א.מהכתוב „ועשו לי מקדש וגו'" הנאמר בפרשתנוא יליף הרמב"םב. מצות עשה „שציונו לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהי' ההקרבה והבערת האש תמיד, ואליו תהי' ההליכה והעלי' לרגל כו' והוא אמרו ית' ועשו לי מקדש"ח (וממשיך) „שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה והשלחן והמזבח וזולתם כלם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש, וכבר ייחד הציווי בכל חלק וחלק".
והיינו שדעת הרמב"ם היא, כי עשיית כלי המקדש אינה מצוה בפ"ע כ"א חלק במצות בנין בית המקדש.
הרמב"ן) חולק עליו וכותב „ולא הוכשר בעיני הטעם שכתב בו הרב שאמר שהם חלקים מחלקי המקדש, לפי שאין הכלים חלק מן הבתים אבל הם שתים מצות ואינן מעכבות זו את זו ומקריבין בבית אעפ"י שאין בו כלים אלו (וממשיך) ולכן אצלי עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצוה בפ"ע". ומה שעשיית השלחן ומזבח ומנורה לא תמנה מצוה בפ"ע לפי"ד הרמב"ן — הוא מפרש הטעם „מפני שנצטווינו לשום לחם לפני ה' תמיד וצוה אותנו בהכשר העבודה הזאת שהיא לשום אותו בשלחן מתואר כן ושיסודר לנו שתהי' הדלקה הזו במנורה של זהב משקלה וענינה כן וכן. והנה הם תשמישי קדושה".
ב. והנה בישוב דעת הרמב"ם כתב המג"או ד"אף שהם אינם מעכבים העבודה בביהמ"ק על זה לא ימנע מהיותם חלקים שהרי כמה דברים יש שאינם מעכבים דבר אחר והם חלקים*117כמו התכלת והלבן שאינם מעכבים זא"ז וכל אחד מהם הוא חלק ממצות ציצית".
אמנם עדיין לא נתבאר בזה די הצורך (וכמו שכבר הקשו עליוז), כי אין ראייתו מתכלת ולבן דוגמא לנדו"ד, שהרי הרמב"ם עצמו כתבח גבי תכלת ולבן, כי בדברים שאינם מעכבים זא"ז „העולה במחשבה . . שיהי' כל חלק מצוה בפ"ע (וכן — בלבן ותכלת) . . לולא מה שמצאנו להם לשון מבואר והי' לכם לציצית מצוה אחת . . שאפילו החלקים שאין מעכבין זא"ז פעמים יהיו מצוה אחת כשיהי' הענין אחד". וא"כ בנדון הבית והכלים שלא נמצא לשון מבואר (וחלוקים זמ"ז — שלא בערך החילוק דחוטי תכלת ולבן) צ"ל שתי מצות מאחר שאין מעכבין זא"ז.
אמנם זהו לפי השיטה בדעת הרמב"ם שהבית והכלים אינם מעכבים זא"ז. אבל יש מפרשיםט דהרמב"ם ס"ל שכלי מקדש אלו ה"ה חלק הבית לעיכובא, שבלעדם לא יקרא מקדש והם מעכבים מלהיות מקריבין בוי.
ויש שהוסיפו לבאריא ששורש מחלקותם של הרמב"ם והרמב"ן היא פלוגתת התנאים במס' שקליםיח; „השלחן והמנורה והמזבחות והפרוכת מעכבין את הקרבנותיח דברי ר"מ, וחכמים אומרים אין לך מעכב את הקרבן אלא הכיור והכן בלבד"יד. והיינו, שהרמב"ם ס"ל כר"מ שהכלים מעכבין את הקרבן ובמילא שהם „כלם מחלקי המקדש" שהוא כולל הבית והכלים כאחד. והרמב"ן ס"ל כחכמים, שאין הכלים מעכבים, ומזה ש"אין הכלים חלק מן הבתים"יח.
אמנם גם בזה קשה; א) שהרמב"ם יפסוק כר"מ שהיא דעת יחידאהיד118וחכמים פליגי עלי'יז? ב) ועיקר. הרמב"ם פסקיח ש"מקריבין הקרבנות כולן אעפ"י שאין שם בית בנוי"יט, ומכיון שאין הבית בנוי הרי גם הכלים אינם (על מקומם במקדש) — ומוכח דלא ס"לכ שהשלחן והמנורה כו' מעכבים את הקרבןכא.
ג. גם צ"ל; בתחלת פרשתנו כתב הרמב"ןכב (הטעם שהציווי על עשיית הארון והכפורת נאמר (כאן) קודם להציווי על שאר הכלים, כי) „עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון כמו שאמרלח ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת על כן הקדים הארון והכפורת בכאן כי הוא מוקדם במעלה".
ועפי"ז אי"מ: איך כתב הרמב"ן (בסהמ"צ) שעשיית הארון כו' „תמנה מצוה בפ"ע" ואינה נכללת במצות בנין המקדשכד — הלא לפי דעתו119הארון הוא „עיקר החפץ" בבנינוכח?
ד. ויובן כ"ז בהקדים לבאר בסיום דמס' מדות (שמס' זו תוכנה „מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו"כ): „לשכת הגזית שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת ודנה את הכהונהכז וכהן . . שלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים נכנס ומשמש עם אחיו הכהנים ויום טוב היו עושיםכח שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן הכהן וכך היו אומרים ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן, וברוך הוא שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדשי הקדשים".
וכמה דיוקים בזה;
א) אמרו תחלה „ברוך המקום כו' שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן" ואח"כ „ברוך הוא שבחר באהרן ובניו" — לכאו' צריכין להאמר בסדר הפוך, כיון שהשבח (והפרט) „שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן" שייך הוא לאחר „שבחר הקב"ה באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' כו'".
ב) בברכה השני' „שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת כו' בבית קדשי הקדשים" — אינו מובן שה"ז העבודה דכה"ג ורק פעם אחת בשנה (ביוה"כ) — ובחירת אהרן ובניו לעמוד לשרת בכהונה ה"ז לכל עבודות הכהנים; בהמקדש כולו ובמשך כל השנה כולה. ולמה לא נכללו בהברכה גם עבודות כל השנה ועבודות כל הכהנים?
והנה בחדא"ג כתב „ואומרים ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו כו' להיות כהן הדיוט, וברוך שבחר באהרן ובניו שהם נבחרים ביותר גם מתוך הכהנים להיות נכנסים לשרת בבית קדשי הקדשים ביום הכיפורים והיינו אהרן ובניו".
120אולם לפי דעתו ג"כ תמוה [לבד זאת שעדיין יוקשה כנ"ל, למה שללו סתם כהנים לברך על בחירתם (לכללם בהברכה דכה"ג, או בברכה מיוחדת להם) יוקשה גם לאידך גיסא]: כשם שברכו „ברוך המקום כו' שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן", היינו בנוגע לכהן הדיוט, כמו"כ (ולכאורה עוד יותר) הי' צ"ל ברכה בתוכן זה בנוגע לאהרן ולכה"ג (בברכה אחת, או בפ"ע) ?
יש מפרשיםכ, דמ"ש כאן „בבית קדשי הקדשים" הכוונה לבית המקדש בכללו — שהוא קודש לגבי שאר מקומות המקודשים *כ והל' כאן שייך וקשור למס' כלים פ"אל: „עשר קדושות הן א"י מקודשת מכל הארצות וכו' עיירות וכו'", דמכיון שביהמ"ק מקודש מכולם לכן הוא נקרא כאן קדשי הקדשים, הקודש שבקרשים.
אבל הפי' צע"ג, כי [נוסף לזה שבמס' כלים עצמה קחשיב כמה מעלות בקדושת הביהמ"ק עצמו, ורק אחד מהם נקרא שם „קדש הקדשים", הרי] במס' מדות גופא הוזכרלא „קדש הקדשים" לענין מדתו וכו' והכוונה לקדה"ק ממש, כי מידת ההיכל לחוד ומידת קדה"ק לחוד, וגם מפורשלב; „בין הקודש לבין קדה"ק", ואיך יתכן לומר שהפירוש ד"קדשי הקדשים" ישתנה בסיום המס' מהמפורש כ"פ לעיל מיני'? אף שבדוחק י"ל דשאני הכי דנאמר „בבית קדה"ק".
ה. והביאור בכ"ז;
ענינם (תכליתם) של המשכן ובית המקדש הם שני דברים כלליםלג;
א) בל' הרמב"ן הנ"ל „בית מקודש לשמו ושם כו' יצווה את בנ"י כו'" (ו (לכן גם) „עיקר החפץ" הוא כו' הארון שמשם דיבר), מנוחת והשראת השכינה שהיתה בהם, וכמו שמסיים (בהפסוק שממנו למד הרמב"ם המ"ע לבנות ביהב"ח) „ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וכמו שמצינו זה מפורש בנוגע לביהמ"ק „זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתי'"לד. ועיקר מנוחת והשראת השכינה הוא בקדשי הקדשיםלה.
ב) העבודה שבהם (שבעיקרה ה"ה עבודת הקרבנות), והעלי' לרגל אליהם בשלש רגלים.
ובזה היא מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן; מי משני אלה הוא העיקר בציווי הקב"ה לבנות ביהמ"ק; וממחלקותם זו נובעת פלוגתתם הנ"ל בנוגע להציווי על עשיית הכלים בבית המקדש.
לדעת הרמב"ם תכלית המכוון בבנין המקדש הוא בשביל להקריב בו קרבנות, (שכולל כל עבודותל הכהנים שעיקרם עבודת הקרבנות). ומדייק הרמב"ם בלשונו (בספרו — שהוא ס'121פסקי הלכות 87)): „מצות עשה לעשות בית לה' מוכןלח להיות מקריבים בו הקרבנות כו' " — להדגיש שאין הציווי מוגדר ומוגבל לבנית בית כ"א „לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות"כ. היינו שאם אין הבית מוכן „להיות מקריבים בו", לא נתקיימה המ"ע של „ועשו לי מקדש"מ.
ועפ"ז מובן בפשטות ש"המנורה והשלחן והמזבח וזולתם כולם (הם) מחלקי המקדש" (היינו שבציווי על עשיית כלי המקדש הרי הוא מצווה על חלקי המקדש), כי במה נעשה המקדש מוכן כו' — הוא ע"י עשיית המנורה והשלחן והמזבחמא (כי ב"הקרבנות"122נכללות כל העבודות שבביהמ"קמב: הדלקת והטבתמג הנרותמד, עריכת לחם הפנים וכו'מח). וע"ז הי' הציווי בתחילת עשיית המקדש. אבל לאחר שנעשה בית מוכן — אע"פ שנחרב, מקריבין (קרבנות)מ „אף שאין שם בית" וכלים כו'מז, כי אין הכלים (והבית) מצ"ע מעכבין את הקרבנות.
אמנם לדעת הרמב"ן עיקר הכוונה והחפץ בהמשכן (ומקדש) להיות מקום מוקדש לשמו כו' משם ידבר כו', ועל פי זה הציווי ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" לא קאי אלא על הבית עצמו, לבנות משכן להשראת השכינה — אבל לא נכללו בזה הציווים על הכלים, כי עיקרם לענין „הקרבנות" (העבודה) שבמשכןמח. והטעם שלא נמנו הכלים במצות בפ"ע, הוצרך לבאר שזהו משום שהכלים הם רק תשמישי קדושה להעבודות הנעשות בהם.
ולכן גם „עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצוה בפ"ע", כי אין הארון „הכשר מצוה אחרת כמנורה והמזבחות והשלחן"מט, ויש עליוס ציווי (שנמנה בפ"ע) מיוחד123ולא נכלל בכלל הציווי לעשות לו בית מקודש לשמו — כי הארון (וקדה"ק) ה"ז „עיקר החפץ" אבל גם בלאה"כ ה"ז בית מקודש כו'.
ו. והנה בכמה דפוסים (ובעיקר — כת"י)81) של מס' מדות אין בהם (בסיום המס') הברכה אחרונה „ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדשי הקדשים", וסיומה של המשנה הוא בברכת „ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן", וכנראה כן היא גירסת הרמב"םנח.
ועפ"י הנ"ל י"ל שג"ז תלוי בפלוגתא של הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל.
מס' מדות ענינה כמ"ש הרמב"םכ; „שהוא זוכר מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל עניניו, והתועלת שיש בהענין ההוא כי כשיבנה ב"ב יש לשמור ולעשות התבנית ההוא וכו'", ומובן שבסיום המס' מבואר מהי התכלית בבנין ביהמ"ק.
לדעת הרמב"ן שהכוונה והחפץ במשכן הוא — מנוחת השכינה, ועיקרו הוא בקדה"ק, הרי מובן שכל העבודות הנעשות בהמשכן ומקדש הוא לתכלית הזאת שתהי' מנוחת השכינה בקדה"ק — לדידי' שפיר גרסינן בהמשנה ומסיימים בברכת „ברוך הוא שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדשי הקדשים", כי כל הבנין והשירות תכליתן שתהי' מנוחת השכינה (שעיקרה) בבית קדה"קמא.
אמנם לדעת הרמב"ם שעיקר המכוון של ביהמ"ק הוא שיהי' „בית מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין עליו ג"פ בשנה כו'", ועיקר עבודה זו של הקרבת הקרבנות ועלי' לרגל היתה נעשית במשך כל השנה כולה, ובהמקדש כולו, ולא בבית קדה"ק, הרי לא יתכן שאמרו ברכה שבה מודגש רק העבודה „בבית קדשי הקדשים" (שהיא פ"א בשנה).
ז. אבל עדיין צלה"ב: לדעת הרמב"ם למה אינו מברך בנוסחא המתאימה לשיטתו, „ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת בביהמ"ק":
ועד"ז צריך ביאור גם לדעת הרמב"ן: עם היות שמצד „עיקר החפץ" דביהמ"ק שפיר לומר „ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד ולשרת כו' בבית קדה"ק", כנ"ל, אבל מ"מ הרי מצד מעלת רובה ככולה דעבודת אהרן ובניו (שאליהם מכוונת הברכה) מתאים יותר לומר „לעמוד ולשרת בביהמ"ק (ובפרט שזה כולל גם קדה"ק)".
ח. וגם זה יתבאר עפ"י שיטות הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל, בנוגע להמקדש והכלים שבו.
והביאור: ענין הברכה והשבח יתכן רק כאשר הדבר שעליו מברכין ומשבחין הוא ענין מיוחד בפ"ע, אבל לא כאשר הוא פרט המוכרח מצד ענין אחר (כי באם צ"ל ברכה — מקומה בנוגע לסיבה ולא בנוגע למסובב המוכרח).
124ובנדו"ד; לדעת הרמב"ם שהמ"ע ד"ועשו לי מקדש" ענינה „לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וכו'", הרי כשם שעשיית הכלים לא תמנה מצוה בפ"ע, משום שהכלים הם חלק דכללות המ"ע של בנין בית „מוכן" — עד"ז אין מקום לברכה מיוחדת על בחירת הכהנים לביהמ"ק, מכיון שבחירתם להעבודה היא חלק עשיית המקדש, שהציווי „לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים הקרבנות כו'"" ה"ה מכריח ג"כ בחירתם של כהנים המוכנים להקריב קרבנות אלו כו'84).
ועד"ז גם לדעת הרמב"ן; אעפ"י שאין הכלים חלק מן הבית, מ"מ עשיית הכלים שלחן מנורה ומזבח אינה נחשבת מצוה בפ"ע, משום שאינה אלא „הכשר העבודה" והכנה לעיקר המצוה („שנצטווינו לשום לחם לפני ה' תמיד ציוה אותנו בהכשר העבודה הזאת — שהיא לשום אותו בשלחן מתואר כן כו'") — עד"ז ג"כ בעבודת הכהנים בכלים הללו שאין להגדירה כענין בפ"ע ולאמר שבח מיוחד על בחירתם לעבודה („ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת בביהמ"ק"), כי בחירה זו מוכרחת מצד הציווי להקריב קרבנות ולשום לחם לפני ה' וכו', שא"א לקיימם בלי (השלחן ו)הכהנים הנבחרים „לעמוד לשרת"88).
ט. אמנם בנוגע להעיקר והתכלית במשכן ומקדש — מקום מנוחת השכינה בביהמ"ק, הרי לדעת הרמב"ן כשם שענין זה אינו תלוי בעשיית הכלים כנ"ל, כמו"כ אינו תלוי בבחירת אהרן ובניו להעבודה בכלים אלו, ובקיום הציווי ד"ועשו לי מקדש" יקויים מיד ה"ושכנתי בתוכם" גם בלי עבודת הכהנים. וגם אם נאמר שמאיזה טעם רצה הקב"ה שמנוחת והשראת השכינה תהי' רק ע"י עבודה בהמקדש, (ויש לקשר זה עם הביאורים בתוכן ענין חינוך המקדש וכליו. ואכ"מ), הרי די' (החינוך ו)העבודה הראשונה כשהוקם המקדש. וכמו שמצינו בהמשכן לאחרי הקמתו מיד „וכבוד ה' מלא את המשכןדסח (את"ל שזה הי' גם קודם העבודה), ועד"ז כאשר נגמרה הקמתו ובאחד בחודש הקריב הקטרת והקרבנות כו', שנאמר „וירא כבוד ה' אל כל העם"א — ומכיון שכבר שרתה השכינה תיכף בתחילת הקמתו (והעבודה אז) שוב אינה זזה משם גם לולא עבודת הכהנים (שלאח"ז).
ועפ"ז עבודת אהרן ובניו בביהמ"ק היא פרט בהמ"ע של הקרבת הקרבנות (ושאר העבודות) בביהמ"ק, אבל אינה שייכת לעיקר המכוון במקדש, השראת השכינה בקדשי הקדשים.
55) להעיר ממנחות (כ, רע"א): כשם שא"א לקרבנות בלא כהונה כו'.
56) פקודי מ, לה.
57) שמיני ט, כג. ועד"ז הי' בביהמ"ק. ראה רמב"ן דרשת „תורת ה' תמימה" (כתכי הרמב"ן ע' קסג) „ולא שרתה שכינה במשכן אלא ע"י הקרבנות . . ובבית המקדש נמי ע"י קרבן נבחר כו'".
125ולכן מוסיפים ואומרים „ברוך שבחר באהרן ובבניו כו' לעמוד לשרת בבית קדה"ק" — שבח מיוחד על עבודתם שאמנם שייכת ופועלת להיות השראת השכינה בביהמ"ק (קה"ק), כי עצם בחירתם לעבודה מוכרחת כיון שצ"ל „ריח ניחוח לה'"סח — אבל מכיון שיש בעבודתם גם ענין ומעלה מיוחדים, לפעול מנוחת והשראת השכינה, ע"כ אומרים ע"ז ברכה מיוחדת שבה מודגש העילוי הנוסף שבעבודת הכהנים, עיקר החפץ שבמקדש — מנוחת השכינה שהיא — בקדה"ק.
יו"ד. ועפ"ז מובן מה שמתחלה היו אומרים ברוך המקום שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן, ולאח"ז „ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדה"ק";
זה שאומרים „ברוך שבחר באהרן ובבניו" אין הכוונה לשבחו ית' על עצם הבחירה באהרן ובניו לעבוד עבודה בביהמ"ק (שאז הי' צריך להקדים89) ברכה זו לפני הברכה „שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן", וכנ"ל), כ"א השבח הוא ע"ז שהיא „בבית קדה"ק" — על שפועלים בעבודתם מנוחת השכינה בקדה"ק — וזה אינו מוכרח מצד עצם בחירת אהרן ובניו לעבוד בביהמ"ק. ולכן מתחלה מברכין ואומרים „ברוך המקום שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן", שהיא ברכה ושבח עבור יכלתם לעבוד ביום זה בביהמ"ק (כולו) ואח"כ משבחין על הפעולה הנוספת והנפלאה הנעשית ע"י עבודתם (בכל יום — גם) ביום זה, „לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדה"ק", מנוחת השכינה בהמקדש — שהיא „בבית קדה"ק".
בסגנון אחר קצת; „בבית קדה"ק" שייך רק ללפניו „הוי'" ולא לתיבת „לשרת".
יא. אמנם עפ"ז יש להקשות: כל הנ"ל יתכן בכל ימות השנה, שעבודת הכהנים היא בכל המקדש כולו. אמנם ביוה"כ שנצטווה לעבוד בקדה"ק בהזאת הדם, והקטרת הקטרת וכו', איך מתאים אז לומר ע"ז ברכה מיוחדת „לעמוד לשרת לפני* ה' בבית קדשי הקדשים". הרי מוכרח זה מצד הציווי להזות הדם והקטרת הקטרת בקדה"ק.
והתירוץ פשוט; זה שהיו עושים יו"ט כשלא נמצא פסול בזרעו של אהרן הוא כאשר היו הסנהדרין „יושבים בלשכת הגזית ששם היו דנים את הכהונה", ובלשכת הגזית היו הסנהדרין יושבים רק בימות החול אבל בשבת ויו"ט יורדים ויושבים ב"חיל"מ.
ועפי"ז נמצא ששבח וברכה זו נאמרו רק בימות החול ולא בשבת ויו"ט (ולא ביוה"כ) — שאז מתאים לתוכן השבח, שעבודת אהרן ובניו בהמקדש כולו פועלת במנוחת השכינה בקדה"ק, כנ"ל, שיתכן רק כשהעבודה נעשית דוקא בהמקדש כולו ולא כאשר העבודה מוכרחת להיות בקדה"ק — ביוה"כ.
יב. ובזה הוראה נפלאה בעבודת התורה ומצות בזמן הזה;
אמרו רז"לסא „תפילות כנגד תמידין126תקנום", ויתירה מזו הוא בלימוד התורה „ונשלמה פרים שפתינו" — שכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולהסב — בכל מקום (וזמן), הרי (כמו הכהנים בעבודתם בזמן שביהמ"ק קיים) נוסף ע"ז [שפועל ריח ניחוח לה', העלאה מלמטלמ"ע, ועוד יותר] שפועל גם בהמשכת והשראת השכינה למטהסג, שיהי' לו ית' דירה בתחתוניםסד. הנה המשכה והשראה זו היא לא רק בהאדם עצמו וכמרז"לסח עה"פ „ושכנתי בתוכם — בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כאו"א מישראל" (ובסביבתו), אלא שפועל וממשיך השראת השכינה במקום קדה"ק, ששם היא בחי' קדה"ק של כל העולםס — דוגמת עבודת אהרן ובניו הנעשית בעזרה וכו' שהיא ממשכת השראתה של השכינה בקדה"ק,
שמזה מובן גודל האחריות בעבודת כאו"א בתומ"צ, שאם חסר בעבודתו, הנה לא רק שעי"ז נחסר בה"ושכנתי בתוכם" שלו, כ"א שנוגע להמשכת השכינה לכל ישראל כולו ולהעולם כולו.
ולאידך מובן מעלה הנפלאה שבעבודתו בתורה ותפלה של כאו"א מישראל ופעולתו עי"ז בכל העולם כולו,
עד שעי"ז מקרבים וממהרים הזמן שיוכלו להקריב קרבנות „כמצות רצונך"סז בביהמ"ק השלישי, שירד ויתגלהסח במהרה בימינו, בקרוב ממש.
(משיחת יו"ד שבט, טו בשבט, תשל"ב)
הצעת תיקוןנשלח לבדיקהדיווח על בעיהבלי חשבוןהטמעה באתר אחר