כג

וכנ"ל. עוד זאת, אשר בזה שווין המדריך והמודרך, המוכיח ומקבל התוכחה.

ולכן, לא נקט במשנה באופן דמציאה, רק זה אומר אני מצאתי' וזה אומר אני מצאתי', אבל בבבא שני' נקט לישנא דתנא ברישא בדינא דמקח וממכר (עיין בגמרא ח' ע"א ובתוד"ה אלא. ועייג"כ חידושי הרשב"א. ואולי אפ"ל דלשון דכולה שלי, כולל בשוה מציאה ומקח וממכר), והוא משום דגם סוג הבינוני – וגם סוג הרשע – הרי באופן דמציאה, טענתם ג"כ יכולה שתהי': אני – בלבד – מצאתי'.

* * *

ונבוא עתה להצעת הגמרא, במה שדורש ביאור נוסף על הנ"ל במשנה.

למה לי למיתנא כו' אי תנא אני מצאתי' הוה אמינא מאי מצאתי' ראיתי', אע"ג דלא אתאי לידי' בראי' בעלמא קני כו'.

דהנה ענין הראי' הוא, שע"י יודע ממציאות דבר מה, וגם מכיר כמה מפרטי דבר ההוא. ואפשר שתעשה הראי' רושם חזק בנפש הרואה, וכמארז"ל (כריתות ו' ע"א. ועייג"כ עירובין יג' ע"ב) כי יתביתו קמי רבכון חזו לפומי' דרבכון. ואמרו (יומא עד' ע"ב) סומין אינם שבעין.

ולכן הזהירו רז"ל כ"כ על השמירה מראות ברע,

ולא רק בדרך הסתכלות החזקה, אלא אפי' על ראי' בעלמא הזהירו. וכלישנא דקרא (ישעי' לג' טו') ועוצם עיניו מראות ברע. וכדמשמע ג"כ בב"ב (נז' ע"ב) דקאמר שם, אי דליכא דרכא אחריתא אנוס הוא. עד שלפעמים יכולה הראי' לפעול גם אם אין השתתפות כח המחשבה בזה, וכדאיתא (זבים פ"ב מ"ב) בז' דרכים בודקין את הזב . . הרהר עד שלא ראה או שראה עד שלא הרהר,

– ועיין בחדא"ג ברכות (נח' ע"א) ובערוך מע' בטט, אם לשון השגור נתן עיניו בו ונעשה כו' הוא ראית עינים ממש –

אבל עם כ"ז, אין הראי' אלא כח מקיף, ואין זה פעולה בגוף הדבר, שלכן אמרו דבראי' לא קני.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org