנה) כי הוא בדוגמת הראש שכולל בתוכו כל אברי הגוף, וגם כמו שהאברים הם במקומם נמצא בהם הראש ועד שהוא המנהיג אותם (שכל האברים נשמעים לרצונו), עד"ז הוא בהיום דר"ה, שבו נמשך כל החיות של כל ימי השנה, וגם הנהגתם אח"כ היא כפי אופן המשכתם בר"ה (ועד"ז הוא בעבודת האדם, שהנהגתו בכל ימי השנה היא כפי אופן ההחלטות בר"ה). וזהו אתם נצבים היום כולכם גו', כי ההכנה והכלי להמשכה זו הוא כולכם, ההתאחדות דבני ישראל להיות לאחדים כאחד, שעי"ז הם כלים להשראת יחודו ית'.

ב) ומפרט הכתוב עשר מדריגות (ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך), שכמו שיש עשר מדריגות בנפש האדם דהיינו ג' שכלים וז' מדות, כך כל ישראל הם קומה אחת שלימה שנחלקת לעשר מדריגות^יא. והענין הוא, שהאחדות דבני ישראל מה שהם מתאחדים להיות לאחדים כאחד שעי"ז הם נעשים כלים להשראת יחודו ית', הוא לא באופן שאין בהם חילוקי מדריגות (גם לא שמצד הגילוי דבחינת יחיד הם מתבטלים ממציאותם), כי אם, דכמו שהם בבחינת מציאותונחלקים לעשר מדריגות, מכל מקום הם מתאחדים בהתאחדות גמורה. דהתאחדות זו (התאחדות של פרטים) היא כמו ההתאחדות דבחינת אחד (שלמטה מבחינת יחיד). וכידוע^יב ההפרש בין אחד ליחיד, דיחיד הוא למעלה מהתחלקות משא"כ אחד הוא שישנם דברים מחולקים אלא שהם מתאחדים. וכמרומז גם בהאותיות דתיבת אחד, שהח' והד' מורים לז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם^יג, והם בטלים להאל"ף. והאל"ף אינו שולל את מציאות העולם, שהאל"ף עצמו פירושו אלופו של עולם^יג, והאל"ף הוא הראש דתיבת אחד שכולל^יד (כנ"ל בענין ראש) את הח' (ז' רקיעים וארץ) והד' (ד' רוחות העולם), וע"י התאחדות זו דבני ישראל [שהם בבחינת מציאות ונחלקים לעשר מדריגות וביחד ע"ז לאחדים כאחד] הם נעשים רשות היחיד ליחודו ית', היינו לבחינת יחיד (שלמעלה מבחינת אחד)^טו, גילוי דבחינת יחיד שנמשך בבחינת חי העולמים מלך, ועד להמציאות והתחלקות המדריגות^טז עד לבחינת חוטב עציך ושואב מימיך. ואדרבה, ע"י ההתאחדות דבני ישראל גם כמו שהם נחלקים לעשר מדריגות עד לבחינת חוטב עציך ושואב מימיך, עי"ז נעשים חד עם עצמותו ית'.

ג) וזהו מה שממשיך בכתוב^יז לעברך בברית [שלעברך בברית הוא ביאור על מ"ש לפנ"ז אתם נצבים היום כולכם גו', וכדאיתא בלקו"ת^יח שבזה מבאר איך הוא דרך היחוד ומהו ענין התשובה ולמה דוקא בראש השנה], וכמבואר בלקו"ת^יח שהוא כמו שני אוהבים שכורתים ברית ביניהם שהם מתקשרים זה עם זה כאילו נעשו לבשר אחד. דזהו מה שאופן הכריתת ברית הוא כמ"ש^יט אשר כרתו את העגל ויעברו בין בתריו, היינו דמה ששניהם עוברים בתוך גוף אחד מורה^כ על שנעשו לבשר אחד. ומדייק בלקו"ת שנעשו לבשר אחד, וכן שניהם עוברים בתוך גוף אחד, כי היחוד דהקב"ה עם בני ישראל הוא גם מצד הגוף הגשמי, ואדרבה, מצד הכוונה דדירה בתחתונים הדירה לעצמותו ומהותו היא דוקא בתחתונים. וכמ"ש^כא באתי לגני וארז"ל^כב לגנוני כו' דעיקר שכינה בתחתונים היתה, דדוקא בתחתונים היא בחינת גני וגנוני, שענין הגן מורה על התענוג והשעשוע שלו כביכול, ותענוג ושעשועים זההוא בתחתונים דוקא. והענין הוא, דהנה מבואר באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד^כג שהתהוות היש הנברא הוא בכח העצמות שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, שלכן גילוי העצמות הוא (לא בחיוהי וגם לא בגרמוהי כי אם) דוקא בהיש הנברא. וכמבואר בביאוה"ז^כד שאמיתית מציאותו של היש הנברא (מה שנראה ליש) הוא יש האמיתי. ולכן הכריתת ברית וההתקשרות דהקב"ה עם ישראל הוא בעיקר בהגוף דישראל, וכמבואר בשיחה הידועה^כה השייכות דעצמות לגוף הגשמי דוקא.

וזהו אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם^כו, שעצמותו ית' בעט זיך כביכול ביי אַלע אידן און ביי יעדער אידן, שתמליכוני עליכם. דהגם אשר נמלך בנשמותיהן של צדיקים^כז, שעלה לפניו ית' התענוג שיתענג כביכול בעבודת הנשמות^כח, ותענוג זה הי' עוד לפני הבריאה כתורת הרב המגיד בלקוטי אמרים ובאור תורה בתחלתם ובראשיתם^כט, אעפ"כ הוא מבקש שתמליכוני עליכם, כי נמלך הוא בנשמותיהן של צדיקים, ותכלית הכוונה היא העבודה דנשמות בגופים, שעי"ז נעשה תמליכוני עליכם, לעורר^ל התגלות פנימיות מלכותו ית' מעצמותו ומהותו.

ד) וזהו לעברך בברית גו', שבכל שנה קודם ר"ה צ"ל כריתת ברית מחדש על קבלת התורה שהוא בדוגמת הברית שהי' לפני הכניסה לארץ ישראל בפעם הראשונה, מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב^לא, כי בעת הברית אשר כרת אתם בחורב היו ישראל צדיקים, ולאחרי הירידה (שע"י החטא), הוצרך להיות לעברך בברית הוי' אלקיך, בחינת תשובה^לב. וברית זה (דלעברך בברית) שבא לאחרי הירידה כנ"ל, ירידה צורך עלי', הוא נעלה יותר מהברית אשר כרת אתם בחורב, כי "לעברך בברית" הוא^לג מה שכורתי הברית עוברים בין הבתרים "בתוך גוף אחד" שהו"ע ההתקשרות דהקב"ה עם ישראל שנעשו חד ממש, ועד שגם הגוף דישראל הוא מתייחד עם עצמותו ית' (כנ"ל), שמצד התקשרות זו נעשה בקשו פני את פניך הוי' אבקש^לד[ובאופן שפני (דישראל) ופניך הוי' נעשו אחד], עבודת התשובה^לה (שלמע' מעבודת הצדיקים). דענין התשובה הוא למעלה ממדידה והגבלה, למעלה מההגבלה דזמן שלכן תשובה היא בשעתא חדא וברגעא חדא^לו, ולמעלה מההגבלה דמקום כולל גם ההגבלה דמקום רוחני שענין המקום ברוחניות הוא מעלה ומדריגה^לז, שלכן אפילו כשהוא בדרגא הכי תחתונה (מצד החטאים כו'), מועלת תשובה. וזהו מה שממשיך בכתוב^לח ושב ה' אלקיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב^לט, כי מצד הכריתת ברית דהקב"ה עם ישראל שנעשו חד ממש, וגם מצד הגוף דישראל שהוא גוי קדוש ובתכלית הקדושה^מ, הרי בכל מקום שישראל נמצא, גם אם יהי' נדחך בקצה השמים^מא, נמצא שם עצמותו ומהותו ית', מכיון שהם חד ממש, ולכן לא נאמר והשיב אלא ושב.

ה) וזהו אתם נצבים היום כולכם גו', שכל ניצוצי נשמות (מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך) נצבים ומתעלים במקורם הראשון עד לפני הוי' ועד שהם נעשים חד ממש עם (בחינת) לפני הוי' (כנ"ל בענין לעברך בברית), ישראל ומלכא בלחודוהי^מב, ועי"ז הם גם נצבים (כפירוש הבעש"ט^מג) קיימים ועומדים היינו שזוכים בדין, ולא רק בנוגע לענינים רוחניים (משפט לאלקי יעקב^מד) אלא גם בנוגע לענינים גשמיים (חק לישראל^מד), ואדרבה עיקר הדין בר"ה (ומה שזוכים בדין) הוא בנוגע לענינים גשמיים^מה, שלכאו"א מישראל יהי' כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, בבני חיי ומזוני, ובכולם רויחי.

**********

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org