יד

הוכח תוכיח עצמה. דהנה בין שמע חברו לתוכחתו ובין לא שמע, קיים מצות הוכחה, אבל אם הועילה התוכחה ועי"ז נעשית מצוה, ואמרז"ל (אבות פ"ד מי"א) כל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד, הנה בפרקליט זה יש לו חלק להמוכיח.

* * *

והנה, בכלל ג' סוגים בבני אדם מקיימי תומ"צ: צדיקים, בינונים ורשעים.

ואין הכונה כאן צדיק בינוני ורשע בכל עניניו ומעשיו, אלא צדיק בינוני ורשע באותו מעשה ודבר – טלית – שעליו אנו דנין עתה, היינו, שאינו תאב לעבירה זו, או שמעצמו נמשך לעשית מצוה זו, ואין לו יצה"ר כלל בזה,

שזהו אמיתיות מהות תואר צדיק – אדם שאין לו יצה"ר, וכמרז"ל (ברכות סא' ע"ב) צדיקים יצ"ט שופטן, שנאמר ולבי חלל בקרבי, כי הרגו ליצה"ר, כדאיתא בירושלמי ברכות (פ"ט ה"ה. ופירש"י בברכות שם צע"ק).

– ויכול כל אחד למצוא בנפשו ענינים כאלו שהוא צדיק בהם. וע"ד משארז"ל (יומא סט' ע"ב וע"ז יז' ע"א) ניזל אפיתחא דע"ז דנכיס יצרי', ויצרא דעריות לא מיתגרי בקרובות. והאריך בזה ביד הל' דעות (פ"א הא"ב) וז"ל: ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל . . ויש שהוא שפל רוח ביותר . . ויש שהוא לב טהור מאוד ולא יתאווה . . יש מהן דעות שהן לאדם מתחלת בריתו לפי טבע גופו ויש מהן . . למד אותם מאחרים . . או ששמע שזו הדיעה טובה לו . . והנהיג עצמו בה עד שנקבעה בלבו. –

ובסוג זה דצדיקים, טענות שני הצדדים הם כולה שלי, כי עושה המצוה טוען שבענין זה – שהוא צדיק בו – לא הוכרח לכל מדריך ומוכיח, כי נמשך הוא מצ"ע לעשית מצוה זו, ועדמ"ש (חגיגה ט' ע"ב) – בועשה טוב – אשר השונה פרקו ק' פעמים ולא ק"א נקרא לא עבדו, והיינו משום שבימיהם היתה הרגילות לשנות כל פרק ק' פעמים, ואין זקוק בזה לענין העבדות, או – בקו דסור מרע – בענינים שנפשו קצה בעבירה זו (בכורות לז' ע"א).

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org