הוספות - שיחות ומכתבים יג

321פ ו ר י ם

אַזוי ווי היינט איז שבת מברכים החדש אדר שני, וואָס די נקודה פון דעם חודש איז פּורים,

ובפרט, אַז היינט^א איז אויך שבת פרשת שקלים, וואָס „באחד באדר משמיעין על השקלים"^ב, און אויך דער ענין האָט אַ שייכות מיוחדת צו פּורים, ווי די גמרא^ב זאָגט „גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים כו'". אַז די מצוה פון מחצית השקל האָט געבראַכט דעם נס פון פּורים

[וואָרום הגם אַז די נתינת השקלים וואָס מען פלעגט געבן בחדש אדר איז געווען (ניט צוליב חדש אדר, נאָר) צוליב די קרבנות צבור וועלכע מען פלעגט מקריב זיין פון ר"ח ניסן אָן און ווייטער^ד,

פונדעסטוועגן, וויבאַלד אַז דער „לכפר על נפשותיכם" טוט זיך אויף דורך די נתינה [וכמ"ש^ח „לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם"], איז דאָך פאַרשטאַנדיק, אַז די נתינת השקלים שבחדש אדר האָט ממשיך געווען דעם „לכפר גו'" גלייך בהנתינה (וכמפורש; כי תשא גו' ונתנו גו' (ועי"ז) ולא יהי' בהם נגף (שבא ע"י מנין)).

וכנ"ל אַז דער „באחד באדר משמיעין על (נתינת) השקלים" האָט אויפגעטאָן די הצלה פון אידן אין (פורים שב)חדש אדר],

דעריבער איז איצטער אַ דבר בעתו צו מעורר זיין וועגן כמה ענינים וועלכע זיינען נוגע צו ימי הפורים.

צווישן די מצות המיוחדות פון פורים, איז פאַראַן אַ ספּעציעלע חשיבות אין די מצוה „משלוח מנות איש לרעהו" און „מתנות לאביונים"). ובפרט, אַז מצד כמה סיבות, איז אין די צוויי מצות, געוואָרן אַ חלישות.

און דעריבער דאַרף מען זיך משתדל זיין ביחוד צו מעורר זיין אידן אויף מקיים זיין די צוויי מצות (נוסף אויף דעם וואָס מען דאַרף מעורר זיין אויף די אַנדערע מצות פון פורים),

322אַז יעדער איינער און איינע וועלכע הגיעו לגיל מצות, און אויך קטנים און קטנות שהגיעו לחינוך [און אויך בנוגע די וואָס איז אַ ספק צי הגיעו לחינוך — זאָל זיין די הנהגה אין אַן אופן פון „ספיקא לחומרא"^א], זאָלן מקיים זיין די מצות פון „משלוח מנות איש לרעהו" און „מתנות לאביונים".

כמובן, אַז די התעורחות בהנ"ל דאַרף זיך אָנפאַנגען גלייך פון איצטער אָן, בכדי אַז בשעת עס וועט קומען פורים, זאָלן אידן שוין זיין גרייט צו מקיים זיין די דאָזיקע מצות.

(כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן בקבוק משקה ואמר:) זאָלן פון די מתעסקים בזה נעמען די משקה און פאַנאַנדערטיילן צווישן זיך — וועט דאָס מוסיף זיין ברכה והצלחה אין די פעולות בהנ"ל.

ויהי רצון, אַז די פעולות בהנ"ל זאָלן זיין (כהל') פרסומי ניסא — מיטן גרעסטן פרסום, דאָס זאָל זיין במספר השולחים והנותנים הכי גדול בכמות ובאופן הכי גחול באיכות,

און דאָס וועט בריינגען אַז אויך דער אויבערשטער וועט מקיים זיין בפרסום די מצות „משלוח מנות איש לרעהו" און „מתנות לאביונים" [וואָרום „מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות"^ח],

אַז דער אויבערשטער וועט געבן מתנות צו אידן וואָס זיינען — בנוגע להקב"ה — „אביונים", „אביון" — „תאב לכל דבר"^ח, וואָס אידן זיינען תאב צו יעדער זאַך וואָס איז פאַרבונדן מיט דעם אויבערשטן^י, ע"ד; אפילו נצטוינו לחטוב עצים^יא.

און ער וועט אויך מקיים זיין מצות „משלוח מנות איש לרעהו" דורך דעם וואָס ער וועט געבן „מנות"^יב צו אידן וואָס זיי זיינען „רעהו" פון דעם אויבערשטן^יג,

323ביז אַז עס וועט מקויים ווערן דער „מסמך גאולה לגאולה"^יד [וואָס זעט זיך אָן ביחוד אין אַ שנה מעוברת18)], אַז פון גאולת פורים וועט מען „סומך" זיין, גלייך קומען צו די גאולה פון „כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

ויהי רצון, אַז כל הנ"ל זאָל געטאָן ווערן מתוך שמחה — וואָס אויך דאָס איז פאַרבונדן מיט אדר — (שמשנכנס מרבים בשמחה, וי"ל שכשמברכים אותו — בשק"מ — ה"ז התחלת הכניסה) וביותר — עם פורים, וואָרום שמחת פורים איז דאָך אַ שמחה נעלית ביותר, ביז אין אַן אופן פון „עד דלא ידע",

און וויבאַלד אַז שמחה פורץ גדר — איז דאָך כשמרבין בשמחה און נאָך באופן דלא ידעי וועט מען פורץ זיין אַלע גדרים, און ממשיך זיין די גאולה נאָך בחדש אדר, און נאָך פאַר פורים — די גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, און אין אַן אופן פון „ושמחת עולם על ראשם" (העכער פון „ידעי" שבראש).

(משיחת ש"פ ויקהל, מבה"ח אדר שני, תשל"נ)

324ויתרה מזה: בתחלה הי' האביון הנותן והמשפיע (עביד נייחא לנפשי' דבעל המתנה) ואח"ז ועי"ז — ניתנה המתנה, היינו שאף שלכאורה יתרון לנותן המתנה — הרי בסדר דסיבה ומסובב — יתרון למקבל המתנה.

מכיון שהמצות דפורים מבטאות את ענין האחדות של כל ישראל, לכן מהראוי, אשר בשנה זו שהיא שנת הקהל

הקהל האנשים הנשים והטף גו'^ח, שב"טף" נכללים גם קטני קטנים^ד, ועד ש"מיד שנולד איקרי טף"^ז

צריך להשתדל ביותר, שכל אחד ואחת מישראל, כולל גם הקטנים והקטנות שהגיעו לחינוך, יקיימו את המצות דפורים. וזה יביא לההתאחדות של כל ישראל, אנשים נשים וטף, שיורגש בהם בגילוי שהם „עם אחד".

. . . יעשו אסיפה ע"ד הנ"ל, לעשות „רעש" („שטורעם") ולהביא הדבר לפועל ממש, שכל אחד ואחת מישראל יקיים את המצוות דפורים.

(משיחת ש"פ תרוסה, בדר"ח אדר, תשל"ד)325בתורה. (ועוד יותר ממעלת הנפיחה על דיבור — אגה"ת פ"ד) והרי הנבראים הם באי"ע שיוכלו להשיג את התורה שהיא חכ' ורצונו של הקב"ה, ובפרט אשר לימוד התורה למע' הוא ביגיעה כנ"ל, אלא בחסד עליון נסעה וירדה כו'. ולכן בכל יום צריך להמשיך התורה ממקורה דוקא, לפי שמצד עצמו אין לו שייכות לתורה, כ"א ע"י ההמשכה ממקורה דוקא.

ששם — בחר בנו דוקא, ונתן לנו את תורתו.

ובזמני השנה הוא בחגה"ש זמן מתן תורה, ממקורה, על כל השנה. והיות אשר בפורים קיימו מה וע"ד שקבלו, לכן גם בפורים ההמשכה הוא ממקורה דזהו אורה לשון מפעיל. ואדרבה ההפרש בין פורים לחגה"ש, דבפורים שקיימו מה שקבלו, צ"ל ממקום עליון יותר עוד.

וזה נתחדש ע"י ישיבת „תומכי תמימים".

גם מקודם הי' לימוד פנימיות התורה אבל הי' בפ"ע ולא מאוחד עם נגלה, ובתו"ת, תמים יהיו יחדיו מלמעלה, פנימיות התורה מסודרת באותו הסדר כמו גליא, ונעשית תורה תמימה, אשר בגליא דתורה ניכר שלמד פנימיות התורה מקודם, ובפנימיות ניכר שלומד נגלה, כי לא עם הארץ חסיד.

וזהו על מה אבדה הארץ, ארץ הוא ג"ע, שצריך להשביחה והוא המשכת בחי' עדן בגן כמשנ"ת בהמאמר^*, הנה בהעדר ברכת התורה שהוא המשכת מקור התורה בתורה, הרי עדן לחוד וגן לחוד, וחסר השבח, ועוד יותר שאבדה הארץ, וכנ"ל כי א"א להשיג חכמתו ית' לולא הכח מלמעלה. משא"ר ע"י ברכת התורה משביחים את הארץ, המשכת עדן בגן — ויטע אשל.

ורצו אחריו עשיריות צעירים.

עכשיו העבודה היא בנקל יותר, מען דאַרף נאָר אַרויסגיין פון חשבונות.

וע"י הפצת המעינות, כשיהי' בטל רצונך כו' ויפיצו המעינות, יכריחו כביכול את ביאת המשיח למטה מעשרה טפחים בעגלא דידן.

(כ"ק אדמו"ר שליט"א התחיל בעצמו הניגון אני מאמין).

) שם. החו"ל.

334ולסמוך גאולה לגאולה, גאולת פורים לגאולת פסח, ואף אשר גאולת מצרים היתה בשנת ב' אלפים תמ"ח, הרי אז הי' רק ההתחלה וצריך להיות ממשיך ויוצא עד הסיום, כימי (לשון רבים)^ז צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

(משיחת פורים תשח"י)

335. . . ולסיים מענין ימי הפורים הממשמשים ובאים;

הנה פורים ל' רבים. וע"פ פשוט מפני שהפיל פור לימים ופור לחדשים.

והנה פור לימים משמע מפרש"י במגלה דהיינו רק איזה יום בחדש. וצ"ע דא"כ הו"ל לאחרו בכתוב ולאמר: מחדש לחדש ומיום ליום ולא להיפך. אבל באסת"ר ותרגום שני פי' שבתחילה הפיל פור לימי השבוע ואח"כ לחדשים. וי"ל דכמו שלפי' המדרש מוכרח לומר דהפיל פור אח"כ גם לימי החדש, דהלא קבע גם היום בחדש אדר; כן גם לפירש"י הפיל פור לימים סתם, היינו ימי השבוע ולכן הקדימו בכתוב. ודוחק.

ולכאורה אינו מובן כלל לאיזה כונה הפיל פור לימי השבוע, כיון שהעיקר הוא קביעות החדש והיום בחדש, ואת"ל שרצה לאמת הענין ע"י שיתאימו כל הגורלות (ע"ד שמצינו בנ"נ בלכתו לירושלים) א"כ הו"ל להתחיל בגורל העיקרי היינו לחדשים.

וי"ל דהנה מה שעשה המן ע"י גורל דוקא הוא מפני שרצה להמשיך מלמעלה מההנהגה שע"פ שכל ומשפט, ממקום ששם כחשיכה כאורה, חצוניות המקיף שמשם יניקת או"ה שהם מונים לחמה שאין בה עליות וירידות. משא"כ בנ"י המונין ללבנה והמשכתם ע"פ חשבון דוקא (ר"ז בארוכה קצת בקונטרס ומעין). ומח' הרעה היתה שהמשכתו תתגבר. והנה ימים תלוים במנין לחמה, חדשים במנין הלבנה ומספר הימים בחדש — מחיבור שני החשבונות.

וזהו שתחלת הגורל הפיל לימי השבוע דוקא — כי משם השפעתו וכחו, ואח"כ לחדשים.

והנה בנ"י ע"י מס"נ אז הגיעו בפנימיות המקיף, ששם, אדרבה, אין מקום לאו"ה כלל ואין חטא בנ"י תופס מקום, כי לא הביט און ביעקב גו' מפני שה"א עמו (עיין לקו"ת בי' לבבתני ס"ב וד"ה ולא אבה). ואף שבד"ת לא נמשך זה עד לאחר שמס"נ, אבל במדרי' ששם הכל גלוי וידוע נודע ג"ז בשעת הטלת הגורל.

ובזה מבוארת עוד תמי', דבמדרש מסופר דגורל ימי השבוע לא עלה להמן כלל, משא"כ בגורל החדשים הי' מקום לטעות. ולכאורה עפ"ז דמונין לחמה כו' צ"ל להיפך.

וע"פ הנ"ל יל"פ דבגורל ימי השבוע שמנין זה אין שייך כלל למעשה התחתונים, ובפנימיות המקיף שהגיעו לזה אז הכל גלוי, אין מקום כלל לטעות. משא"כ בגורל החדשים וימים בחדש שיש כאן תפיסת ידי אדם. וכמו שגם לאח"כ הי' בזה חלוק בין עיירות, מוקפין חומה וכפרים מקדימין כו'.

וי"ל שזהו ג"כ ג' הענינים שיש בפורים; בעצמו צ"ל עד דלא ידעי, רישא דלא אתידע ומה שמתלבש בתוכו (ראה לקו"ת סוף דרושי יום הכפורים, כפורים) ולמטה מזה אחשורוש שאחרית וראשית שלו. ולאחרים, בסדר ההשתל'

א336ב' ענינים; איש לרעהו אף שאינו אביון ואין חסרון, סוכ"ע, מדי. ומתנות לאביונים, ממכ"ע, פרס, פרוס לרעב (הוס' לתו"א ד"ה להבין סס"ד).

וכתבתי כהנ"ל בחפזה . . .

(ממכתב י"ב אדר שני תש"ו)

. . . ומענין ימי הפורים.

ידוע אשר שמחת^א פורים גדולה הרבה משמחת יום טוב (דחייבים בהו בשמחה מדאורייתא^ב ועכ"ז ודאי אין לבסומי כ"כ. וכמ"ש הרמב"ם^ג גבי שמחת יו"ט לא ימשך ביין כו') שנעשה בהם ניסים לאבותינו, ובכ"ז שמחת פורים עצומה ויתירה מהשמחה שביו"ט,

והטעם מפני שביו"ט, אף שממשיכים תוספת אור וגילוי מלמעלה מהשתלשלות — ההמשכה היא בסדר ההשתלשלות בשיעור ומדה, משא"כ בפורים שע"י המסנ"פ שהי' בהם אז כל השנה, שהוא בחי' שלמעלה מהטעם ודעת, הגיעו למעלה מעלה מגדר ההשתלשלות ולכן השמחה מגילוי זה הוא למעלה מהדעת, עד דלא ידע.

ביחד עם זה הנה ימי^ד הפורים הם ימי משתה ושמחה86) התגלות אורות בכלים דוקא, לשכון בכלי גם במה שלא יכיל הכלי לסבול האור ע"פ ההשתלשלות,

גם מותרים הם בעשיית מלאכה^ח.

היינו שבשעת עשיית מלאכה, בעת המשתה ושמחה — גם אז הוא337במס"נ למעלה מן הטעם ודעת לגמרי, בהעדר שום חפץ ורצון בלתי לה' לבדו, וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי גו'.

וכמו שהי' נשמע הלשון מרבנו הזקן בדבקותו^ז שהי' אומר בזה הלשון:

איך וויל זע גאָר ניסט איך וויל ניט דאיין גן עדן איך וויל ניט דאיין עולם הבא כו' איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין.

(ממכתב ז' אדר ה'תשי"ב)

338כולל, כמובן, הוספה במבצע תפלין,

ויעשה כ"ז מתוך שמחה — נקודת חודש אדר (שאמחז"ל שמרבין בו בשמחה) וימי הפורים,

ונקודת ארבעה דברים האמורים, מתחיל מאורה זו תורה עלי' נאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב ומסיים בתפלין שאמחז"ל מאן דמנח תפלין אצטריך למחדי ואפ"ל השמחה עד דבדח טובא,

ובקרוב ממש נזכה לימים עליהם נאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה

בגאולה האמתית השלימה ע"י משיח צדקנו.339המובעים במכתבו יתורגמו בפועל, ועד להחדרת ג' האהבות, אהבת ה' אהבת התורה ואהבת ישראל, בחיי היום־יום בפעולות מעשיות, במצוות ובמעשים טובים, ובסגנון חכמינו ; טוב לשמים וטוב לבריות.

ומענין ימים אלו, ובפרט שקשור בצבא, בודאי יודעים שמעשה פורים הרי זה דבר והיפוכו: מחד, הי' נס גלוי, אשר עם קטן המעט מכל העמים, ושנוסף לזה הי' מפוזר ומפורד בשבע ועשרים ומאה מדינה, עמד בסכנה של „להשמיד להרוג ולאבד", ולכאורה ללא מוצא, ובכל זה הי' נהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. ומאידך היתה גם פעולה טבעית, ובלשון המגילה נקהלו היהודים ועמוד על נפשם, זאת אומרת שהיתה סכנת נפשות ממש, אלא שבחסדי ה' היו התוצאות מפליאות ביותר, ועד אשר נפל פחד היהודים על מבקשי רעתם.

והלימוד מהאמור, שבעת סכנה ר"ל צריך אמנם לעשות בדרך הטבע, שיהי'^* צבא מאורגן וזריז וכלי זיינם בידם וילמדו תכסיסי מלחמה וכו', אבל יסוד היסודות ועמוד החכמות, כולל גם חכמת תכסיסי מלחמה, הוא לידע* שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים כו' לא נמצאו אלא מאמתת המצאו (לשון המורה הגדול, הרמב"ם, בהתחלת ספרו יד החזקה). זאת אומרת, שהצבא יהי' חזק בבטחונו בה', כי לה' הישועה; ועל ידי כך, כלשון הכתוב, ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך, ועד לתכלית־נצחון, שלילת מלחמה מלכתחילה, כי „תפול עליהם אימתה ופחד", ולקיום היעוד ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' וחרב לא תעבור בארצכם — אפילו חרב של שלום . . .

נ.ב. תקותי אשר באם יש צורך לביאור נוסף להזקוקים לזה, בודאי ימצא מר האותיות המתאימות. ותודה רבה בעד העזר והסיוע שלו בכל האמור.

(ממכתב ט' אדר, ה'תשל"ה)340ב"ה, יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב,

פ' תקחו את תרומתי,

ראשון דר"ח אדר, ה'תשל"ה.

. . . ובעמדנו בר"ח אדר, ומיוסד על מאמר חז"ל אין מזרזין אלא המזורחין —

הזמן גרמא לזרז על כל הענינים השייכים לימי הפורים הבעל"ט לפרטיהם, ובמיוחד — בחלק השייך לחינוך, ובסגנון חז"ל — שהגדולים מוזהרים על הקטנים,

כולל ג"כ — ההשפעה על החולת והסביבה הקרובה והרחוקה לקיים ולעשות במילואם ובשלימותם כל עניני פורים בימי הפורים,

אשר כ"ז דורש זמן והכנה ופעולה — עכ"פ מתחיל מראש החודש,

וכמפורש השייכות וקשר דפורים להימים שלפניהם ועד לראש החודש — במקרא מלא שדבר הכתוב: והחודש אשר נהפך להם גו' לשמחה גו' ליום טוב (לא — ובחודש) — כל החודש.

והרי מענינים העקריים דפורים הוא קירוב הלבבות — לבבות דכל בנ"י, דאיש ורעהו, דעשיר ואביון ועד לכל הפושט יד וכו',

ומודגש זה בקביעות דשנה זו די"ד באדר — חל ביום שהוכפל בו כי טוב — טוב לשמים ולבריות גם יחד,

341וכידוע פי' השם בריות — שזהו כולל גם ואף הרחוקים כו' שלכן נקראים בשם בריות בעלמא.

ויה"ר אשר יעשה כאו"א מאתנו בתוככי כלל בנ"י בכל האמור זמתוך שמחה,

ובפרט שבכלל נצטווינו משנכנס אדר — להרבות בשמחה.

וכיוון שציווי זה (כשאר ציוויי התורה) הוא גם לשון הבטחה — תהי' השמחה בריבוי והטוב בריבוי והשלום בריבוי —

כי בכל הדברים הבלתי רצויים יקויים ונהפוך הוא גו' ויהי' אך טוב לישראל — בטוב הנראה והנגלה.

וכמו שליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר (בכל הפירושים) בימים ההם בזמן הזה — כן תהי' לנו .

342ויה"ר שיהא בשטומ"צ וכשם שסיימו מס' זו כן יתחילו מס' אחרות ולסיים, ובלשון סיום מס' סוכה: (יום) טוב לצדיק

— העושה תורתו קבע ומלאכתו ארעי, וכידוע הרמז ויבן לו — בית (ובתיב"ע — בי דרשא) ולמקנהו — עשה סוכות —

(ולאח"ז יום) טוב לשכנו — מס' יום טוב וכו',

עדי נזכה לקיום היעוד דהקב"ה עושה סוכה לצדיקים כו',

ומענינא דיומא — מחרת ימי הפורים, ימי אורה ושמחה וששון ויקר,

כפשוטם, וכדרשת חז"ל; אצרה זו תורה כו' ויקר אלו תפילין,

יהי רצון אשר בכל אחד ואחת,

— שהרי הודיעונו רז"ל שאף הן (נשי ובנות ישראל) היו באותו הנס, ועוד יתרה בזה, אשר אף שהי' הנס בימי מרדכי ואסתר, הרי נקראת המגלה ע"ש אסתר, ורק על שמה —

יתוסף — ע"י ימי הפורים האלה ועניניהם — אורה ושמחה וששון ויקר בעסק התורה ובקיום מצותי' (שהוקשו כולן ליקר אלו תפילין),

ומסמך גאולה לגאולה, דמגאולת פורים דאכתי עבדי דאחשורוש אנן,343הרי לאחרי (כלשון הכתוב) רגע קטן (אבל) בעגלא דידן נצא מהעבדות לחירות ולאור גדול, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

344. . . ויהי רצון אשר התורה — שהיא חיינו ואורך ימינו ומאירה את החיים והימים, שהרי אין אור אלא תורה, כמו שנאמר ותורה אור — תאיר הגלוי שבחיים והנסתר שבחיים, וכמאמר הזוהר הידוע אשר ישראל וצרייתא וקודשא בריך הוא כולי דרגא על דרגא סתים וגליא (אחרי עג, א).

וכמנהג בני ישראל לקשר הענינים עם (הוראות) ימים אלו, וכהוראת רבנו הזקן „לעבן מיט דער צייט", הרי זה גם מעניני דימי הפורים הבע"ל, אשר אז קיימו וקבלו היהודים, קיימו (בימי אחשורוש) מה שקבלו כבר (במתן תורה).

ומענין לענין באותו ענין, מתאים לההוראה (שהיא גם נתינת כח) משנכנס אדר מרבין בשמחה, על אחת כמה וכמה ימי הפורים, יתן השי"ת שתתרבה השמחה אצל כ'^* וכל אשר לו שיחיו, הלוך והרבות הלוך ואור, בתוככי אחינו בני ישראל בכל מקום שהם. ובפרט באה"ק ת"ו, ארץ אשר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ובירושלים עיר הקדש עלי' נאמר והתפללו אל הוי' דרך העיר אשר בחרת,

ולכל או"א וכלנו יחד יהי' אורה ושמחה וששון ויקר כפשוטו וכדחז"ל . . .

(ממכתב ז' אדר, ה'תשל"ב)

. . . והנה נודע מארז"ל (רש"י שבת כג, ב) חתנו כבנו, אף כי כמובן, כמה חילוקים ביניהם (ועיג"כ יל"ש ש"א כד'. טוש"ע יו"ד סי' ר"מ סכ"ד ובב"ח ובבאורי הגר"א, שם) ומהחילוקים בנוגע להאב או החותן הוא ע"פ מ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר (שיחת שמיני עצרת תרצ"ז, אות מח, מ"ט) אויף געבאָרענע קינדער איז מען ניט קיין בעל בחירה (ומובן שאין לזה סתירה מהא דעדיות פ"ב מ"ט ומרז"ל כיוצא בו, ועייג"כ תניא ספ"ב) תלמידי הישיבה זיינען בחירה קינדער, מען קען אויסקלייבען, אשר מובן מזה שיותר יש לעמוד על טיב אדם ע"י מה שרואים מהות חתנו שבחר לבתו (וכמש"נ את בתי נתתי לאיש הזה) ממה שרואים ע"י מהות בנו.

והנה ישראל נק' בנים למקום וכמש"נ בנים אתם לד' אלקיכם והם ג"כ חתן — איידעם — למקום, וכדאיתא בשמ"ר ר"פ תרומה; משל למלך שהי' לו בת יחידה (זו תורה) בא אחד מן המלכים (אלו ישראל) ונטלה, וחילוק ב' המדרי' הוא — בדא"פ — דחתן למקום הוא רק ע"י נשואי התורה, היינו ע"י עבודה רבה בתומ"צ עד שהתורה נעשית שלו והוא המושל עלי', כאיש ואשה, וכמרז"ל בקדושין (לב, א ושם) משא"כ בן דאפי' חש"ו בנו הוא לכל דבר, כי אהבת האב לבנו אינו תלוי במעלות הגלויות של הבן כ"א היא אהבה עצמית.

ועוד בדרז"ל דיש מעלה בחתן על הבן בשהש"ר ע"פ נגילה ונשמחה345בך; א"ל באו בניך כו'^* ומוסיף אח"כ; א"ל באו חתניך כו' דמשמע מזה דיש בזה שמחה נוספת על גאולת הבנים עי"ש, ועיג"כ לקו"ת סוף הביאור דוכל בניך.

וזהו ג"כ מעלת חאי יומא דיום הפורים דאמרז"ל (שבת פח, א) קיימו וקבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר כי במ"ת היתח קבלת התורה ע"י שכיפה עליהם הר כגיגית ופי' רבנו הזקן (תו"א ד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא *) דהיינו התגלות אהבה העליונה מלמע' על ישראל . . שאהבה זו תחבקני לכנס"י ומקפת אותו מכל צד אפי' לבחי' אחוריים עד שאינו מניחו לפנות ממנו ומוכרח להיות עומד עמו פב"פ.

מוסיף ע"ז פורים שאז קיימו — וכל' רבנו הזקן *) — וקבלוה ברצון גמור . . שהי' מס"נ בכל ישראל מעצמם שלא ע"י התעוררות מלמעלה בתחלה ע"ד גילוי בחי' וימינו תחבקני. דהא אז הי' בחי' הסתר פנים . . וכמרז"ל אסתר מן התורה מנין דכתי' ואנכי הסתר וגו'.

ואז נחשב לגמר קבלת התורה נשואי בתו היחידה של ממה"מ מ'ווערט דעם אויבערשטענ'ס איידעם,

ויה"ר אשר יקבל רוב נחת ועונג מכל יו"ח וחתניו שי' וכאו"א יוסיף אומץ להגדיל תורה ולהאדירה.

ונזכה כולנו בתוך כלל ישראל בעת הזאת דהסתר פנים (חגיגה ח, א ושם) ביום ההוא לקיום יעוד הנביא זכרי' יד; והי' ביום ההוא גו' לעת ערב יהי'^* אור גו' (עיין תו"א סד"ה ותוסף אסתר) והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד . . .

(ממכתב פורים, ה'תש"ד)346ועוד שהרי משרתות שלה היו (דין עבד כנעני — שיש בו כמה מצות כו') . . .

(ממכתב כ"ט אד"ש תשכ"ב)

.במש"כ בענין שהחיינו דמשלוח מנות — בסי' יעב"ץ כ' דיכוון בברכת זמן גם על מש"מ כו' ומי שאין לו מגילה ג"כ יברך זמן . . .

(ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א)

. . . תורתנו לכל חלקי' תורת חיים היא ונצחיית היא. ופירש כ"ק מו"ח אדמו"ר „תורת חיים — תורה הנותנת הוראה לכל אחד ואחת בחיים היום יומיים", בחיי הפרט ומכל שכן בחיי הכלל. וכמה ענינים שבתורה, שבהשקפה ראשונה, יש לדמות שאין להם שייכות לחיים המעשיים בימינו אלה, או למצב שאנו נמצאים בו עתה, הנה אחרי העיון יש למצוא גם בהם דוגמא למצב ההוה. אם בדקות^א או להיפך, וללמוד מענינים אלו הוראות ברורות וציווים מוחלטים בהנוגע להפועל; קום ועשה, או השמר לך פן תעשה^ב.

וכן הוא בהנוגע להמאמר* הנדפס בזה.

דורש הוא בחזקה לעמוד „במסירת נפש בקיום התורה והמצות בפועל"^ג וביחוד על החנוך — מבלי להתחשב עם האויב „הוא שונא הלוחם בגלוי" ומבלי להתחשב עם המתנקם „הוא שונא נסתר ועולל עלילות . . בענין הנקמה שהוא יוצא מגדר החוק"^* *

ומבטיח, אשר, תנוקות אלו, שימשיכו להיות תנוקות של בית רבן, או שיעשום עתה תנוקות של בית רבן למרות כל הגזירות וההפחדות התחבולות והערמות — הנה למודם וחנוכם הוא הוא שישבית אויב ומתנקם אלו ואדרבה, על ידי מסירת נפש זו יזכו לגאולה.

347גם עתה הנה בכל מדינה ומדינה נמצאים כאלו, אם אויבים הנלחמים בגלוי אם מתנקמים הנלחמים בתחבולות, אבל כוונתם אחת היא השליטה בתינוקות, והמטרה כמטרת אחז „אם אין קטנים אין גדולים . . אין תלמידים . . אין חכמים . . אין תורה . . אין הקב"ה משרה שכינתו בעולם".

וכאז כן הובטח גם עתה, אשר ע"י המסירת נפש והעמדה בלי חת בקיום התורה ומצות ובענין החינוך בפרט, הנה כל התחבולות והגזירות „שתשכח ח"ו תורה מישראל ולהדיחם ח"ו מאלקות" לא יועילו, והילדים יהיו „לאותות ולמופתים בישראל" ו"היסוד להיות ועמך כולם צדיקים".

וגדול כח המסירת נפש זו לזכות על ידה לגאולה השלימה והאמיתית, שתבוא במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו.

(ממכתב ז' אד"ש ה'תיש"א)

ת ש א

במשכן של משה לא הי' האש של מעלה בדמות של ארי* וכן הוא בסי' שער חה"ש. דרמ"צ מצות ספה"ע. — צ"ע מזח"ג לב, ב. ועייג"כ שם ריא, ב. רש"י לבמדבר (ד, יג).

וי"ל דתליא בפלוגתא בפי' הכתוב אם אין פניך הולכים גו' (שמות לג, טו. ראה שם ת"י. ברכות ז, א. ועוד). ולהעיר ג"כ מהפלוגתא זבחים (סא, ב). ואולי י"ל ע"פ הידוע דאוריאל הוא בקו האמצעי ולא פני ארי' שמימין (ראה אוה"ח לזח"ג ריא, א). ואכ"מ.

(מרשימת קיץ ה'תשי"ט)