נכתב בידי מכונה ועדיין לא נבדק בידי אדם - הקטעים שלא נבדקו מסומנים.
229ניסן
א.* ברמב"ם בריש הל' קדוש החודש: חדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמרא עולת חדש בחדשו ונאמרב החודש הזה לכם ראש חדשים . . והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה שנאמרג שמור את חודש האביב.
הפירוש בזה: חדש הלבנה הוא של לערך כ"ט יום וחציד, זהו משך זמן סיבוב (החדשי) של הלבנה; שנת החמה היא של לערך שס"ה יום ורביעה, זהו זמן הסיבוב (השנתי) של החמה.
א) שאת חדשי השנה צריך לחשב לפי סיבוב הלבנה, היינו שחודש אינו חלק א' מי"ב משנת החמה [כמו שמחשבין רוב האומות, שמחלקין את השנה (של מהלך החמה) לי"ב חלקים — חדשים], אלא „חדשי הלבנה".
ב) אעפ"כ, מכיון שהפסח צריך להיות בחודש האביבז, ותקופות השנה נקבעות ע"י (מהלך) החמה (ששנת החמה ארוכה משנת הלבנה בלערך י"א יוםח) — מחשבין את השנים לפי מהלך החמה. ולכן בכל שתים־שלוש שנים מעברין ב"ד את השנה, „כדי שיהי' פסח בזמן האביב"ט.
והרמב"ם ממשיך בפרקים שלאח"ז, שגם החשבון שאנו משתמשים בו היום [שסידר רבי הלל הנשיאי] הוא באופן כזה, שבכל מחזור (י"ט שנה) משתוים (לערך) שנות הלבנה עם שנות החמה, עד ש"לא ישאר ממנין ימי החמה בכל תשע עשרה שנה חוץ משעה אחת וארבע מאות ושמונים וחמשה חלקים"יא.
230ומקשה ע"ז ה"פירוש"יב ש"אחר שנים רבות" (כשיתקבץ מספר גדול של יתרונות של השעה ותפ"ה חלקים) תחול תקופת ניסן (לא בחודש האביב, אלא) בחודש אייר? ומתרץ: „יבוא מורה צדק ויודיענו".
[ולהעיר: עד לשנה האחרונה של שית אלפי שנין דהוה עלמא עדיין תחוליג התקופה בחודש ניסןיד].
וצריך להבין: הדין דשמור את חודש האביב הוא (לא רק שניסן (ודי בשלהי ניסן) צריך להיות בזמן האביב, אלא) שהפסח יהי' בזמן האביב [כמו שפסק הרמב"ם, כנ"ל שכשב"ד חישבו שתקופת ניסן תהי' בששה עשר בניסן עיברו את השנה „כדי שיהי' הפסח בזמן האביב"] — א"כ אינו מובן:
ע"י התקבצות של שארית המחזור (שעה ותפ"ה חלקים) פעמים רבות עד עכשיו הרי [ואפילו בזמן הרמב"ם (ועוד לפני"ז)] כבר חלה תקופת ניסן כמה פעמיםטו מספר ימים לאחר ט"ו ניסןטז — וא"כ איך זה מתאים עם הדין דשמור את חודש האביב, שפסח צריך להיות בזמן האביב?
ב. לכאורה אפשר לתרץ עפ"י מה שכתב הרמב"ם להלןיז, שהשארית של שעה ותפ"ה חלקים לאחר כל מחזור אינו אלא לפי חשבון (הנקרא „תקופת שמואל") ששנת החמה היא „שס"ה יום ורביע יום", אבל לפי החשבון („תקופת רב אדא") ששנת החמה היא שס"ה יום ו"פחות מרביע יום" — „לא תמצא תוספת במחזור של י"ט שנה כלל".
ועפי"ז מתאים חשבון השנים שאנו מחשבים עתה עם הדין דשמור את חודש האביב — כי אנן נקטינן (לא את החשבון דתקופת שמואל אלא) החשבון דתקופת רב אדא [ש"חשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון"יח] כמו שכתבו כמה ראשוניםיט, ולפי חשבון זה לעולם חל הפסח בתקופת האביב.
אבל אינו מובן: הטעם שצריך להשוות שנות הלבנה עם שנות החמה הוא משום שמור את חודש האביב, ומכיון שלפי החשבון של תקופת שמואל יש שארית לאחר כל מחזור — א"כ איך כתב הרמב"םכ „ולמה סמכנו על מנין זה . . (מכיון ש)לא231ישאר ממנין ימי החמה . . חוץ משעה אחת וכו'": איך אפשר לסמוך על מנין זה, מכיון שההשתוות אינה (תמיד) בהתאם עם הדין דשמור את (הפסח שיהי' ב)חודש האביב?
ג. וי"ל הביאור בזה: מלשון הרמב"ם (שמביא הכתוב) „והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה שנאמר שמור את חודש האביב", מובן, שהלימוד משמור את חודש האביב אינו רק שהפסח צריך להיות בזמן האביב, אלא גם שלעולם צריך החודש לחול באותו זמן בערך (דשנת החמה)כא.
ובדין זה דשמור את חודש האביב בשייכות לשנים מספיק „שיהי' חודש זה (ניסן) בזמן האביב"כב — שחדש ניסן יכלול בתוכו את זמן האביבכג, ולכן מספיק בנוגע לדין זה שתקופת האביב תהי' בחודש ניסן אפילו אם אינה אלא בסוף החודש.
ועפ"ז נמצא שגם לפי החשבון דתקופת שמואל שבכל מחזור יש שארית קטנה, הרי ע"י סידור שנות המחזור מקיימים את הדין (עכ"פ) דשמור את חודש האביב בנוגע לשנה, מכיון שגם לפי חשבון זה לא תימשך התקופה לאחר חודש ניסן לעולם.
ובזה מובן ג"כ מ"ש הרמב"ם הטעם ש"סמכנו על מנין זה" (המנין של שנות המחזור) — כי לפי חשבון זה „לא ישאר ממנין ימי החמה חוץ משעה אחת כו'": סמכנו על מנין זה (של שנות המחזור) כי ע"י מנין זה מקיימים את הדין שהשנים232צ"ל „שני החמה"כד; ובזה הרי גם החשבון ש"לא ישאר כו' חוץ משעה אחת כו'" הוא טעם מספיק ל"סמכנו על מנין זה", כנ"ל.
ד. אבל צריך להבין: מכיון שלצורך הדין דשמור את חודש האביב בנוגע לפסח זקוקים מ"מ לחשבון האמתי (של תקופתכה רב אדא)כו, שדוקא לפיו „לא תמצא תוספת במחזור . . כלל" — למה לי' להרמב"ם לומר שבנוגע לענין השנה זה מתאים גם לפי החשבון דתקופת שמואל — שאינה לפי האמת?
וי"ל נקודת הביאור בזה:
מזה עצמו שהרמב"ם מביא את תקופת שמואל בהלכות קדה"ח מוכח שגם תקופה זו היא (לא רק דיעה בתורת אמת, אלא היא גם) נכונה בפסק ההלכה (שהלכה היא ענין של „אמת לאמיתו"כז).
[וכמו שהרמב"ם מרמז בהלשוןכח „שחשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון": היינו גם החשבון „הראשון" (תקופת שמואל) — הוא אמת; אבל „חשבון זה" (תקופת רב אדא) הוא „אמת יותר"]כט.
הוכחה לזה (שגם החשבון של תקופת שמואל נתקבל לפסק הלכה): בכמה הלכות הקשורות בתקופת החמה מתחשבים רק בתקופת שמואל; כגון ברכת החמה, לדוגמא — הברכה מברכין כשרואים את החמה ביום תקופת ניסן בתחילת כל מחזור233גדול (כ"ח שנה) שהתקופה היא „בתחילת ליל רביעי"ל — שזו התקופה היא לפי חשבון שמואל ולא לפי חשבון רב אדאלא.
[וכמו"כ בנוגע לשאלת גשמיםלב, וזהירות בשתיית מים בשעת התקופהלג שבהלכות אלו אין מתחשבין אלא בתקופת שמואל בלבדלד].
ה. ויובן זה בהקדים עוד ענין בקידוש החודש, שלכאורה אינו מובן: „ב"דלה שקדשו את החודש, בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסין [לגירסא שני'לו: מזידין] הרי זה מקודש וחייבין הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו".
ולכאורה: הרי תוכן וענין ראש חודש (מלשון חידוש) קשור עם כזה ראה וקדש, חידוש (מולד) הלבנה — וא"כ איך שייך שהיום שבו לא הי' המולד יהי' לר"ח משום שב"ד קידשוהו?
הרמב"םלז מסביר טעמו של פסק הלכה זה, ש"חייבין הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו", כי „מי שצוה לשמור המועדות הוא צוה לסמוך עליהם". אבל לכאורה אין זה טעם מספיק אלא לזה שחייבים לסמוך על קידוש החודש של ב"ד, אבל עצם הקידוש נשאר בלתי מובן: כיצד נעשה יום זה „ראש חודש" אם המולד הוא ביום אחר?
ו. הביאור בזה (בדרך אפשר):
חמה ולבנה ועניניהם כאן למטה (כמו כל מה שלמטה) נשתלשלו מבחי' חמה ולבנה ועניניהם למעלה. ולכן, זה שיום מולד הלבנה נקבע לר"ח, הוא (בעיקר) מצד מולד הלבנה שלמעלה.
אבל מאחר שידיעתנו והשגתנו בענינים שלמעלה היא ע"י הענינים כמו שהם נמשכים כאן למטה — לכן ציותה עלינו התורה שנקבע ר"ח לפי מולד הלבנה שלמטה (ע"פ הראי', או ע"פ חשבון) כי מזה אנו יודעים שאז הוא מולד הלבנה שלמעלה.
אבל כשב"ד קבעו ר"ח ביום אחר והתורה מצוה לנו „לסמוך עליהם", הרי זה גופא הוכחה, שדוקא ביום זה, שתורת אמת קובעת אותו כ"ראש חודש", אז הוא מולד הלבנה (העיקרי —) שלמעלה.
234[וזה שלמטה המולד אז הוא ביום אחר, הרי"ז מפני שאזלח אין העולם הזה התחתון ראוילט (מפני סיבות שונות), שההמשכה שמבחי' לבנה שלמעלה תומשך בלבנה שלמטה באותו זמן].
ועד"ז הוא גם בנוגע לדינים הנ"ל הקשורים עם תקופת החמה [ברכת החמה וכו']: הדינים שבתורת אמת קשורים (בעיקרם) עם תקופת החמה שלמעלה. לפיכך לא יקשה מה שבדינים אלו מקובל החשבון דתקופת שמואל — אע"פ שהחשבון האמיתי של התקופה למטה הוא לפי תקופת רב אדא — כי מאחר שתורת אמת אומרת, שלאחרי כל כ"ח שנה ההלכה היא כך וכך והיא קשורה עם תקופה זו, הרי מזה גופא מוכח, שבזמן זה היא התקופה שלמעלה. אלא שמפני סיבות מסוימות באה התקופה כאן למטה בזמן אחר (תקופת רב אדא)מ.
ז. כיון שאפשר שהנ"ל יעורר שאלות: היתכן והרי תורה לא בשמים היא, אין משגיחין בבת קול, בפלוגתת זהר והש"ס הלכה כש"ס ועוד —
אביא בזה דוגמאות ממקצועות שונות בתורה שכל אחת „מאירה" פרט אחר בענין זה:
א) עד"ז ודוגמת זה — מצינו בעדים זוממין. אמרז"למא עדי זוממין לא הרגו נהרגין הרגו לא נהרגין. וידועה השקו"ט שזהו היפך השכל, והיפך דיני התורה בנוגע לשאר מיתות ב"ד. ומבואר ע"פ הרמב"ן — שכיון שב"ד כשר חקר ודרש וכו' וקיבל עדותן ועפ"ז פס"ד למיתה ונהרגו בפועל ה"ז הוכחה שכלפי שמי' גלי' שהנהרגים היו מחויבים מיתה זו, אע"פ שדין תורה ביטל העדות שהיא הייתה יסוד הפס"ד למטה שיהרגו ונהרגו — ולכן פס"ד ב"ד שלמטה דאין העדי זוממין נהרגין.
ב) אחז"למב דברה תורה לשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים, ופי' הרמ"ע מפאנומג וז"ל: הוא כמשמעו . . שאין ע' שרים שלמעלה נכנסים באוירה של א"י.
ג) ופליגא דמלאכא כו' טצדקי למיפטר נפשך (מנחות מא, א) וברמב"ם (סוף הל' ציצית) דכן (כמלאכא) יעשה „אדם חסיד" ובשו"ע שם „נכון להיות כל אדם זהיר".
ד) וי"ל דהוא אבוהן דכולהו — כל הסוג דדיני שמיםמד. ובפרט לדעת האומרים שאינו חייב אפילו במקצת בדיני אדםמה.
235ויש להוסיף עוד. ואכ"מ.
ח. לאחרי כל הנ"ל עדיין דרוש ביאור:
כל הענינים הכתובים בתורה, ובפרט כאלו שהם להלכה במעשה בפועל — אין „המקרא" (דהפס"ד) יוצא מידי פשוטו, וצריך לקיים את ההלכה כפשוטה. אע"פ שכל ענין (בעולם ובפרט בתורה) שרשו הוא למעלה ורוחני.
[וזהו לא רק בנוגע לקיום המצות בלבד, שדוקא ע"י קיומן כפשוטן מקיימים גם את הענינים הרוחניים של המצות [כמצות תפילין, לדוגמא, שדוקא ע"י קיום מצות תפילין כפשוטה מקיימים שעבוד הנשמה והלב וממשיכים הד' מוחין (כמש"כ בכתהאריז"ל). וכו'], אלא גם בנוגע לכל הדברים והענינים המובאים ושנצטוו עליהם בתורה, הרי, כנ"ל, אין מקרא יוצא מידי פשוטומו].
ועפ"ז קשה להבין: הרי ההלכה ד"הרואה חמה בתקופתה" פירושה תקופת החמה בגשמיות — ואיך שייך לברך „עושה מעשה בראשית"מז על התקופה שלמעלה, בשעה שכאן למטה אין (בזמן זה) תקופה (בגשמיות)מח?
ט. ואע"פ שגם בקידוש החודש יש הכרח לומר כן (כנ"ל סעיף ו') — שקידוש ר"ח וקביעותו אינם תלויים בזמן מולד הלבנה שלמטה — הרי קיים הבדל בין ענין ר"ח לתקופת החמה:
אע"פ שר"ח קשור עם מולד הלבנה — הרי ר"ח בעצם מהותו (אינו מציאות דעולם, אלא) הוא מציאות של תורהמט. זה שהוא יום קדוש, קרבנות ר"ח וכו', שקדשוהו ב"דנ או „קדשוהו שמים"נא. לכן קל יותר להבין איך המציאות דר"ח קשורה עם המולד שלמעלה, גם כשהמולד שלמטה הוא בזמן אחר;
משא"כ „חמה בתקופתה", שמציאותה נעשית (לא מדיני התורה הקשורים בזה,236אלא) ממהלך החמה — זה שהחמה נמצאת באותו זמן באותו מקום שהיתה בעת שנבראה.
הרי אינו מובן: מאחר שבדין התורה גופא צריך להיות המציאות כמו שהיא כאן למטה (כנ"ל ס"ח) — איך שייך לברך ברכת החמה על „חמה בתקופתה" שלמעלה?
הקושיא חזקה עוד יותר: הדין דברכת החמה הוא כש"רואה חמה בתקופתה", וכשאינו רואה את החמה בגשמיות אסור לו לברךנב:
הברכה קשורה עם ראיית החמה הגשמיית, אע"פ שאינה (כמו שהיא) בתקופתה (ומברכים מפני שהחמה הרוחנית היא בתקופתה), אתמההנג?
יו"ד. וי"ל בזה. ובהקדים, שחשבון התקופות (בין לפי תקופת שמואל, בין לפי תקופת רב אדא) אין התחלתו מהתקופה הראשונה שאחר בריאת העולם, אלא מהתקופה שב"שנת תוהו", קודם שנברא העולםנד.
וההסברה בזה היא:
במחלוקת ר"א ור"ינה אם בתשרי נברא העולם או בניסן נברא העולם, מבוארנו בכ"מ [וי"גנז כך בתוספותנח], ששתי הדעות אמת: בניסן עלה במחשבה לברוא את העולם והבריאה בפועל היתה בתשרי.
ומכיון שלתקופות קיי"ל כר' יהושע שבניסן נברא העולם, שלכן מונין תקופת ניסן דשנת תוהו (שלפני תשרי) כשעלה במחשבה (היינו — למעלה) לברוא,
לפיכך, בנוגע לברכת החמה, מתחשבים עם התקופה שלמעלה (אע"פ שהתקופה למטה — היא בזמן אחר). ועד"ז מובן בנוגע לדינים האחרים הקשורים עם התקופה, שאי"ז אלא לתקופת שמואל, התקופה שלמעלה, מכיון שההתחלה והיסוד של כל חשבון התקופות הוא ענין של תקופת תוהונט, של עלה במחשבה לברואס, ולכן אינו מעכב כאן שגם התקופה שבמעשה תהי' באותו הזמן.
237אבל אעפ"כ מובן, שהתקופה שלמעלה פועלת גם (ברוחניות ובפנימיות) בהחמה למטה (שלכן ברכת החמה קשורה עם ראיית החמה הגשמיית).
יא. עפ"ז צריך להבין, לאידך גיסא: מכיון שענין התקופה שלמעלה הוא דוקא לפי החשבון של תקופת שמואל — ולא של תקופת רב אדא, שחשבונו הוא רק בשייכות לתקופה שלמטה,
איך שייך לומר, שציווי התורה שהפסח צריך להיות דוקא בזמן האביב [שזה אפשרי רק לפי תקופת רב אדא ולא לפי תקופת שמואל (כנ"ל ס"ד)] קשור רק עם התקופה שלמטה?
וי"ל הביאור בזה:
טעם הדבר, שהתקופה שלמטה היא בזמן אחר מהתקופה שלמעלה, הוא מפני שהעולם (כנ"ל) אינו ראוי אז לקבל את התקופה שלמעלה (שהיא נעלית מהעולם ומסדר הזמנים שלו).
במה דברים אמורים, כשזוהי מציאות של עולם, אבל ענין הפסח („שיהי' הפסח בזמן האביב") — מאחר שפסח למטה הוא (בעיקרו) מציאות של תורה, נמשכת התקופה למטה באותו זמן כמו שהיא למעלה, היינו שזה שהפסח הוא בזמן האביב תמיד, הוא לפי התקופה שלמעלה ושלמטה.
משא"כ בנוגע לעניני העולם, המשכת בחי' תקופה שלמעלה אפשרית היא גם בזמן אחר, לפי חשבון תקופת שמואל.
יב. עפ"ז יובן מ"ש הרמב"ם שזה ש"סמכנו על מנין זה" (בנוגע לדין דשנה, שקביעות השנה צריכה להיות כזו שהחודש שלה הוא בזמן האביב) הוא גם לפי החשבון של תקופת שמואל — אע"פ שבנוגע לדין של פסח (שהפסח צ"ל בזמן האביב) צריכים (בכל אופן) להזדקק להחשבון של תקופת רב אדא:
מאחר שבנוגע לעניני העולם — המשכת התקופה שלמעלה היא לפי החשבון של תקופת שמואל (כנ"ל), לכן הדין בנוגע לשנה (שהיא מציאות של עולם), שזה צריך להיות (גם) לפי תקופת שמואל.
(משיחת אחש"פ תשי"ג)
הצעת תיקוןנשלח לבדיקהדיווח על בעיהבלי חשבוןהטמעה באתר אחר