לקוטי שיחות
הוספות - שיחות ומכתבים י
306אחרי
. . . ובנוגע ליוהכ"פ — הנה בודאי יתנהג ע"פ הוראת רופאים מומחים, שזוהי דעת תורתנו, תורת חיים — לא רק בעוה"ב אלא גם בעוה"ז. ואם היא ע"פ הוראת רופא, הרי אז מברכין על אכילה זו, שענין הברכות הוא — המשכת אלקות והעלאת הניצוצות, שנעשים דוקא ע"י אכילה, וא"א ע"י מח' וכונות גרידא.
. . . במש"כ מנ"ל דלונשלמה פרים שפתינו אין מספיקה ההזכרה דלחה"פ בפיוטי העבודה — הרי ציינתי במכתבי הקודםלשו"ע אדה"ז, ששם מוכח כן. וכן — מזה שאומרים גם פסוקי המוספים (שו"ע או"ח סו"ס תפ"ח).
307זה עתה נתקבל מכתבו מיום השני, וממהר הנני לענות עליו מפני שנפתעתי להתחלתו, כי הרי מצוה מדאורייתא לבקש על אריכות ימים ושנים טובות, וכיון שמחוייבים בזה בודאי שטובה היא לא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות, ושליחות להביא בקשה זו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הנני מקבל ברצון ובשמחה. אבל מה שכותב במכתבו הוא — הרי כבר ידוע אחד משלש עשרה העיקרים שמחוייבים שמחכים לביאת משיח צדקנו בכל יום, והוא יוציאנו מגלותנו ויוליכנו נשמות בגופים לארצנו הק' ת"ו, ובמילא אין מקום להשאלה ובקשה. והשי"ת ימלא הבקשה הרצוי', ויאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים ביחד עם זוגתו — שיחיו, ויפיץ עניני החסידות בכלל וענינים הקשורים בכ"ק מו"ח אדמו"ר בפרט במחנו הט', אשר אז, ע"פ המבואר ומובן היטיב בתניא פרק ה' שהוא יחוד נפלא כו' ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, הרי נשמות בגופים מתאחדים יחד עם כ"ק מו"ח אדמו"ר ע"י תורתו והדרכותיו, שבם מסר ויהיב נפשו, ולא רק הנפש אלא גם רוח נשמה חי' יחידה, וכמובן גם מאגרת הקדש סימן ז"ך וביאורו.
מוסג"פ חוברת המשך המאמר של כ"ק מו"ח אדמו"ר שנכתב על ידו ובטח יזכה בתוכנו את הרבים וזכות הרבים תלוי בו.
בברכה לאיוש"ט ולבשו"ט
. . . כיון שתולין הקולר ב . . שעת הכושר היא להשפיע עליו, שיצא בפס"ד ברור לביטול שרות הלאומי, שהרי עכ"פ לא גרע מהענין דתספר עמו מאחורי הגדר, או דב"ד מכין ועונשין בהוראת שעה וכו'.
ובפרט שבכמה משפחות ובכמה חוגים תופסים את כל הענין כאביזרייהו דגילוי עריות ממש ולו גם יהא שזהו ע"י תעמולה מהחוגים ידועים, אבל הרי סו"ס נתקבל הדבר בחוגים — לפ"ע רחבים הן של בני ישראל והן של אינם יהודים, כמו מלחמה בדת בכלל ובענין של גילוי עריות בפרט, וא"כ אצלם הוא ענין של העברה על דת ומחויבים להתנהג בהתאם.
308. . . כיון שכמו שכתבתי לכת"ר שי' במכתבי, היו בזה כמה אופנים לפי המצב, ולאו דוקא „איסור מוחלט" כמו שכותב כת"ר לי במכתבו, כ"א עכ"פ מחאה חזקה וכיו"ב או איסור סתם כו'. ולפי מצב הרוחות לא הי' נוגע כ"כ דיוק לשון המכתב של . . . אלא שתראה לכל יחסה השלילי במוחלט לענין שירות לאומי אף לאחרי הקולות . . .
מה שמסיים כת"ר בענין זה שכיון שעשו מהענין פוליטיקה חדל מלהתענין, הנה על כגון דא יש להמליץ פתגם רז"ל, יאבד את העולם מפני השוטים — בתמי'.
מש"כ בדברי הרמב"ן בס"פ אח"מ דיש ג' ענינים בכרת ומהם דרק הנפש נכרתת אבל מאריך ימים הוא ועז"נ ונכרתה הנפש גו' והן אלו שעונותיהם מרובין. ומקשה, דלכאורה, סרה קושית אדה"ז באגה"ת פ"ד. ומתרץ דלכן אמר אדה"ז „כמה וכמה" שכוונתו שבודאי יש ביניהם גם כאלו שאין עונותיהם מרובין.
— ולפענ"ד אא"פ לתרץ כן: א) ע"פ ביאור אדה"ז שם — גם כשעונותיהן מרובין אי אפשר שיחיו, כיון שנפסק החבל ואין לו חיות ממק"א. ודוחק גדול לומר דכשרבו עונותיו נעשה בפרט זה כמו בכלל האומה לאחר החורבן. ב) בספ"ה שם מביא אדה"ז לענין כרת דשנים הכתוב דונכרתה הנפש גו' — מוכח בפירוש דלא ס"ל בשיטת הרמב"ן. והנה גם בבחיי שם כתב כשיטת הרמב"ן. ודעת אדה"ז הוא ע"פ הנמצא בכתהאריז"* ל (בלקו"ת להאריז"ל פ' בא. בס' הלקוטים פ' לך. ועייג"כ בס' הגלגולים פ"ו ובעמה"מ ש' עולם התוהו פ' סג) שמביאין ונכרתה הנפש מכרת דגוף. ואין מחלקין כלל . . .
ומה דשאילנא מהי כוונת פרש"י קדושין (מ, א ד"ה אמר) — לפענ"ד הוא, דלפי פשוטו אינו מובן כלל הא דאמר ר"צ דעביד הא אכיל הא (ועיין רי"ף על הע"י). ובפרט דמאכל טמא הוא לאו מפורש מה"ת ובמלקות, וזנות דארמית אינו אלא במכות מרדות דרבנן. ולגירסת רש"י דאמר זה ר"צ לעצמו ולא להארמית, מהו התוכן ב"דעביד הא אכיל הא". ולכן פירש"י דלמד מזה ר"צ דהבועל ארמית ראוי למאכל טמא. ולמוד גדול הוא. דהנה בנדו"ד הי' כ"ז באונס. וידוע דאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים, אבל דוקא במידי דאכילה (תוס' גיטין ז, רע"א ובכ"מ). וכשנזדמן האונס הא', ה"ז, לכאורה, שייך גם בצדיקים. אבל כשראה ר"צ שזה קשור באכילת דבר טמא למד מזה שגם בעילת ארמית הוא בסוג הנ"ל. ובמילא יכול ללמוד ג"כ מדריגתו מה היא. וכיו"ב. ולהעיר מאדר"נ (פט"ז ב) במאורע עד"ז בר"צ הכהן תנא. אבל בקדושין לכאורה מדבר באמורא מדהובא בין שני אמוראים . . .