מא

ועוד סוג אחרון ישנו והם הרשעים, שעליהם אמרז"ל (ברכות סא:) יצ"ר שופטן, שהיצה"ר לו הדיעה היחידית, שהוא כמארז"ל (סוכה נב:) בסוף קראו – ליצה"ר – איש, ופירש"י בעה"ב.

ובמתני' לא נכתב דינו להדיא, כי נלמד הוא מהמפורש ברשיעי לא עסקינן, כיון דגופא דדינא נדע בלאה"כ (עיין יבמות לג: ורש"י ד"ה ברשיעי קדושין לג^.), אבל בתוספתא אתי לפרש גם דין סוג אנשים אלו.

דהנה כל מילתא דמיתנייא בתוספתא יש לפושטו ממתניתן, כדאמר אילפא (תענית כא^. וכתובות סט:). וז"ל הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ: והיו דברים במשנה דבר קצר וכולל ענינים רבים, והי' הכל מבואר לו לחדוד שכלו, אבל למי שהוא פחות ממנו, הענין ההוא עמוק בעיניו . . . לפיכך ראה א' מתלמידיו, והוא ר"ח לחבר ספר . . . והיא התוספתא, ותוספתא אפשר להוציא טעמה מהמשנה אחר יגיעה רבה . . . וכן עשה ר' אושעיא עכ"ל.

וירידה זו מדור לדור הי' לא רק בענין ההבנה, שאמרו (עירובין נג^.) לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל כו', ואמרו שם א"ד ראשונים ר"א בן שמוע – והוא רבו דרבי (יבמות פד^.) מסדר המשנה – אחרונים ר' אושעיא בריבי – שהוא ממסדרי התוספתא (יבמות מו:), אלא גם לענין כשרות הדור נתמעטו הלבבות, וכמו שאמרו (חולין צג:) בדַברם – ללישנא קמא – ע"ד דורו של ר"מ – שהוא בן דורו של ר"א בן שמוע (סנה' יד^.) [אף דלא הי' רבו דרבי, כדאיתא בירוש' ביצה פ"ד ה"ב דלא ראהו רבי אלא כשערק ר"מ. ורש"י שפירש (עירובין יג: ד"ה דחזיתי') כשלמדתי לפניו, עכצ"ל כדי שלא יקשה עליו מהירוש', דגריס בעירובין רב. ועיין תוד"ה מוריינא מנחות קד^.] – לגבי דורו של ר' יוחנן – שהי' תלמידו של רבי (פסחים ג:) ושל ר"א בריבי (עירובין נג^.) מסדר התוספתא – אכשור דרי (בתמי'). ועייג"כ שבת (קיב:) אם הראשונים כו'.

ולכן בתוספתא בא לפרש גם סוג ג' – רשע להדיא – כיון שנעשה מילתא דשכיחא יותר, מפני פחיתות הדור ביר"ש, והוא מקביל למה שכללות ענין התוספתא הוא לפרט דברי המשנה מפני שנתמעטו הלבבות בהבנה.

והטענות הם: טענת איש המדריך ומוכיח הוא ביתר שאת ויתר עז: כ"ש. ושכנגדו טוען: הן אמת שלולא ההדרכה וההוכחה הנה כמו שהנני מצ"ע היצ"ט אין לו שליטה, והיצה"ר אומר לו אין פחד אלק' גו', אבל הלא פעולת ותכלית ההוכחה שהוכיחו הוא, שהוא דוקא – ולא המוכיח

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org