אתם נצבים היום כולכם · אור ליום ב' פ' נצבים-וילך, ח"י אלול ה'תשל"ט

בס"ד. אור ליום ב' פ' נצבים-וילך, ח"י אלול ה'תשל"ט^*

(הנחה)

אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו' לעברך בברית ה' אלקיך גו'^א, ואח"כ ממשיך^ב (בפ' שני, שיעור לימוד החומש דיום זה) (ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת גו' כי את גו' אשר איננו פה עמנו היום) ושב^ג ה' אלקיך גו'. והנה פרשה זו קורין לעולם קודם ראש השנה (כמ"ש רבינו הזקן בלקו"ת^ד), וידועה תורת הבעש"ט^ה שאתם נצבים זהו ברכתו של הקב"ה שמברך את עמו בני ישראל בשבת מברכים שהוא השבת האחרון דחודש אלול בברכת החודש דחודש השביעי, ובכח זה ישראל מברכים את החדשים דכל השנה, שמזה מובן שענין זה (דאתם נצבים גו') הוא ענין כללי. והענין הוא, דהנה הכתוב מבאר דזה שאתם נצבים היום כולכם גו', כל עשר המדריגות^ו מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, לאחדים כאחד^ו, הוא בכדי לעברך בברית ה' אלקיך גו' שקודם שנכנסו לארץ (שאז נאמרה פרשה זו בפעם הראשונה) הי' כריתת ברית על קבלת התורה מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב^ז, היינו שמדובר כאן על כריתת ברית מיוחדת שלפני הכניסה לארץ. ומכיון שלא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת (כ"א גם) את אשר איננו פה עמנו היום, מובן שענין הכריתת ברית שלפני כניסת הארץ שייך בעבודת כל אחד ואחד.

ב) ויובן זה בהקדם ביאור ענין הכניסה אל הארץ בעבודה. דהנה כתיב (בפרשת השבוע דשבת שעברה^ח, שמיני' מתברכין כולהו יומין שלאחרי'^ט, כולל יום זה, יום ח"י אלול) והי' כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך וגו'. ומבאר הבעש"ט נ"ע^י (בהתורה שנאמרה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ששמעה מאביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ששמעה מהבעש"ט): והי' כי תבוא אל הארץ – אַז דו וועסט צוקומען צו דעם רצון [העליון] ומרוצה, אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה – וואס דאס איז א מתנה מלמעלה בירושה בכל אחד מישראל, דארף זיין די עבודה אין דעם, וישבת בה – דאס זאל זיין בהתיישבות, ולקחת גו' ושמת בטנא– מלביש זיין די אורות אין כלים, והלכת אל המקום – הוא ענין השגחה פרטית, אשר יבחר ה' אלקיך – אַז אַ איד גייט אין אַן אָרט, איז דאָס ניט וואָס ער גייט נאָר מ'פירט אים, די השגחה העליונה. איז אַז ער קומט אין אַן אָרט איז די כוונה – לשכן שמו שם – לפרסם אלקות בעולם. ואח"כ אמר הבעש"ט עוד הפעם התורה הקודמת והוסיף שענין לשכן שמו שם הוא "מיט אַ ברכה ופסוק תהלים". והרב המגיד נ"ע (תלמידו וממלא מקומו של הבעש"ט) פירש^יא: והי' כי תבוא אל הארץ, פירוש כו' כאשר תרצו לבוא אל הארץ העליונה (עולם הבא) אשר ה' אלקיך נותן לך, כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא^יב, וירשת, ליורשה ירושת עולם בכדי שלא יצטרך להתגלגל (ח"ו) רק וישבת בה ישיבה עולמית ונצחית, ככה תתנהג ותזכה: ולקחת מראשית גו' ר"ל ראשית לקיחתך מעינוגי העולם הזה יהי' מראשית שהיא החכמה שנאמר^יג ראשית חכמה וגו', פירוש שכל עניני עולם הזה מעורב בם ניצוץ קדוש שהוא החכמה כו', לכן כל לקיחתך ועשיתך כו' יהי' הכל עיקר השגחתך ומגמתך על הראשית שבו שהיא החכמה הקדושה שבו. ולכן אמר מראשית ולא כל ראשית^יד, כי כולו גשמיות הוא רק שיש בו קצת קדושה שהיא ראשית כו', וז"ש מראשית כל פרי האדמה שהם הניצוצות שבתוך הצומח. ולא מבעי שתראה לברר מתוך הצומח אלא אפילו אשר תביא מארצך, פירוש אפילו מדבר שהוא ארציות גמור שהוא הדומם שהוא גשמי יותר מצומח. ולא הזכיר כאן הניצוצות שבתוך בע"ח, מפני שבקל יוכל להעלותם אל הקדושה כמ"ש בכתבי האר"י זלה"ה. והדר אמר לא תימא שאני מזהירך רק בדברים גשמיים שהם דומם צומח (חי), אלא אפילו בדברים הרוחניים, שהם דברי תורה. וז"ש אשר ה"א נותן לך כו' יהי' כוונתך רצוי' ומחשבתך זכה ודיבורך שלם כו', שיהי' ניכר בכל דיבור ודיבור היוצא מפיך כל אות ואות ונקודיו וטעמיו שבו. וז"ש ושמת בטנא, כי טנ"א ר"ת טעמים נקודות אותיות. ולא הזכיר כאן תגין, מפני שאינם במבטא כו' וכאשר תתנהג כן [פירוש, שבכל ענינים אלו יהי' ענין ולקחת מראשית, בחי' החכמה, אז יהי'] והלכת אל המקום כו' ותעלה הכל אל הקדושה. וזהו אשר יבחר ה' אלקיך כו' וזהו לשכן שמו שם. וזהו שפתח הכתוב בלשון והי' שהוא לשון שמחה^טו כו'. ורבינו הזקן פירש (בלקו"ת פ' תבוא^טז) דכמו שיש בחי' ארץ ישראל בעולם כך יש בשנה והוא בראש השנה, וקודם לזה צ"ל כריתת ברית וכו'.

ג) ולהבין כ"ז הנה ידוע דכל הענינים שבעולם מקורם הוא בתורה, וכן הוא בענין א"י (והכניסה לא"י) שיש בחי' זו בתורה. וכמו שמבאר רבינו הזקן בארוכה (בתו"א בתחלתו^יז ובלקו"ת שם) דארץ ישראל היא בחי' תושבע"פ, כי ארץהוא לשון רצון ומרוצה (כמובא בתורת הבעש"ט הנ"ל) וכמאמר^יח למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, וגילוי רצון העליון הוא ע"י תושבע"פ דוקא^יט. דבכדי לקיים את רצון העליון אינו מספיק הלימוד בתושב"כ, כי הגם דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא^כ, ה"ז באופן דרמז בלבד ויכול להיות מזה ב' דעות, דאלו ואלו דברי אלקים חיים^כא, ודוקא ע"י ההלכה פסוקה ופסק דין ברור בתושבע"פ אפשר לדעת ולקיים את הרצון העליון.

ד) ובזה יובן ענין הכריתת ברית שלפני הכניסה לארץ ישראל, שהיא תושבע"פ. כי הנה ענין תושבע"פ הוא חיבור המעלה מעלה עם המטה מטה, דההלכה מקורה מרצון העליון שלמעלה מעלה מבחי' חכמה (שהו"ע התורה בפשטות), והיא בחי' והוי' עמו^כב שהלכה כמותו^כג (שלמעלה לא רק מבחי' אלקים אלא גם מבחי' אלו ואלו דברי אלקים חיים, דאלקים חיים הוא בחי' הבינה, כמבואר בדרושי כ"ק אדמו"ר הצ"צ^כד וכ"ק אדמו"ר מהר"ש^כה והנשיאים שלאחריהם ממלאי מקומם^כו המבארים ענין אלקים חיים), ומשם נמשכה בפס"ד להלכה למעשה בעוה"ז. וכמו שמבאר רבינו הזקן באגה"ק^כז המשל לקיום המצוות כעמוד המחבר את הגג עם הרצפה. ובלשון הקבלה והחסידות הוא חיבור סובב כל עלמין וממלא כל עלמין. וידוע שבשביל חיבור זה צ"ל המשכה ממקום שלמעלה משניהם, וזהו ענין הברית.

ה) ומזה יובן ענין הכריתת ברית בבחי' נפש, דכשם שענין הברית כפשוטו הוא שממשיך מענין שלמעלה מטעם ודעת, דלכן אין שייך בו שום שינוי כלל וכן יקום, דעי"ז מאחדים הפכים, וכמבואר בלקו"ת^כח דע"י שעוברים בין הבתרים נעשים לאחדים כאחד ממש^כט, עד"ז יובן בענין הכריתת ברית בנפש שבשביל איחוד הסתים וגליא שבנפש צ"ל ענין הברית שהוא ההמשכה ממקום עליון ביותר בנפש (ע"ד הנ"ל בתורה).

ו) וזהו גם ענין הכריתת ברית בבחי' עולם שלפני הכניסה לארץ כפשוטה, כי תבוא אל הארץ גו' וירשתה וישבת בה. דהנה מבואר בכ"מ^ל שעניןהכניסה לארץ ישראל הי' הירידה מעולם המחשבה או מעולם הדיבור לעולם המעשה, ירידה למטה מטה לארץ אוכלת יושבי'^לא, וכיון שהי' צריך להיות החיבור דמעלה מעלה עם המטה מטה, לכן הי' צריך להיות לפנ"ז כריתת ברית מיוחדת לבד הברית אשר כרת אתם בחורב, כי גם אחרי הברית שבחורב היו עדיין דור דעה^לב (בחי' מחשבה או בחי' דיבור), משא"כ כאן הי' צריך להיות הירידה למטה מטה, עד שפעלו שתהי' טובה הארץ מאד מאד^לג, הנה לזה הי' צ"ל כריתת ברית מיוחדת^לד.

ז) והנה כשם שיש ענין הכריתת ברית בנפש ובעולם כן הוא גם בשנה, דבראש השנה הוא בחי' כניסה לארץ ישראל בשנה^לה ובכל שנה קודם ראש השנה צריך כריתת ברית מחדש. והענין הוא, דהנה בראש השנה הוא שלימות עבודת האדם, דאז הקב"ה אומר תמליכוני עליכם^לו [דההחלטה על בריאת העולם היא ע"י נשמות ישראל וכמאמר^לז במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, ועמך כולם צדיקים^לח, וכמבואר בארוכה בתורת הרב המגיד באור תורה ובלקו"א בתחלתו^לט דע"י שעלה לפניו ית' התענוג מעבודת הצדיקים כו' וכמשל האב המצייר לעצמו את בנו הקטן כו'. וכן הוא בכל ראש השנה דההמלכה היא ע"י ישראל דוקא], ועי"ז היא ההחלטה להיות מלך על כל העולם. ומההחלטה שבראש השנה נמשך לכל ימות השנה, דלכן נקרא ראש השנה ולא תחלת השנה, כמבואר בארוכה בעטרת ראש בתחלתו^מ שהוא בדוגמת הראש הכולל את כל האברים, וגם אח"כ כאשר האברים נמצאים כל אחד במקומו הנה הראש הוא המנהיג אותם, דכן הוא בראש השנה שהוא המנהיג את כל ימות השנה, ועד שנמשך במעשה בפועל. שזהו ענין המשכה מן הקצה אל הקצה. וגם כללות ענין ההחלטה להיות מלך נמשך ע"י הכתרת נשמות ישראל שהם עצמם שרשם למעלה אפילו מתורה, ומשם נמשך למטה דוקא ע"י פסק דין בתורה, היינו ההוראות שבתורה בנוגע למעשה בפועל, אשר כדי לבוא לפסק דין אמיתי צריך להתייגע כדי לבוא אל האמת לאמיתו (כמבואר בהמשך יו"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת מכ"ק אדמו"ר נ"ע^מא ובדרושי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ממלא מקומו), הנה כל זה הוא המשכה מן הקצה הכי עליון אל הקצה הכי תחתון. ולכן צריך להיות לפנ"ז ענין הכריתת ברית במיוחד, שע"י הכריתת ברית נעשים כל בני ישראל (ועמך כולם צדיקים) חד עם עצמות ומהות, בדוגמת הברית כפשוטו בגשמיות.ח) ומהכריתת ברית בכללות נמשכות ההחלטות טובות בנוגע ללימוד התורה וקיום המצוות ועבודת התפלה, דעי"ז ישראל וקוב"ה כולא חד. ומזה באה כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, והתחלתה לפנ"ז בחודש ההכנה הוא חודש אלול שהוא ר"ת אני לדודי ודודי לי^מב, ובפרט מח"י אלול שהוא יום הולדת שני המאורות הגדולים^מג שאז מזלם גובר^מד, והרי תכליתם וכוונתם היתה שיהי' יפוצו מעינותיך חוצה, עד להחוצה שאין חוצה מחוץ הימנו. ועי"ז אתי מר^מה דא מלכא משיחא בקרוב ממש, ובעגלא דידן.

**********

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org