אריגתםיא; ולפי ר"ת, כלאי בגדים הוא ע"ד כלאים דחרישה, שענינם הוא ששני מינים שונים הנשארים שונים זה מזה מצטרפים יחד בפעולה מיוחדת, וזהו גדר לבישת ב' הסוגים דצמר ופשתים יחדיו — ולכן ס"ל שאין צורך שיהיו מסורקים וטוויים יחד, ודייב שהם ארוגים יחד.
ב. לפי הסברה זו יש לומר, ששיטת ר"ת היא בהתאם למשמעות המשך הכתובים, ש"לא תלבש שעטנז" נאמר בהמשך ל"לא תחרוש גו'", שמזה משמע שאיסור שעטנז הוא אותו הגדר דכלאים דחרישה. ומה גם שהכתוב שלפנ"ז "לא תזרע כרמך כלאים", נאמר בפרשה בפ"ע, והאיסורים ד"לא תחרוש גו' לא תלבש גו'" הם בפרשה בפ"ע, ומדחילקם הכתוב לב' פרשיות, משמע שהם שני סוגים שונים. ולכן פי' ר"ת, דכלאי הכרם (וכלאי זרעים), "לא תזרע גו'", גדרם הוא האיסור לערב מינים באופן שנעשים מציאות אחת, משא"כ כלאים דחרישה וכלאי בגדים — "לא תחרוש גו' לא תלבש גו'" — גדרם רק חיבור חיצוני, שגם זה אסרה תורה (בבהמה ובגד).
ויש לבאר טעמו של רש"י, שס"ל שגם גדרם של שעטנז — כלאי בגדים — הוא תערובת פנימית באופן שנעשה מציאות חדשה, אף שאיסור זה נאמר בתורה בהמשך ל"לא תחרוש גו'" — כי ס"ל שזה שאסרה תורה כלאים דחרישה ("לא תחרוש גו'") הוא כעין סייג לאיסור הרבעה ("בהמתך לא תרביע כלאים"יג), וכמבואר ברמב"ןיד דאיסור כלאים דחרישה "היא מצוה מבוארת מן בהמתך