מב

– יעשה המצוה או ילמוד תורה, וא"כ חלק המגיע בעד המעשה בפועל שייך לו. והיינו מחלקי יצ"ט יצה"ר וגוף הפועל, הנה ב"ש כנגד יצ"ט ויצה"ר – שייך לאיש המוכיח, ושליש שלי שהוא כנגד גוף הפועל.

והנה בסוג הבינונים, לא בא הגוף בחשבון, כי באמת הרי הגוף מצ"ע הוא כמת, ובטל לנפש המחי' אותו. ולכן כשהוא מתנהג כרצון נפשו הוא – או ע"פ עצת היצ"ט שבנפשו או ע"פ עצת היצה"ר שבנפשו – אינו עולה בשם, ולכן טענת הבינוני היא ח"ש, ולא ב"ש כנגד יצ"ט וגוף הפועל. אבל ברשעים, שהיצה"ר הסיתו לעבירה, היצ"ט שבו אין לו שליטה בגופו, ובכ"ז קיים בפועל מצוה ע"פ התעוררות וכפי' הבאה הבא מיצ"ט של אדם אחר, הרי בא הגוף בחשבון. כי בטל הוא לגבי נפשו המחי' אותו דוקא, ולא לגבי נפש אדם אחר.

ומצינו דוגמאות לזה בדיני תורה. וכמו: (ברכות כג^.) לא שנו אלא בכלי שהוא כליין – דכליין קרוב להיות בטל אצלם, פירש"י – אבל בכלי שאינו כליין כו'. ועד"ז שם (כה:). (שבת צג' ע"ב) המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפלה לו. (נגעים פי"ג מ"ט) מי שנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפו כו' טמאין מיד. הי' לבוש בכליו כו' טהורין עד שישהא כא"פ.

והפסק הוא ז"י כו', כי באמת לאמיתו הרי גם הרשע אע"פ שחטא ישראל הוא (סנה' מד^.), וביכולתו לישבע, היינו להראות שבעשותו התומ"צ הי' בהתאם לחפצו בפנימיות נפשו אף שכפוהו לעשי' זו, כי בפנימיותו טוב הוא, וכידוע שזהו הטעם שגט המעושה בישראל כשר (גטין פח:) כמ"ש ביד גירושין (פ"ב ה"כ). ועיי"ש בהגמי"י דאפילו במשומדים הדין כן. ולכן ישבע כו'.

והנה הקדמה לכל הסוגים דצב"ר אמרו במשנה ז"א א"מ וז"א א"מ.

ויובן בהקדם בי' ענין מציאה^ד, דהוא שבא לאדם דבר שלא טרח

--------------------------------------------------

מציאה ומו"מ. מו"מ יהיב דמי, היינו שעמל וטורח להשיגו, ובמילא

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org