לקוטי שיחות
הוספות - שיחות ומכתבים ו
241בם"ד. נוסח המכרק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח לאנ"ש שי'
ככל מרחכי תכל לקראת יום ההילולא (ש"ק) יו"ר שכט, תשל"ד.
שבת שלום והילולא והתועדויות פעילות והמשכם ופירותיהם טובות לשמים ולבריות בכל הימים שלאחריהם ועד שיקויים היעוד ובני ישראל יוצאים ביד רמה בגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ. בברכה
מנחם שניאורסאהן242אַרבעט, זאָל זיך דערמוטיקן פאָרצוזעצן און אויסברייטערן אַלע געביטן פון דער אַרבעט פון דעם בעל־ההילולא, מיט בענייטע כוחות, אַנטשלאָסנקייט און מסירות נפש.
די סדרה וועלכע מיר האָבן געלייענט היינטיקן שבת, שבת שירה, אונטערשטרייכט באַזונדער די וויכטיקייט פון אידישע פרויען, ווי דאָס איז געקומען צום אויסדרוק באַ קריעת ים־סוף דורך מרים הנביאה און אַלע פרויען, פאָרזעצנדיק, מיט אויסערגעוויינלעכער שמחה און התלהבות, דאָס וואָס משה רבינו האָט אָנגעהויבן. און דעריבער איז אויך די הפטורה פון דעם שבת די שירה פון דבורה הנביאה (און ניט די שירה פון דוד המלך, וועלכע ווערט געלייענט שביעי של פּסח, ווען די זעלבע פּרשה אין דער תורה ווערט געלייענט, ווי עס ווערט דערקלערט באריכות אין אַ שיחה* פון בעל ההילולא). די שירה פון מרים הנביאה און פון דבורה הנביאה זיינען ניט נאָר אַ לויב־געזאַנג פון אידישע פרויען צום אויבערשטן, נאָר אויך פון אויבערשטן צו אידישע פרויען.
אַזוי ווי רייד און ברכות פון צדיקים בלייבן און ווירקן אייביק, זאָלן די ברכות פון דעם בעל ההילולא ביישטיין יעדן איינעם און איינער פון אייך מיט אייערע בני בית שיחיו — צו הצלחה אין אַלע אייערע אָנגעלעגנהייטן בגשמיות וברוחניות גם יחד . . .
(ממכתב מוצאי ש"ק פ' בשלח, ה'תשכ"א)
243ויהי רצון שכל אחת ואחת מהן תלך בעקבות מרים הנביאה ודבורה הנביאה ותמלא שליחותה ותעודתה הנעלה, להיות בנות בונות בית ישראל לגאון ולתפארת.
(ממכתב מוצש"ק פ' שירה, ה'תשל"ב)
מהענינים שבפרשה זו היא פרשת המן. ירידת המן הי' לכל ישראל, גם לאלו שטחנו דכו ובשלו0), וגם לאחר שנכנס במעיהם ונעשה דם ובשר כבשרם, נשאר המן במהותו ובמעלתו — לא הי' בו פסולת.
תורה נקראת בשם לחם, ובתורה גופא ב' בחינות; גליא דתורה — להם מן הארץ, ופנימיות התורה — לחם מן השמים (כמבואר בהמשך תרס"ו בארוכה).
הרי אשר לימוד פנימיות התורה והפצתה צריכים להיות לכל ישראל, עד גם להסוג הפחות ביותר. ומובטחים אנו, שלא רק שלא יהי' מזה קלקול ופסולת ח"ו, אלא אדרבה, בחי' לחם מן השמים דתורה — שנשארת היא במהותה ובמעלתה גם כאשר נמשכת במקום תחתון ביותר, כנ"ל — תחזירם למוטב, כמאמר רז"ל (איכ"ר בתחלתו. ירוש' חגיגה פ"א סוף ה"ז); המאור שבה (הו"ע פנימיות התורה. קה"ע בירוש' שם) מחזירו למוטב.
244ומ"ש אשר נראה באחרונים שאם עושים כן, ברכה כל אחד לעצמו, לא יצא ידי החיוב של לחם משנה, לא ידעתי מקור על זה, ואדרבה בפירוש כתוב באשל־אברהם להגה"צ מבוטשאטש לסימן הנ"ל — שיוצא ידי חובתו של לחם משנה אף שמברך ברכת המוציא לעצמו, ולא עוד אלא — אפילו אם השומע לא נטל ידיו עדיין, הועתק ג"כ בארחות חיים שם . . .
. . בליל שבת מניחין הלחם־משנה זו אצל זו, ולמחרתו באופן שהחלה מימין תהי' למעלה קצת על השני', אבל רק קצת . . .
(ממכתב כ"ק אדמו"ר שליס"א) ב"ה, י' אלול תשט"ז
. . . כותב אשר דורשים ממנו — שבמקום שעתה לומד תניא במקום קרוב, ישתתף בלימוד זה במקום רחוק הרבה יותר. וכנראה, הטעם שעי"ז תבוא חלישות בשיעור הנלמד בשכונה הקרובה, ועאכו"כ שלא יתוסף בו. ב) אשר בש"ק בזמן סעודה שלישית, תחת שעד עתה הי' משתתף בהתועדות בה חחרים מאמר תורת החסידות דא"ח, יבטל הנהגתו זו ויבוא לשמוע שיחה מוסרית. ועל שאלתו — הרי כמה מחבריו אינם נוכחים בהשיחה האמורה, ענוהו: שהם אינם נוכחים בשעת מעשה בהתועדות בה נשמעים דברי תורה, משא"כ בהנוגע אליו.
ושואל איך יהי' היחס להדרישות האמורות.
והנה לפלא שאלתו בזה — בידעי אשר זה כו"כ שלומד גפ"ת וגם לעיונא בהתמדה ושקידה, והרי אפילו בלימוד שטחי פשוט היחס בהנוגע לדרישות כהנ"ל. ובהלימוד מן הקל אל הכבד;
א) אפילו את"ל שבעצם שינוים האמורים — אין בזה אלא שינוי ממנהג למנהג, שתוכנם שוה בעניני תורה ומצות, כבר ידוע הדין דערקתא דמסאני, אשר — באם הכוונה והתוכן פנימי — העברה ונגד ענין מסוים במצות, חלים על הגזירה דערקתא דמסאני הגדרים דאותו הענין שאותו מתכוונים לבטל. וכן הוא בנדון האמור, אשר כיון שעל פי כתבו מובן שכוונת שני השינוים האמורים — הוא להחליש ולהרחיק מלימוד חלק מתורתנו, אשר תורה תמימה היא ובכל חלקי' ניתנה למשה מסיני, היחס לדרישות האמורות צריך להיות כאותו היחס להדרישה שימעט בלימוד (חלק מ)תורתנו וישפיע גם על אחרים בכיוון זה.
ב) נוסף על האמור: אם גם בההנהגה עצמה יש שינוי לגריעותא — מובן שזהו עוד מחמיר את הענין. וכיון שמהדברים שהתורה נקנית בהם245הוא דבוק חברים ופלפול התלמידים, הרי גם על זה חלה הודעת חז"ל לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ — שה"ה לחבריו בלימוד ולאותם שמפלפל עמהם בלימוד זה, שאין ההצלחה וסימן ברכה שוה. וכיון שהורגל עד עתה ללמוד בחברותא מסוימה והצליח, אי ברור — באם ישנה לחברותא אחרת — אם יראה גם בה סימן ברכה. ומובן היחס לדרישה כזו במכ"ש וק"ו מפסק הדין בשו"ע יו"ד סי' ר"ם סעיף כה' אשר סימן ברכה בלימוד — ואפילו ספקו — דוחה הציווי והחשש כו' עיי"ש. ועד"ז הוא גם בשינוי השני — ללמוד בזמן מיוחד לימוד אחר מהנהגתו עד עתה, שכיון שלא כל הזמנים מסוגלים בשוה לכל הלימודים, וכיון שהצליח בלימודו בזמן פלוני לימוד פלוני, הרי גם זה קרוב לודאי שיהי' שינוי לגריעותא, וק"ל.
ג) בהנוגע לדרישה השני' — שבזמן סעודה שלישת דש"ק יחליף לימוד בפנימיות התורה לשיחה מוסרית — כבר ידועה הוראת האריז"ל [אשר נתקבל על כל חוגי בני ישראל העולמ'שע וכן החסידים, ובלשון תלמידו ר"ח וויטל: א־ל ה' ויאר לנו כו' וישלח לנו עיר וקדיש מן שמיא נחית הרב הגדול האלקי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זללה"ה מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות. ובמקום אחר (טעמי המצות להרח"ו פ' ואתחנן) ; ומורי זללה"ה מרוב גודל חריפותו הי' מעיין ו' דרכים בהלכה כו'],
שהוא הוא שאמר — אשר יום הש"ק מסוגל ביחוד ללימוד פנימיות התורה, ומובן במכש"כ — שאין מקום לבטל מנהגו הטוב שכבר נהג בלימוד בפנימיות התורה ביום השבת קדש.
הערה: הפליאני וגם תמהתי למ"ש הנוהג לומר שיחה מוסרית דוקא בזמן דסעודה שלישית — בש"ק — כיון
שנוסף על כללות יום השבת, אשר מקרא מלא דבר הכתוב וקראת לשבת עונג ונפסק להלכה, שלכן כל צער אסור בו אפלו הבא ע"י ודאי מצוה (נ"כ שו"ע או"ח סרפ"ז),
הרי ביחוד בעלות המנחה דשבת מבואר בזהר הק', ובאריכות, אטר זמן זה הוא עת רצון למעלה ביותר וביותר, ואומרים בכל תפוצות ישראל אז ואני תפלתי לך ה' עת רצון — בתפלת מנחה דשבת, ודוקא בזמן זה — לבוא לפני אבינו מלכנו בשיחה מוסרית שברובא דרובא תוכנה בהקו דסור מרע, תיאור חסרוני בני אדם וכו' וכו'! ובלשון האריז"ל בהנוגע לזמן סעודה שלישית בש"ק — אין לעורר שם בחי' דין. והוא עוד יותר מאמירת תחנון ביו"ט ושבתות. ועיין רמב"ם הל' שבת פכ"ד ה"ז. שו"ע או"ח ר"ס של"ט. סהמ"צ להצ"צ מצות לא תבערו אש.
246וכבר ידוע בכללי הפוסקים, אשר פוסקים כדברי בעלי הקבלה אם לא נמצא בתלמוד ופוסקים דפליגי על זה.
לפשיטות הדברים האמורים לעיל, תקותי שבטח איזה אי הבנה ישנה בהשקו"ט שבינו ובין אותם שדברו עמו בענין דרישות האמורות.
בברכה לבשו"ט בכל האמור, ואין טוב אלא תורה
טוב בשלמות היינו טוב לשמים ולבריות. וראה
אגה"ק לרבנו הזקן סי' כו'. וכתיבה וחתימה טובה
מש"כ במשנ"ב סו"ס רצ"ב — שאני התם שהוא לאפרושי מאיסורא שיחה בטילה בביהמד"ר. [ראה שו"ע או"ח רסש"ז. ומש"כ בשו"ע להרבות — הוא מפני דקאי באיסורי דשבת דוקא, היינו שבחול כה"ג מותר, דב"ט בהיתר כגון ע"ה שאינו יכול ללמוד. וע"ד הסבתא (תוס' שבת קיג, ב) שאינה בת"ת. משא"כ באחריני דאפילו מעט ובחול אסור, וכיומא יט, ב. — (וראה שו"ע אדה"ז הל' ת"ת פ"ג סה"ו, ושם או"ח סקנ"ו סט"ז דמחמיר על מש"כ במג"א שם). אבל עיין זח"א לב, א. ס' חסידים סק"י. הוס' לתו"א ס"פ כי תשא. אגרת הגר"א לביתו בנסיעתו לאה"ק. ערוך השלחן רסש"ז. ואכ"מ].
ובפרט שבזמן מנחת שבת ע"פ רוב אז הוא גם בעשרה. וראה אגה"ק סכ"ג.
מש"כ בב"י וב"ח (לטור סר"צ) ועוד ע"ד קביעות מדרש בשבת באגדה המדריכים ליראת שמים למנעם מחטוא כו' ולתשובה כו' — פשיטא שאין בזה הכרח כלל לדברים המצערים מזכירי עון וכיו"ב. ואדרבה הדיוק הוא — באגדה. והוא ע"פ מאמר הספרי (עקב ס"פ יא, כב) למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה כו'. וכמרומז ברמב"ם (יסוה"ת רפ"ב): והאיך היא הדרך לאהוי"ר בשעה שיתבונן כו' ויראה מהן חכמתו שאין ערך כו' ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כו' אראה שמיך מעשה אצבעותיך כו'. וכ"ע ידעי מהו הלימוד ע"ד חכמתו שאין לה ערך, מעשה אצבעותיך (ראה של"ה שער האותיות אות ק' בתחלתו. ובכ"מ), ושמו הגדול (ראה הרד"ל לפדר"א פ"ג סק"י וש"נ). — וראה ס' השיחות לכ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחתו דשחוהמ"פ ש"ת.
. . . כותב אודות פסק רבנו הזקן בסידורו בסדר הכנסת שבת, דהעיקר כשיטת הגאונים בזמן בין השמשות, ומעיר ממה שכתב בשלחנו הטהור סי' רס"א סעיף ה', כשיטת רבינו תם, ומסתפק איזוהי משנה אחרונה.
וכבר הורה נכדו אדמו"ר הצ"צ, אשר הסידור כתב זמן רב אחרי השו"ע (חידושים למס' שבת סוף פרק ז'. מו, ד) ובתר פסקי הסידור אזלינן להלכה ולמעשה הן בענין זה והן בכמה ענינים שישנם שינוים בין הסידור247והשו"ע (אשר רובם ככולם נקבצו בספר פסקי הסידור להרה"ג הרה"ח כו' אברהם חיים נאה ע"ה מירושלים, ת"ו ע"י משיח צדקנו בב"א).
וזאת להעיר אשר בספר קצות השלחן להרה"ג כו' נאה הנ"ל סוף חלק ג' העיר על כמה פרטים, בסדר הכנסת שבת לרבנו הזקן.
בברכת הצלחה בעמלו לברר דברי תורה, ובהלכות בין השמשות ביחוד, שכמה הלכת גברת תלוין בהן. ואע"פ שכבר דשו בה רבים וגדולים, — כמה מעניניהם עדיין דורשים נגר ובר נגר לפרקיני' וליישבם. מיוסד על הנקודות וההוראות שבדברי גדולי ישראל, גדולי ההוראה הראשונים והאחרונים, ועד לגדול שבהאחרונים — כ"ק אדמו"ר הזקן.
ויה"ר אשר בימי בין השמשות אלו דאלף הששי והשביעי, יום הששי והשביעי דימי בראשית, שבין השמשות שלו שגור בפי כל, והכל חרדים אליו לגמור מלאכתן עד שלא תחשך (רש"י כתובות קג, א) יצליח כאו"א מאתנו למלאות מלאכתו, מלאכת שמים, לעשות לו ית' דירה בתחתונים, אשר עי"ז הנה לילה — דיום — אלף — השביעי — כיום יאיר, וכמרז"ל בימי בראשית — אשר ל"ו שעות שמשה אותה האורה . . .
. . . במה שהעיר בשו"ת הצ"צ חיו"ד סיר"ד, שפוסק בספק נולד קודם שקה"ח או לאחר שקה"ח שכיון שלא נראו שום כוכבים ברקיע בעת שנולד עדיין יום הוא, ומקשה כ' — דלדעת רבינו הזקן בסידורו דביה"ש מתחיל משתשקע כל החמה ולאחר ג' רבעי מיל הוי לילה, א"כ אין נפק"מ בראיית כוכבים לדעה זו.
אבל איך שלא נפרש הברייתא דכוכב א' יום ב' בה"ש כו' — אם הוא רק לרי"ו או גם לריה"ו (וכבר שקו"ט בזה בכמה ספרים, ואכ"מ) הנה באם אין נראים שום כוכבים ברקיע היינו גם לא אחד ואפילו מהגדולים — עדיין יום הוא (ולא שקה"ח עדיין). ולכן סתמו הפוסקים בזה וכדאיתא בה"ס שמביא בשו"ת הנ"ל, ואי"ז שייך לפלוגתת ריה"ו ורי"ו, כי ע"י אי ראיית שום כוכבים — מבררים הס' אם שקה"ח אם לאו (כשהר מסתיר במערב, או ענן).
. . . במש"כ הרה"ג וכו' וכו' . . בענין ביה"ש — תמהתי על תוכנו. ובפרט בידעי את הנ"ל מאז, שאין מובן איך כותב דברים כאלו (אלא — שקונ' השלמה, הס' זכרון יוסף, בני ציון, דברי חנה, קנה וקנמון אינם תח"י). ואולי בא לו משום רצונו להגן עמש"כ בסו"ס חי' הרמ"ל וסייעתי' — ואשתמיטתי' מש"כ בזה בנימוקי או"ח סרס"א. וד"ל.
—
248ובנוגע למש"כ הנ"ל ע"ד אדה"ז בסידורו בזה — לא סמך שם אדה"ז ואף לא הביא שם — לא הירוש' ולא הרדב"ז, ומה שהקשה — דאאפ"ל דר"ת יחידאה הוא כיון שכתב החיד"א בשה"ג דפסקו של השו"ע הוא פסק ר' גדולים בדורו (ואם נפרש כן — להלכה — דברי החיד"א — עדיפא הו"ל להקשות ולהפריך כל דברי הרמ"א בכ"מ שמחולק על השו"ע, כי מעולם לא שמענו שבב"ד של הרמ"א ישבו מאתים ואחד גדולים. ובכל אופן) אי"ז שייך לדברי אדה"ז שדייק בלשונו ר"ת וסייעתו יחידאי נינהו נגד הגאונים. ואחריהם וכו'. נוסף על כתבו שהשו"ע חזר בו. ולהביאו הפר"ח וערוך השלחן — הנה בנדו"ד כולם כתבו כשיטת הגאונים (הפר"ח — הובא בסידור שם. ברכ"י ועה"ש — באו"ח סרס"א שם).
ביאור השיטות הנ"ל — עייג"כ ס' מנחת כהן, ס' ביה"ש (להרי"מ טוקצינסקי). וערך ביה"ש באנציקלופדי' התלמודית . . .
. . . דחיובי שבת הוא שלא יפעול הפעולה ולא שלא תיעשה הפעולה, ולדוגמא בכתיבה וכו'. — אין לומר כן בכל חיובי שבת, כדמוכח בכ"מ ובפרט בנוגע לכתיבה — מחיוב נטלו לגגו דחי"ת ועשאו ב' זייני"ן (שבת קד, סע"ב). ואף דפרש"י שם והספר לכך צריך — אין הטעם משום משלים וכו' (כי זהו פי' רבא שם), אלא דחשיב כותב ב' אותיות (ואף שלכאורה ראי' להיפך מהא דכתיבה בשמאל פטור — י"ל הטעם שא"א שתהי' כתיבה ביד כהה (ועיין צ"צ לשבת פי"ב מ"ה (נ, ג)) — כזו שביד ימין שלו). ולהעיר גם מהוציא חצי גרוגרת ואח"כ עוד חצי גרוגרת שאם קדם והגבי' ראשונה פטור — שבת פ, א.
וצע"ק ממה שצ"ל כדרך המוציאין דוקא (שבת צב, א) וי"ל שאז לא מקרי הוצאה. ולהעיר מתוד"ה בהעלם (ב"ב נה, סע"ב). ואכ"מ . . . .
. . . וז"ל בונה ירושלים, סי' מד (קרוב לודאי — מרבנו הזקן בעל התניא והשו"ע);
עוד מענין הנ"ל, כתוב א' אומר כי מחה אמחה את זכר עמלק, משמע שביד ה' למחותו. וכתיב תמחה את זכר עמלק משמע שבידינו למחותוא. והענין כך הוא דהנה זכר עמלק הוא קרי וכתיבב חד בנקוד סגול וחד בנקוד249צריג. והנה סגול מרמז על אהבה שהסגול הוא חסד ושבא הוא יראהד. דהיינו אהבהג שהוא המצות שעושים לגרמייהו בחי' עמלק86) שעושים לשם פני', לא צוה ה' לנו למחותז. אבל היראה רעה דהיינו המצות לא תעשה היא לנו למחות שהוא רע גמור מוכרחים אנו לצאת מהרע. וזהו תמחה את זכר עמלק בנקוד שב"אח בעצמם כנ"ל. ואהבה רעה דהיינו המצות לשם פני' אין כח בידינו למחות שיהי' המצות נעשית כתיקונה בשלימות דנהי' קרח מכאן ומכאן אם לא יעשו המצות מפני שאינה כתיקונה. וזהו כי מחה אמחה את זכר עמלק בנקוד סגול ביד ה' למחות האהבה כשיבוא משיח ב"ב אבל עכשיו אין לנו לבטל המצות וצריכים לעשות אפי' אם יש בה איזו פני' כנ"ל. וד"ל.
עי' הנהגות פורים — נדפסו בסוף „רשימות על מגילת אסתר" ע' 23:
בקריאת פ'* זכור (ופ' תצא) — וכן בקריאת פורים (ופ' בשלח); זכר עמלק בצירי, או בסגול — יש בזה מנהגים שונים, ולא שמעתי הוראה בזה.
ולכאורה נכון לקרות שניהם, ובפ' זכור (ופ' תצא) להקדים זכר בצירי ואח"כ זכר בסגול, ובקריאת פורים (ופ' בשלח) להקדים זכר בסגול ואח"כ זכר בצירי*.