הוספות - שיחות ומכתבים א

191ש מ ו ת

. . . וביום זה, יום הולדת את משה רבינו, בודאי שמהראוי להתבונן, כי לידתו והצלתו וחינוכו של מושיען של ישראל באו לו עקב התמסרותן של שתי נשים בישראל, אם ובת — יוכבד אמו ומרים אחותו. ובה בשעה שגזירות פרעה הגיעו לשיא קושי השעבוד עד שגרמו לנפילת רוח והסתייגות אפילו בין ארזי הלבנון שבדור, אף על פי כן לא נפלו ברוחן שתי נשים אלו, האם והבת, „המילדות העבריות", ואדרבה המשיכו בעבודתן במסירות נפש ממש להחיות את הילדים, ובעוצם הגלות הקימו דור הגאולה. ולא רק על הנשים האצילו מרוחן ואמץ לבן, אלא גם על האנשים, עד שזכו שעל ידן יבוא מושיען של ישראל להוציא את עם בני ישראל משעבוד לגאולה.

והוא הדבר בדורות האחרונים של הגלות המר הזה, ובפרט בדורנו זה, אותו התפקיד ואותה האחריות והזכות שעלו בגורלן של הנשים שבגלות הראשון הם נחלת הנשים שבגלות זה האחרון, כמו שהדגיש תכופות כ"ק מו"ח אדמו"ר בכתב ובעל פה. ובשנת סגולה זו, שנת מלאת ג' יובלות להסתלקותו של רבינו הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך ומייסד תנועת חב"ד שיטתה ואורח חיי', יש לזכור ולהתרשם גם מהשפעתה הגדולה של אמו של בעל היובל, היא הרבנית רבקה, על חינוכו של אדמו"ר הזקן, כמתואר באריכות בספר הזכרונות לכ"ק מו"ח אדמו"ר.

ובהתאם למדתו להיות אומר ועושה, ושמעשה עיקר, לא הסתפק כ"ק מו"ח אדמו"ר בתעמולה, ועמד ויסד רשת בתי ספר וסמינריונים „בית רבקה" בארצנו הקדושה ובתפוצות לחנך בהם בנות ישראל ברוח יוכבד ומרים.

אי לזאת, הנני מקוה מקרב ולב עמוק אשר תלמידות הסמינריון תכרנה בגודל אחריותן וזכותן, ותנצלנה כל כוחותיהן לספוג מהרוח הזה, רוח דעת ויראת ה', אשר הסמינריון רוצה להנחיל להן. וכיון שהתלמידות עתידות להיות מורות ומדריכות בישראל, אמות לבנים ועקרת הבית, הרי כל הוספה בחינוכן וידיעתן נכפלת פי כמה וכמה בתלמידות ובבתים שתקימנה לכבוד ולתפארת, וכדאית כל השתדלות והתאמצות בכיוון זה.

השם יתברך ישלח ברכתו לכל אחת ואחת להצליח בלימוד בהתמדה ושקידה ובהנהגה מתאימה ויקויים בכל אחת ואחת מכן — אחותנו את היי לאלפי רבבה וגו'.

(ממכתב ז' אדר ה'תשכ"נ)

192. . . ובמענה לשאלותיו . . בהנאמר דנתמלא הבית כולה אורה — ממכ"ע, והרי בית הוא מקיף — אבל אור הממלא הבית — הוא ממלא.

(כתב כ"ס אד"ש תשכ"ב)

כ"ד טבת

. . . אקוה אשר למותר לעוררו, שביום א' כ"ד טבת הבע"ל הוא יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך — אשר במילא זהו יום זכאי להצלחה הן בענינים הנמצאים בתורת החסידות והן בענינים הנמצאים בתורת הנגלה. ומגלגלין זכות ליום זכאי לעשות התועדות, אַ וואַרימען פאַרבריינגען, ולהתחזק בהחלטות טובות באהבת ישראל אהבת התורה ואהבת השם. וזכות ביחוד בזה לכהנים, שלהם נמסרה מצות ברכת ישראל, וברכה מתוך אהבת ישראל, וכנוסח הברכה לברך את עמו ישראל באהבה (שו"ע בעל ההילולא סקכ"ח סי"ט) ולהמשיך בהמתברכים אהבת ישראל (זכרונות ע' שמג) . . .

(ממכתב כא שבת, תשי"נ)

. . . ומענינא דיומא — להעיר אשר הקביעות דשנה זו היא כמו בשנת ההסתלקות דאדמו"ר הזקן, עיין „הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר ז"ל" — להשו"ע.

ובלשון אדמו"ר הצ"צ (הועתק במענה לשון — שנדפס בעתו ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר); במוש"ק דשמות כ"ג אור לכ"ד טבת.

ויהי רצון אשר בעגלא דידן יקוים חותם וסיום דברי הצ"צ שם:

ה' יחיש ביאת גואלנו והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם ישמיענו