מד

ונבוא עתה להצעת הגמרא במה שדורש בי' נוסף ע"פ הנ"ל בפי' המשנה:

ל"ל למיתנא כו' אי תנא אני מצאתי' הו"א מאי מצאתי' ראיתי' אע"ג דלא אתאי לידי' בראי' בעלמא קני תנא כולה שלי דבראי' לא קני.

דהנה ענין הראי' הוא שע"י יודע ממציאות דבר מה, וגם יודע כמה מפרטי דבר ההוא: מראהו וכו'. והראי' אפשר שתעשה רושם חזק בנפש הרואה. וכמארז"ל (כריתות ו^. ועייג"כ עירובין יג:) כי יתביתו קמי רבכון חזו לפומי' דרבכון. ואמרו (יומא עד:) סומין אינן שבעין. ולכן הזהירו כ"כ על השמירה מראות ברע^ה. ולא רק בדרך הסתכלות, שבזה אמרז"ל אסור להסתכל (ב"ב נז: ע"ז כ^. וביד הל' א"ב כא' ה' כא' אסור להסתכל כו'. ועייג"כ מגילה כח^.), אלא אפי' ראי' בעלמא. ויותר מזה: גם אם אין השתתפות כח המחשבה, יכולה הראי' לפעול רע. וכדאיתא במשנה זבים (פ"ב מ"ב) בז' דרכים בודקין את הזב כו' הרהר עד שלא ראה או שראה עד שלא הרהר. ויש להעיר מל' המורגל בש"ס נתן עיניו בו, שי"א שהוא ראית עינים ממש, עיין בחדא"ג (ברכות נח^.) ובערוך מע' בטט. – אבל עכ"ז אין הראי' אלא כח מקיף, ואינה פעולה בגוף הדבר, שלכן אמרו דבראי' לא קני.

--------------------------------------------------

ראי'. בראי' מצינו שני הפכים: הוא כח חצוני ביותר [להעיר מפסק חז"ל (פסחים כו^.) קול ומראה אין בהם משום מעילה לפי שאין בהם ממש – בקול ומראה הדבר שעליו מביט], שאין אדם המביט משפיע מכחו עי"ז כמו שעיף בקל ע"י דבור, ופשיטא ע"י מעשה הלוך וכה"ג. ולאידך גיסא הרי אמרו (ערובין יג:) האי דמחדדנא מחברי' דחזיתי' לר"מ מאחורי', ואמרו (מגילה כח^.) אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, ואמרו (יומא עד:) דסומין אינן שבעין. ועוד. [לכאורה גם הא (שבת לד^.) דנתן עיניו בו, הוא ג"כ ענין של ראי' ממש. אבל ל"מ כן בברכות (נח^.) מהא דרב ששת נתן עיניו בו, ור"ש הי' סומא. ובחדא"ג שנפקחו עיניו של ר"ש. ובערוך בטט גירסא אחרת בש"ס, עי' בעה"ש]. ואמרו (תענית כד^.) כלה שעיני' יפות אין כל גופה צריך בדיקה. [אולי יש להעיר

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org