הוספות - חינוך א

(ממכתב פורים דשושן תשכ"ז)

6

340במענה על מכתבם מי"ב מנ"א, הבא בהמשך למכ^* — מענה על שאלתם כיצד לגשם רצונם לעזור לעבודת חב"ד באה"ק ת"ו ובאופן די־רחב, וכותבים במכתבם זה על דבר יסוד „קרן חוזרת להכשרה מקצועית לנוער חניכי ישיבת תומכי תמימים (ליובאוויטש) על שם . . . ",

הנה אם הענין הוא כבר לאחר ההחלטה, יהי רצון שיהי' בשעה טובה ומוצלחת ויביא הדבר פירות טובים ובמדים רחבים.

אבל אם הענין עדין בגדר של שקלא וטריא, אין ברשותי להעלים את השקפתי בזה, והיא:

בשים לב לזה שחיים אנו בתקופה של הרת עולם וביחוד בתקופת משבר בהנוגע לחינוך מסורתי וחינוך חסידי בפרט, הנה יקר כל רגע שבו אפשר להציל (חומר האדם של) הנוער הצעיר, ובשעת חירום כזו הנה עבודה חינוכית מיַדית קודמת לעבודה המביאה פירותי' לאחר זמן, כי בינתים מאבדים, ח"ו, עשיריות ואולי מאות של הנוער הישראלי.

מנקודת מבט זו, המסקנה, כמובן, היא שכל האמצעים והכחות שאפשר לגייס, דין קדימה בהם שיתרכזו בעבודה מקסימאלית בחינוך המידי, וממילא לא באופן של קרן גמ"ח חוזרת וגם לאו דוקא להכשרה מקצועית בשביל אברכים ובוגרים, אלא בעיקר לתת אפשריות למוסדות חינוך שיוכלו לקלוט עוד מספר של תלמידים צעירים, גדיי הצאן.

ואם אפילו נניח שמנקודת האיכות עבודה זו אינה עולה על הענין שעלה בדעתם, אבל כבר ראינו במוחש הרבה פעמים שרבוי הכמות מביא סוף כל סוף להוספה באיכות, וכמרומז גם במרז"ל אלף נכנסים למקרא, מאה יוצאים למשנה, עשרה לגמרא ואחד להוראה.

בכל אופן הנני מאחל להם הצלחה במפעלם איך שיחליטו להגשימו ובטח יודיעוני מהמשך הענין ות"ח מראש.

בכבוד ובברכה כוח"ט

(ממכתב א' דר"ח אלול תשט"ו)341שפּעטער, עס איז נאָר „ניט באַקוועם" זיין אַ בעל חוב אין פאַרלויף פון חדשים, מה שאין כן אַז מען לאָזט לרגע אָפּ דעם חינוך פון תלמידים־ות, וואַרטען זיי דאָך ניט און גייען אַוועק אין אַ ריכטונג וואָס ניט אַלע מאָל איז מען צופרידען. און איך האָף אַז אנ"ש וועלען מוסיף זיין אין שימת לב אין די אַלע ענינים וואָס די השגחה עליונה האָט זיי געגעבען צו אויפטאָן ב . . . בפרט וב . . . בכלל, און אין דעם עיקר — כנ"ל בעניני חינוך, און אַז מען וועט טאָן אין דעם מיט שמחה, וואָס דאָס איז בדרך ממילא ממעט די מרה שחורה — איז אויך מלמעלה גיט מען ענינים צו זיין בשמחה, כידוע לשון הזהר הק' בזה, וכפי הידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, אַז דאָס וואָס אַ סאָלדאַט גייט אין פאַחאָד מיט אַ נצחון מאַרש — איז דאָס אַליין פאַרגרעסערט און פאַרשנעלערט דעם נצחון.

ע"פ הנ"ל איז מובן אויך, אַז בכלל בהנוגע צו קינדער, כל זמן זיי האַלטען אין לערנען דאַרפמען אויסניצען די צייט זייערע בזה אין דער מאַקסימאַלסטער מאָס, וויפיל עס לאַזט זיך נאָר, וואָרום אויב צוליב וועלכען עס איז טעם ראייסין זיי זיך אָפּ פון דעם, איז דערנאָך זייער שווער צו פּועל זיין דעם צוריקקומען לערנען, און ווער רעט אַז עס זאָל נאָך זיין בהתמדה אויך, וק"ל . . .

(ממכתב ה' שבט, תשי"ז) ב"ה, יום ראשון, כ"ח מ"ח ה'תשי"ג.

ברוקלין, נ.י.

אל האסיפה המיוחדה של

ה"מרכז לעניני חינוך"

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

להאספכם היום יחד לשמוע דו"ח על העבודות והפעולות הטובות של ה"מרכז לעניני חינוך" ולדון על מצבו הגשמי, הנני מביע את ברכתי שתצליחו למצוא העצות והדרכים איך לחזק את המוסד הק' הזה, להעמידו על בסיס נכון, וליתן לו את האפשריות להרחיב חוג השפעתו.

המוסד „מרכז לעניני חינוך" הוא מיסודו של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע והי' יקר אצלו באהבה וחיבה יתירה, וכל אחד ואחת מאנ"ש שיחיו, לפי ערכם ומצבם, מחויב להשתתף בעבודה זו, הן בעבודה הגלוי' והן בעבודה החשאית — בשדה הרבצת החינוך הכשר והחזקתו, וקיום היהדות בטהרתה המסורתית בכל קצוי תבל.

342בסיפוק האמצעים הדרושים להמוסד „מרכז לעניני חינוך" תלוי במדה גדולה התפשטות והתרחבות העבודה והתעמולה בכלל, ובפרט יסוד והחזקת בתי חינוך הכשר במקומות הנחוצים ביותר, עכ"פ.

האחריות אשר על שכם כולנו גדולה היא, ומילוי החסרון בממון הקל כאין נחשב נגדה.

תקותי, אשר כל אחד ואחד מהנאספים היום, — ועל ידם בטח יומסר תוכן קריאתי זו גם לשאר ידידינו אנ"ש שיחיו, אשר פשיטא שגם אליהם מכוונת היא — יעריכו את דברי האמורים בזה, ויתנו אל לבם את גודל האחריות העמוסה עליהם, וישתדלו בכל יכולתם, לעזור לעבודת ה"מרכז לעניני חינוך" לכל סעיפי', ולתת לו על ידי זה את האפשריות למלא את תעודתו ותפקידו אשר הוטל עליו על ידי מיסדו כ"ק מו"ח אדמו"ר, למלאותם מתאים לרצונו.

והשי"ת יזכה את כל אחד מאתנו לגשם את כל החלטותיו הטובות במילואן ומתוך הרחבה בגו"ר.

בברכת הצלחה רבה

ב"ה, פורים קטן, ה'תשי"א

ברוקלין.

אל אחינו בני ובנות ישראל,

ולאלו אשר בני־יארק רבתי בפרט,

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה:

געוויסע אידישע קרייזן, וואו תורה און מצוות זיינען ליידער, לעת עתה, אין אַן אָפּגעלאָזענעם מצב, זיינען אויסגעשטעלט צו דער געפאַר פון אַ גרויסער פּראָפּאַגאַנדע מצד מיסיאָנערן, וועלכע צילן, אויף אַן אָפענעם אָדער פאַרשטעלטן אופן, צו שמד ר"ל. ספּעציעל פאַרלעגן זיי זיך אויף קינדער, וועמענס אידישע דערציאונג איז פאַרנאַכלעסיקט געוואָרן.

אויב אַלעמאָל איז געווען, אַז כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, היינט על אחת כמה וכמה איצט, ווען מען האָט מיט אַמאָל צוגענומען פון אונז מיליאָנען פון אונזערע ברידער און שוועסטער הקדושים והטהורים שנהרגו על343קידוש השם, איז יעדער נפש אַן עולם מלא, און מען מוז אָנווענדן די גרעסטע כוחות אויף אָפּהיטן זיין פאַרבונד מיט שמו יתברך.

גרויס איז די אחריות בנוגע קינדער בפרט, וואָס זיי דאַרפן אין דער צוקונפט בויען אַ בית בישראל, איז יעדע שלעכטע השפּעה אויף זיי, ומכל שכן אַ השפּעה פון כפירה ר"ל, נוגע לדורותיהם ולדורות דורותיהם.

איך בין דערפאַר געווען העכסט צופרידן צו הערן וועגן אַ גרעסערע התעוררות וואָס האָט זיך אָנגעהויבן אין פאַראַנטוואָרטליכע אידישע קרייזן אָנצונעמען פּראַקטישע שריט צו באַקעמפן די פאַרפירערישע השפּעות, און צו פאַרהיטן אידישע נשמות פון אָפּגעריסן צו ווערן ח"ו פון אידישן מקור.

איך בין ספּעציעל צופרידן צו אונטערשטיצן די הצלת נפשות אַרבעט פון „ועד מגיני ומרחיבי החינוך הכשר", געגרינדעט פון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אונטער דער אויפזיכט פון „מרכז לעניני חנוך", וועלכע האָט אויסגעאַרבעט גרעסערע פּלענער אויף דעם געביט און טרעט צו צו זייער פאַרווירקליכונג.

עס איז זיכער די פליכט פון יעדן אידן, מאַן אָדער פרוי, מיטצוהעלפן אין דער דאָזיקער וויכטיקער און דרינגדער אַרבעט לויט זייערע בעסטע מעגליכקייטן, און דער זכות פון דער מצוה פון הצלת נפשות וועט זיי געוויס ביישטיין להתברך בכל טוב.

בברכה

ב"ה, כ"א כסלו, ה'תשכ"ז

ברוקלין, נ.י.

לכל המשתתפים בחגיגת חנוכת הבית של

הסמינריון לבנות „אהלי יוסף יצחק

ליובאוויטש", בקאסאבלאנקא,

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה:

בנועם קבלתי הידיעה על דבר חגיגת חנוכת הבית של הסמינריון לבנות שתתקיים בליל ב' דחנוכה הבע"ל. ויהי רצון שתהי' החגיגה ראוי' לשמה, בהצלחה מופלגה בכל הפרטים, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

344למותר להאריך בגודל ערך שמחה זו לרגלי הישג חשוב זה בחינוך על טהרת הקודש.

וכבר מלתי אמורה שהשנה הזאת היא ביחוד שנת סגולה לכל עניני החינוך הכשר, להיותה שנת הקהל, היא השנה שאחרי שנת השבע שנת השמיטה, שבזמן שבית המקדש הי' קיים נתוספה בה מצוה גדולה שהיא „עמוד חזק וכבוד גדול בדת" (ס' החינוך), מצות הקהל את העם, האנשים והנשים והטף, וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה"א ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת". ועל דרך מאמר חכמינו ז"ל, זאת תורת החטאת — כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, הנה זאת תורת מצות הקהל בזמן הזה הוא להוסיף בהשתדלות ובהתעסקות להרחיב החינוך על טהרת הקודש. ואם בכל שנה ושנה מצווים אנו לחינוך בקודש, על אחת כמה וכמה בשנה זו, שנת הקהל, שמדגישה ביחוד חובת הציבור וחובת היחיד לעשות ולפעול, במידה הכי גדולה, למען חינוך בני ובנות ישראל, חינוך ספוג יראת השם ואהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל.

ובפרט שהחגיגה מתקיימת בימי החנוכה, הרי עוד נקודה בזה, שאין להסתפק בהישגים שבעבר, אלא צריך להוסיף במאמצים ובהשתדלות בכל עניני חינוך הכשר, כהוראת ימי חנוכה — שמצותם הדלקת הנרות באופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, בהפצת נר מצוה ותורה אור.

ראויים כל עסקני החינוך והמשתתפים בשמחת חגיגת חנוכת הבית האמורה לברכה שזכו להישג חשוב זה בהתפתחות והתרחבות הסמינריון לבנות מיסודו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא דורנו, זי"ע, מוסד חינוך המתנהל ברוח רבינו הזקן בעל התניא והשו"ע, שהננו באים משמחת יום גאולתו, שמסר נפשו על הפצת התורה והמצוה בכלל, ועל החינוך בפרט. ויהי רצון שהתעוררות ימי סגולה וימי אור אלה תעמוד לכל העושים והמעשים למען חינוך בני ובנות ישראל בדרך התורה והמצוות, וההצלחה שהאירה להם פנים עד היום תאיר דרכם גם להבא ללכת מחיל אל חיל, ונזכה כולנו יחד בתוככי כל אחינו בני ישראל למזמור שיר חנוכת הבית הגדול והקדוש, ביהמ"ק שיבנה במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו.

בכבוד רב

ובברכה להצלחה מרובה

ולבשורות טובות

6

מיט פערגעניגען און שמחה האָב איך באַקומען די ידיעה און הזמנה צום „ערשטן יערליכען דינער פון ישיבת מגדל אור און אַלע אַפיליאירטע מוסדות פון מגדל העמק אין גליל" בארצנו הקדושה תובב"א

345געגרינדעט און אָנגעפירט דורך . . .

געוויס איז כלל ניט נייטיג צו מבאר זיין די גרעסטע וויכטיקייט פון כשר'ן חינוך און חינוך על טהרת הקודש בכלל און בארצנו הקדושה — בפרט.

עס איז אָבער וויכטיג צו אונטערשטרייכען דעם ענין שהזמן גרמא — די ספּעציעלע צייט־צוגעפּאַסטקייט איצט —

אַז ווען רבים קמים עלינו — אויף אידן און אידישקייט און — אויף אונזער הייליגער לאַנד —

דוקא דאַמאָלס זיינען אידן נאָכמער מוסיף אין תורה ומצות, וואָס הם חיינו ואורך ימינו, מוסיף אומעטום,

ובפרט אין אַלעם וואָס איז שייך אין דעם בארצנו הקדושה, ובמיוחד — אין חינוך הכשר וקדוש דאָרט,

ספּעציעל — אין אַריינבריינגען די פאַרבלאָנדזעטע — צוריק אין אַן אמת — תורה ומצות לעבן,

און דורכדעם אויך פאַרשטאַרקען די זיכערקייט פון ארץ ישראל און איר גאַנצקייט,

און מ'זאָל זען בגלוי און קלאָר אַז לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

בכבוד ובברכת הצלחה פון דעם דינער און

— אַז דער זכות זאָל ביישטיין יעדערען פון

די באַטייליגטע בכל המצטרך

(ממכתב ל' בחדש ניסן תש"מ)

ידבר ע"ד הפעולות בכל העולם, ואיך לכבוש הצעירים בכל העולם וכו' מתחיל באה"ק ת"ו ושהצעירים והצעירות מצפים לזה, שעת הכושר מאין כמוה, מצות פקו"נ שהזמ"ג וכו', שהדגשתי כל זה כמה פעמים, ולאחרוהודגש שכל הנ"ל מתחיל מקטני קטנים, וכמ"ש מפי עוללים וגו' וכו'.

(ממכתב ר"ח מנ"א תשל"ג)

346בנועם קבלתי הידיעה על דבר הכנס הארצי שיתקיים בנחלת הר חב"ד בארצנו הקדושה תובב"א, בצירוף מסיבת „מלוה מלכה" סעודת דוד מלכא משיחא, במוצש"ק נחמו נחמו עמי.

ודבר בעתו, הוא נושא הכנס הקשור בחינוך היהודי, ועצם הכנס שנקבע בערב ובשבת ובמוצאי שבת ראשונה משבע דנחמתא — נחמת הגאולה האמתית והשלימה שתבוא לאחרי תיקון וביטול סיבת הגלות, שהסיבה היחידה היא, כפי שאנו אומרים בנוסח התפילה, „ומפני חטאינו גלינו מארצנו". שהרי החינוך היהודי האמתי והשלם, חינוך על טהרת הקודש, שולל מלכתחילה ענין החטא, ומפי עוללים ויונקים יסדת עוז (ואין עוז אלא תורה) להשבית אויב ומתנקם. ולא עוד אלא שבני ובנות ישראל המחונכים בדרך התורה והמצוה הן המה העושים ומעשים לקרב את הרחוקים, לעת עתה, לאביהם שבשמים ולתורתו ומצוותיו. וישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין.

בברכה להצלחה מרובה בפעולותיהן

הברוכות ובאופן דמוסיף והולך ואור,

ולבשורות טובות.

(ממכתב י"א מנ"א תשמ"א)

. . . נהניתי לקרות במכתבם שמדגישים את האחריות המוטלת על הנוער החרדי להגן ולהציל את ילדי ישראל הנמצאים בסכנת כליון נפשי ח"ו היל"ת, ויהי רצון אשר ימשיכו רגש אחריות זה מעולם המחשבה ודיבור לעולם המעשה בפועל ממש.

כבר מלתי אמורה בהנוגע לתפקידי הנוער החרדי בימי הרת עולם אלה בכלל, ובפרט באה"ק ת"ו פלטין של מלך, ארץ אשר עיני הוי' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, והנני מדגיש עוד הפעם לתוספת זירוז ולהעדפה:

האושר הגדול אשר ההשגחה העליונה סייעה בידכם להיות מאלו אשר תורת ה' היא חלקם, והסגולה המיוחדת אשר השם יתברך הטביע בבני הנעורים שהם בעלי מרץ ביותר, שני הדברים האלה מטילים עליכם אחריות מיוחדת להיות מן הראשונים, הן בעושים הן בהמעשים את האחרים, לנתינת הצדקה הרוחנית לעניים בדעת ועניי־מעש, ונתינה בעין יפה וביד רחבה.

ובימי חודש תשרי אלה, הוא החודש אשר בו חובת וזכות כל איש בישראל „לחדש מעשיו ולשפר מעשיו", הנה עליכם לנצל זמן מסוגל זה להתאזר ביתר שאת ויתר עז.

א) בעבודה עם עצמו: להתעורר בהתעוררות תשובה אמיתית, קבלת עול מלכותו יתברך, וקבלת עול תורה ביראת שמים וקיום המצות בשמחה.

347ב) בעבודה עם הזולת: לקרב את הצריכים קירוב ולחזק את הצריכים חיזוק — בעבודת התשובה למוד התורה וקיום המצות, וביחוד לנהל תעמולה רחבה ובכל האופנים המתאימים, אשר כל ילד וילדה, נער ונערה בישראל צריכים להתחנך בחנוך הכשר, ברוח ישראל סבא, בלי פשרות.

„ואמר להן הקב"ה לישראל, אם שפרתם מעשיכם, אני עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, והופך לכם מדת הדין למדת רחמים".

בכבוד ובברכת הצלחה ברבוי ובברכת

חתימה וגמר חתימה טובה בגשמיות

וברוחניות

(ממכתב בין כסה לעשור ה'תשי"ז)

. . . ג) מ"ש ע"ד הוראה איזה היא הדרך בה ילכו לקרב את הנוער שבאה"ק ת"ו לרוח ישראל סבא, הנה אין מובנת שאלתו זו, באשר אינה מבארה בפרטיות, כי הרי זה כמה חדשים שמתעסק הוא בכגון דא (אף שעדיין אין ההתעסקות בזה המרץ שהי' דורש כ"ק מו"ח אדמו"ר. והשינוי הוא לא רק בכמות כ"א גם באיכות אבל בכ"ז הרי מצאו דרכים) ות"ל אשר במדה ידועה מצליחים וא"כ מהו פירוש שאלתו באיזה דרך לקרב את הנוער ואולי כוונתו להמשך מכתבו וכמובא בסעיף דלאח"ז:

ד) מוסר תוכן נאומו בחגיגת ל"ג בעומר במירון ושואל אם זה נקרא נגיעה (פאַרטשעפעט) בשאר המפלגות הדתיות, וא"כ הוא — אם כדאי הדבר גם להבא.

הנה בכלל קשה ליתן בזה כללים שוים לכל נפש, כי זה משתנה ממסיבה למסיבה וממקום למקום. והנקודה כללית בזה צ"ל אשר התכלית העיקרית היא הענין דועשה טוב, היינו לספח כמות היותר גדולה שבאפשרי להחינוך הכשר ולתורה ומצות וצריך לעשות את כל המאמצים בתכלית זו, ובמילא אם כשיגעו בכבוד . . . הרי עי"ז יהי' היזק לתכלית הנ"ל, הרי לאחר כל החשבונות אין מתפקידנו לנהל תעמולה נגד . . . ולאידך גיסא, אם כדי להציל את הנוער מוכרח הדבר לבאר ענין המפלגות וההירוס שהביא ומביא ענין זה, הרי אז יש לנקוט כמובן בלשון רכה, גם בעניני תעמולה של התנגדות היינו תעמולה שלילית ולא רק חיובית. ובמקום שיש ספק ידוע הכלל דשב ואל תעשה עדיף. וגדולה לגימה שמקרבת, ומקרבת פי' תחלה בגשמיות ואח"כ גם ברוחניות. ומובן מעצמו שצריך בזה זהירות יתירה ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר באחת משיחותיו הק' „אויפהויבען יענעם צו זיך, אָבער ניט אַראָפּלאָזען זיך צו יענעם" . . .

(ממכתב ט"ז סיון תשי"ב)

—

348לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו ממוצש"ק, ונעם לי לקרות בו מסדר דיום השבת אשר במוסד שבהנהלתו. ובטח עושים ככל הדרוש, בקשר עם הענין אשר במוסד מתחנכים הן בנים והן בנות, ובפרט שמזכיר שעומדים הם בשעת התפלה בנפרד, ומובן שאין זה מספיק עדיין.

ובנקודת מכתבו, במה שכותב שלפעמים עושה חשבון בנפשו מהתעסקותו בחינוכם של אחרים, אבל מה יהי' במצבו הוא ובעניניו, אשר יום רודף יום וכו'.

ובודאי נודע לו אשר בעיא זו ודכדוכי נפש אלו עתיקים הם ומבלבלים את כל העוסקים בצרכי צבור בכלל, ובשטח דעסקנות צבורית התופסת ומקיפה את כל האדם כולו ביחוד. ומובן ג"כ, שלא בכל התקופות ולא לכל האישים שוה הפתרון של הבעיא ותשובת שאלה עיקרית זו. ואינה דומה שעת מלחמה לשעת שלום, שעת חירום לשנים כסדרן, ופשיטא שאינו דומה מי שכשרון מיוחד לו בעסקנות, לזה אשר ענינו בזה הוא באופן דאתכפיא. וע"פ דברים האלה, אשר מובנים הם וגם פשוטים להמתבונן אפילו שעה קלה בהשקפת עולם של תורתנו תורת חיים אשר כלל גדול בה, ואהבת לרעך כמוך וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא,

מובן אשר בדורנו דור יתום, ומאידך גיסא דור דעקבתא דמשיחא סוף הגלות והכנה קרובה לאתחלתא דגאולה האמיתית, אשר עלי' נאמר שתהי' גאולה שלימה ז.א. שאף איש אחד מישראל לא ישאר בגלות, בגלות כפשוטה, וגם בגלות ברוחניות, מוכרחת השתתפות כל אחד והשתדלותו בקבוץ נפשות בני ישראל וקירובם לגואל ישראל הוא השם יתברך נותן התורה והמצוה. אין איש נקי מעבודה קדושה זו, עכ"פ זמן מסוים בכל יום שבוע וחדש. וככל אשר יגדל כשרון האיש בעבודה זו — תגדל גם כן כמות הזמן עליו להקדיש לה. שמזה מובן ג"כ שישנם כאלו אשר עיקרם הוא דוקא עבודה האמורה, וכל שאר עניניהם הכשר מצוה הם גם לעבודה זו. ובמלות אחרות — זוהי המצוה דבי' הוה זהיר טפי (עיין אגרת הקדש לרבנו הזקן סוף פרק ז'. ובספר השיחות קיץ ת"ש עמוד כ"ב, ובהערה שם) וכל שאר התורה והמצות שלו עולים דרך מצוה זו, מלמטה למעלה, וכל המשכות והשפעות שלו נמשכים ע"י מצוה זו מלמעלה למטה. אבל מובן ג"כ שבכדי לקבץ הניצוצות ובכדי לקרב הלבבות, אינו מספיק טופח לבד, אלא צ"ל טופח ע"מ להטפיח. וזהו ענין הנתון לאדם — למדוד ולהקציב בכל יום ובכל תקופה כמה זמן ומרץ צריך הוא לעבוד בעצמו, מיט זיך און אין זיך, אף שרובו ככולו נתון הוא לעבודה עם הזולת. ובכדי שלא יטעה במדידה זו — מוכרח להיות זכור הדק היטב הפתגם הידוע ששמענוהו כ"פ מכ"ק מו"ח אדמו"ר, כשם שאסור להפחית חסרונות עצמו כך אסור להפחית מעלות עצמו. ובפעם אחרת אמר, שאיסור לשון הרע הוא לא רק בהנוגע להזולת, אלא גם על עצמו אסור לדבר לה"ר. וכיון שהקב"ה מודיע שאינו מבקש אלא לפי כחן, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת, ובכ"ז דורש העבודה הנ"ל — בודאי שאפשרי למלאותה. ואין להתרשם אם בהתחלת־הענינים נפגשים בקישוים ולא עוד אלא שגם מכשלה באה לפעמים, וכידוע דרז"ל אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהן, ואין לך דברי הוראה גדולה מזו שהרי היא בהלכות דפקוח נפשות.

ובהשתמש בסגנון רבנו הזקן (תניא פרק מ"ד)

349ואף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף ממדרגת רועה ישראל, בכל זה אפס קצהו ושמץ מנהו ישנו בכל אחד מישראל ובפרט בעסקנים העוסקים בשטח החינוך, עכ"פ ביכולת ובכח. ולכן כאן המקום להתבונן בתורת הבעש"ט ששמענוה מכ"ק מו"ח אדמו"ר בש"ק בראשית תרצ"ז, על הפסוק קומי אורי וזה לשון רשימת אחד השומעים*, דער מאמר פון בעש"ט איז געווען לנשיאי ישראל, ואמר להם, איר נשיאי ישראל וואָס לערנט אידן תורה און טוט פאַר טובת הרבים, וואָס וועט זיין מיט אייך אַליין, אויף דעם איז דער ענטפער קומי אורי באור הפרטי והכללי כי בא אורך — חסר בהרשימה —

ואף כי מצד אי סיום הרושם, אין ברור סיום הענין, עכ"פ ברורה הבעיא וברור ג"כ שמניחים הנ"ל התורה והעבודה בשביל טובת הרבים, ולא לבד שמאשרים הנהגתם זו אלא שמברכים אותם באור הפרטי והכללי ג"כ.

והנה להשיג עומק הענין יש להאריך בזה כו"כ ועדיין לא יתמצה כולו, אבל כיון דאנן בהנוגע לפועל עסקינן, ידועה בזה הבחינה בהנוגע להנהגה בפועל, ובלשון כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע: ונקוט האי כללא בידך וזכור אותו תמיד, כי כל דבר המועיל או מביא לעבודה בפועל, הנה כל מניעה שתהי' לדבר זה — אפילו אם המניעה היא מדבר היותר נעלה — הוא רק מתחבולותי' של נה"ב (הועתק בהיום יום כ"ג סיון תש"ג).

ואם לקולי ישמע, יגביר חיילים בעבודתו — חינוך בני ובנות ישראל — שהשפעתו עליהם הן בהמוסד והן שמחוץ למוסד, ויביט על הענין כמו שהוא לאמיתתו ובפנימיותו, שמתעסק הוא באלו אשר על כאו"א מהם נאמר בנים אתם לה' אלקיכם, וכל דבר שמקרב אותם לאבינו שבשמים וכל פעולה בזה — למעלה היא נצחית לעולם ועד וגורם נחת רוח בלתי גבולי. אלא שכדי שתהי' עבודה בהצלחה, צריך הוא וכן ביתו להיות דוגמא חי' בשביל המושפעים שלו לאותם הענינים בהם משפיע עליהם, ז.א. דוגמא חי' של איש ואשה הישראלים ע"פ דברי תורתנו הק', וביחד עם זה חדורים במאור שבתורה זוהי תורת החסידות, שזהו מכריח קביעות בנפשו וגם קביעות בזמן בלימוד החסידות ושמירת הדרכותי' והנהגותי', ואז בודאי תקוים ג"כ ההבטחה דנעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, ואלף פעמים בזה לא בדרך גוזמא כמבואר בכ"מ, ז.א. שבלימוד שעה אחת מצליחים וקולטים כמות ואיכות שאחר נצרך לאלף שעות. ואז ילך גם בחייו הפרטים מדרגא לדרגא מחיל אל חפ

מובן שעבודה לא קלה היא, אבל מאין הוא הקס"ד שאיש הישראלי צריך לחפש לו עבודה קלה? ובפרט בימינו אשר שכינתא בגלותא דחשך כפול ומכופל וכל הענינים יגעים וכו'. ויותר ממ"ש כאן נמצא בין השטים. ותקותי שגם בזה די למתבונן. ויה"ר ששנינו נכוון לפירוש אחד, ע"י שלשנינו תהי' מטרה אחת להפיץ מעינות החסידות הלוך וכבוש עד שיכבשו את כל עמנו בנ"י כולם, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ומלאה הארץ דעה את ה'.

350מובן שבכל הנ"ל אין כל סתירה למה שכתבתי, כמדומה איזה פעמים, ע"ד עזרתו לכפר חב"ד ועניניו, ואדרבה גם מסייע בזה, וכהבטחת המשנה מצוה גוררת מצוה.

ולקראת חג המצות, זמן חירותנו, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, הנני בזה להביע ברכתי לחג כשר ושמח ולחרות אמיתית, חירות מדאגות בגשם ומדאגות ברוח מכל דבר המעכב עבודת ה' בשמחה וטוב לבב, ולהמשיך מחירות ושמחה זו בימי כל השנה כולה, ובפרט שעבודת השם, כמצווה עלינו בתורתנו תורת חיים, הרי היא בכל עניני האדם ובמשך כל היום וכל הלילה, וכמו שנאמר בכל דרכיך דעהו.

בברכת החג ולבשו"ט

(ממכתב יו"ד ניסן, תשי"ז)

הנני מאשר קבלת מכתבו ואתו הסליחה על עיכוב המענה מרוב הטרדות.

והנה כתבתי דעתי ברורה כמה פעמים, אשר אם בכל הזמנים והתקופות החנוך על טהרת הקדש הוא מהענינים החיוניים של עמנו בני ישראל, על אחת כו"כ בתקופתנו זו ובאה"ק ת"ו. ומזה מובן וגם פשוט אשר אשרי חלקו של כל אחד ואחת המתעסק בזה, ובפרט במשך כמה שנים — שזוהי הוכחה מוחלטה כי היא המצוה בה צריך להיות זהיר טפי, וכמבואר בכמה מקומות בדא"ח ומהם באגה"ק לרבינו הזקן סי' ז', ובס' השיחות קיץ ש"ת ע' כב. וביחוד כשראה פרי טוב בעמלו, שהרי זהו מעין השכר הכי נעלה דעולמך תראה בחייך.

כתוצאה מידית מהאמור, הרי מובן שכל מחשבה המטלת ספק בתועלת העבודה הזאת ואם רצוי להמשיך בה — מקורה לא מצד ימין וכו', ועייג"כ היום יום, כ"ג סיון.

מובן שבכל הנ"ל אין הכונה כלל וכלל להעלים או למעט הענינים השליליים אודותם כותב. אבל הרי ברור הדבר שמה שהודיעתנו תורתנו תורת חיים, אשר עולם הזה ומילואו נקרא עולם הקליפות וסט"א ומעשיו קשים ורעים והרשעים גוברים בו (תניא סוף פ' ו' ופכ"ד) הוא לא בשביל לגרום ליאוש או להחליש המרץ, ואפילו לא בשביל להצדיק גרעון בפעולות באם לא עביד כמאן דבעי למעבד, שהרי שלילת כל זה מבוארת בכמה מקומות ומהם גם בתניא פ' ל' ד"ה והנה באמת גם מי וכו', וראה ג"כ שם פ' כ"ד. אלא ההודעה האמורה אחת ממטרותי' — שלא יפול לב האדם עליו בהפגשו בהעלמות והסתרים, ולפעמים גם במלחמה עצומה ולא רק מצד אלו שתפקידם לנגד אלא גם מאלו שלכאורה צריכים היו לסייע ביותר. כי סוף סוף הרי תכלית בריאת האדם היא לשמש את קונו ועליו לעשות המוטל עליו וה' הטוב בעיניו יעשה [אלא שהובטחנו שסו"ס מנצחים במלחמה זו שהרי לא ידח ממנו נדח, ויגעת ולא מצאת אל תאמין].

351כן אין כוונתי בהנ"ל לומר, אשר חלק־הטוב הוא כפי הנראה לעינים — מה שלא נקלע לאותה המסגרת ששאף אלי' וכפי שמפרש במכתבו סעיף ג', אבל המענה ע"ז במלואו ימצא בסיפור המפליא הנדפס בהקדמת כ"ק מו"ח אדמו"ר לס' פוקח עורים על דבר ר' יוסף משפיע, ובל' אדמו"ר האמצעי, הועתק שם ע' ל"ד: דער טאַטע האָט צוליב אַ טובה פרטית געמאַכט פון אַ למדן אַ בעל־עגלה. והגע בעצמך, שהמדובר הוא בשביל טובה פרטית, ובאחד מחסידי אדמו"ר הזקן ומבעלי־צורה שבהם, ושנקלע לקצה השני להיות בעל עגלה כפשוטו, ויעויין שם הסיפור באריכות שהי' למשך כמה וכמה שנים. והרי אין זה בערך כלל למצבו הוא — שמחנך בני ובנות ישראל, שעל כל אחד ואחת מהם אומר הבורא עולם (אשר כולא קמי' לא חשיב ממש), שזהו בנו יחידו, ונמסר להתחנך על ידו מתוך חיבה ובהקדמת נתינת היכולת והכח לטפל בחינוכם. ועוד שהמדובר הוא בנוער, זאת אומרת שכל הטבה במצבם הרי במשך הזמן מתגדלת פי כמה. וכידוע הדוגמא משיפור הכי קטן בגרעין — שנוגע ביותר וביותר כשגדל להיות אילן נושא פירות.

בהנוגע לכל אותן הבעיות אודותן כותב איך לתקן, מובן שאין לקבוע בזה מסמרות, והנקודה המחלטת בזה היא — באיזה אופן יהי' המקסימום של התועלת. אבל בכללות, רואים במוחש בענינים כמו אלו שכשמשתמטים ממלחמה באופן גלוי אבל מחדירים כל הענינים כאילו דרך אגב וכו' הרי סו"ס הצד שכנגד ווערט פאַרמאַטערט ומסיח דעתו לענינים אחרים. מובן שכשרואים צורך במלחמה גלוי' אין להתרשם גם מזה — כי הרי הולכים בשליחותו של אדון העולם, אבל כנ"ל זהו לאחר שנוצלו האופנים האחרים.

על פי מאמר העולם צרת רבים חצי נחמה (אע"פ וואָס אָך און וויי צו אַזאַ נחמה): מקבל אני מכתבים בתוכן דומה לשלו מכמה וכמה עסקנים, הן בשטח החנוך והן בשטח עסקנות ציבורית בכלל. והקורא ומעיין בספרי מוסר מדורות שעברו, אפילו מכו"כ דורות, הרי ברובם ככולם ימצא תלונות על מצבים דומים לאלו שמתאר במכתבו, אף על פי שידוע המאמר אם הראשונים כמלאכים כו'. ומקרא מלא דבר הכתוב אל תאמר מה הי' שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה (קהלת ז, י).

מובן שעם כל הנ"ל יש מקשים קושיא, ולכאורה היא קושיא עצומה, על מה עשה ה' ככה וכו', אבל בכלל — מה תועלת יש בקושיות בה בשעה שדרך האדם היא כמו שנאמר תמים תהי' עם הוי' אלקיך. וקושיא האמורה הרי כבר עמד עלי' מורה הנבוכים הוא הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות (בפירוש מאמר רז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה), סמוך לסופה.

המורם מהאמור — ירבה בפעולות מעין אותן שעשה עד עכשו, ונכון יהי' לבו בטוח אשר זוהי המצוה בה צריך להיות זהיר טפי, וזהיר מל' לייכטן, ויוסיף בהן בכמות ובאיכות ככל האפשרי ועוד למעלה מזה, שהרי אפשריות האדם משתנות מתאים לרצונו, וכפסק תורתנו אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה, ויעשה זה מתוך שמחה וטוב לבב, והובטחנו ששמחה פורץ גדר, אפילו הגדרים וההגבלות דקדושה, ועל אכו"כ גדרים והגבלות דלעומת זה.

352ואחכה לבשורות טובות בכל האמור.

בברכת כתיבה וחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה בגו"ר

(ממכתב כ"ב אלול, ה'תשח"י)

במענה למכתבו מי"ב כסלו, ואתחיל מהענין הכי מתמיה בו, סעיף ד', בהנוגע להמשך המפעל [אף שקצת לימוד זכות יש, שמתחיל סעיף זה בהתיבות „מחשבות פסולות", ז.א. שמלכתחילה פסל אותם, אלא שהתמי' היא גם על קס"ד]. ובודאי למותר להאריך בדבר הפשוט, אודות גודל ההכרח והחיוניות בכל מוסד של חינוך הרוצה להיות על טהרת הקדש. ועוד יותר — שההכרח בזה הולך ומתרבה וגדל. אלא שמובן וגם פשוט שביחד עם זה, עליו להשתדל, שלא רק לא יקטינו אלא אדרבה יגדילו המוסד — לכל לראש בכמות, ובמילא מהכמות תבוא סו"ס גם הגדלה באיכות, כנהוג בישראל. והרי על ענינים כגון אלו, י"ל הוראת חז"ל יגעת ומצאת. ובפרט שההכרה בהכרח חינוך דתי, הולכת ומתפשטת.

ומכאן לסעיף א' שבמכתבו, בהנוגע למצב דבורו וכו' — והוא שייך גם למענה הנ"ל. כוונתי: בטח נשאר אצלו העתק מכתביו לכאן בהנוגע להדבור שלו ומצב רוחו אז, עד שכאילו ח"ו אבדה וכו', וגם אז העלה על הכתב מעין מחשבות האמורות. והנה עתה נוכח, שהמצב הרבה יותר טוב מאשר שיער. והלואי הי' אַז חזק בבטחונו, שהשיפור הי' מוקדם יותר וגם גדול יותר. ואין צועקין על העבר, כי אם בהנוגע להבא, ובהנוגע לסעיף ד' שבמכתבו.

מהנכון הי' שיתדבר עם אנ"ש הבאים במגע ג"כ עם אותם המשרדים אודותם כותב, ואפשר יוכלו לייעצו בהנוגע לפעולות ההשתדלות.

תקותי, שבדבורי נועם ובאותיות מאירות, מבלי כל הפחדה כלל וכלל, יסביר לזוגתו תחי' — שתסיח דעתה לגמרי ממחשבות פסולות האמורות, כלשונו במכתבו, ובפרט אשר הזכירה פעולותי' אלו בעת בקשתה להצלחת הטפול הרפואי ורפואתה.

(ממכתב כ' כסלו, תש"כ)

353. . . לכתבו אודות המוסד והקס"ד למסרו לארגון פלוני וכו',

מובן וגם פשוט, שלכל לראש צריך לברר סמכות מקבל המוסד בענינו העיקרי, ז.א. חינוך על טהרת הקדש, שהרי סו"ס זהו העיקר — שהמתחנכים יגדלו על יסודי תורתנו ומצותי'. ואף שלכאורה אין לדבר קצבה, הנה בכגון דא, צ"ל שלא יופחת ויוגרע מהחינוך דעד עתה. איני יודע אם יש מקום להבטיח זה (באווארענען) בחוזה המסירה או המכירה, אבל הרי רואים במוחש שבעניני רוח והשקפה — אפילו דברים שחותמים עליהם, יש להם קיום רק באם מתאים לרוחו של החותם, שהרי שערי תירוצים לא ננעלו.

באם תנאי הנ"ל בסדר הוא כדבעי, אזי כדאי להתבונן עוד הפעם האם כדאי הדבר. ומה טוב שתהי' ההתבוננות — לאחרי שידעו ברור הסיכוים לתקציב לשנת הלימודים הבע"ל, כוונתי להעזר ממשרדים ומארגונים שונים וכו' אשר בטח במשך שבועות הקרובים ידונו ע"ד התקציבים במשרדים השונים, ובמילא יהי' ברור ובירור גם בהנ"ל,

ובהתאם לשתי נקודות האמורות — יחליטו הוא וזוגתו תחי' בהענין. ויהי רצון מהשי"ת המשגיח על כאו"א בהשגחה פרטית, שתהי' בטוב בכל הפרטים, הן בשביל עניני המוסד והן בשבילם.

עד כאן בהנוגע לפועל למעשה.

ועתה עלי החובה — אולי זוהי גם זכות — לבאר דעתי בהנקודות שבאו בתוכן מכתבו בתור הסברה להקס"ד האמורה, ופנימיותם — שכמה טרחא מרץ זמן ובריאות וכו' השקיעו בהמוסד, וכשרואים מצב המוסד עתה, הרי אין זה מעודדם להמשיך בו וכו'

ומובנת הפליאה והתמי' על ניסוח הענין כדלעיל, שהרי תכלית המוסד הוא, חינוך בני ובנות ישראל, וכשעושים סה"כ ורוצים לבוא למסקנא האם כדאים היו כל המרץ והיגיעות וכו', לכל לראש צריך לבחון פירות החינוך, ז.א. כמה בחורים ואברכים מניחים תפילין, מתפללים וכו' הודות להחינוך שקבלו, ועד"ז בהנוגע להבחורות וצעירות. וכיון שבודאי מספר חשוב מהם כבר התחתנו ובנו ובונים בתים בישראל, לברר ביסוס ביתם על יסודי התורה והמצוה. ולשער — מה הי' לולא חינוכם במוסד שלהם, ובטח נקל לשער זה, לפ"ע עכ"פ, ע"י הסטטיסטיקא בהנוגע לחניכי מוסדות אחרים. ואם בהצלת נפש אחת מישראל פסקו חז"ל שהוא כאילו קיים עולם מלא, עאכו"כ כשהמדובר בעשיריות נפשות ואולי עוד יותר, וכנ"ל, בעשרות בתים בישראל שמצבם בתומ"צ נוגע — להם לדורותיהם ולדורות דורותיהם ועד סוף כל העולם.

והנה כל הנ"ל הוא — ע"פ המבואר בשו"ע גרידא, ואת"ל — גם בספרי מוסר,

ובפרט באם נתבונן בהארת הענין ע"פ תורת החסידות, תורת הבעש"ט ורבנו הזקן וכו' ויסודות שלהם, ואזכיר כאן רק שנים והם: פתגם הבעש"ט, אשר נשמה יורדת למטה להתלבש בגוף לשבעים או שמונים שנה, בשביל לעשות טובה אחת לבן ישראל, בגשמיות או ברוחניות. ב) פתגם רבנו הזקן, אשר עשיית איזו מצוה שתהי',354הנה יחוד זה למעלה הוא נצחי לע"ו (תניא פרק כ"ה). ז. א. אשר באם תמצא באיזה מקום שהוא בחור אחד או בחורה, שאומר ברכות, קורא שמע ישראל וכו' הרי בשביל זה כדאית ירידת נשמות כל אלו, שהביאוהו לזה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא למשך של שבעים שמונים שנה, ועוד זאת שגרמו עי"ז ענין למעלה שהוא — נצחי לעולם ועד,

והנה אפילו את"ל שהוא וזוגתו תחי' נמצאים מאיזו סיבה שתהי' לא במצב של מרה לבנה, בטוחני שאפילו לפי השערתם מאות נפשות מישראל נצולו על ידם מטמיעה גמורה, ר"ל — לאורח חיים ע"פ התורה והמצוה, עכ"פ מזמן לזמן, ועשרות אלפי פעולות כהנ"ל נעשות הודות להשתדלותם ויגיעתם, וכיון ששניהם מאמינים בני מאמינים הם, היאומן כי יסופר אשר יש אצלם איזה ספק האם כדאית היתה היגיעה וההשתדלות וכו' וכו'. ובאם המסקנא שבודאי ובודאי כדאיות היו, הרי תיכף צריכים לשנות השקפתם על עבודתם בהמוסד, ולהיות בשמחה עצומה וטוב לבב אמיתי על מה שזכו והצליחו בעבודה בשטח הנ"ל. ובהתבוננות (אפילו קלה) בהאמור, הרי הטענה שבעניני פרנסה, עתה שניהם צריכים להתייגע ולהשתדל וכו' בה בשעה שבשטחי פרנסה אחרים, רק על אחד העמל בזה, — הרי דיון זה אין לו מקום כלל, כיון שענין פרנסתם — רוחניות היא, מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה (וכהדיוק שמימה — למעלה משמים ומוצב ארצה — שהוא למטה מארץ סתם, ז.א. ממטה מטה עד למעלה מעלה), ואם זכתה זוגתו תחי' שיש לה כל פעולות אלו משלה, נוסף על מה שיש לה חלק בפעולות בעלה, הרי אין לך חלק יפה מזה.

אפשר להאריך בכל הנ"ל כו"כ, אבל לדכוותי' לא באתי אלא בנקודות. ובאם יתבוננו באמיתת המצב — אין צורך באריכות במכתב מעבר לים ואדרבה בהמצאם על אתר, יכולים להוסיף כהנה וכהנה.

מובן שלא נעלם ממני התירוץ הכי קרוב, שיש לעשות בעניני תורה ומצות ובהפצתם מבלי הקישוים שפגשו בהם במוסד הנ"ל, אבל [נוסף על העיקר, שלאו כל יומא מתרחש ענין כזה, והרי גם ככתבו, הוא למעלה מהטבע שזהו המוסד היחידי מסוג זה שנמצא אצל אנשים פרטים], הנה כל נשמה יש לה תפקידה ויכולתה ולא תמיד ביכולת האדם להחליף מתפקיד אחד לשני [אף שתמיד ביכולתו למלאות התפקיד או לא וכו' — שהרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, והרשות נתונה והבחירה חפשית לבני ישראל וכו'].

ומכאן לעוד נקודה שכותב ונראית מבין השיטים: קס"ד שמצבי הבריאות שהכריחו לנתוח וטפול רפואי, כאילו באו ע"י הטרחה ויגיעה בהמוסד וכו', — והנה אף שאין אתנו יודע עד מה, אבל כיון שמקרא מלא דבר הכתוב אם בחקותי תלכו, ופירש"י שתהיו עמלים בתורה, ונתתי וגו' ככל הברכות המנויות בפרשה, קרוב יותר לאמר ההיפך, שהצלחת הטפול הרפואי וזה שתחזור לאיתנה וכו' — יש לזקוף את זה ע"ח היגיעה והשתדלות בהמוסד ועניניו. ואם כנראה ממכתבו בטוחים הם, שהפרשתו מכספו למוסדות צדקה, בודאי שיש לה שייכות להצלחת הטפול, הרי עד כמה שלא תגדל מצות הצדקה בממון, אינה בערך לצדקה בגוף ובנשמה, כשמשקיעים כחות הנשמה וכחות הגוף בצדקה, כוונתי בענינים עליהם נאמר, וצדקה תרומם גוי.

355כמדומה כבר כתבתי במכתבי הקודם, שבכלל אין עניני להטפת מוסר ולצעקה על העבר, כי אם אך ורק בהנוגע להבא, ובנדון זה ג"כ אין כוונתי אלא להראות הסה"כ מעבודתם בהמוסד כמו שהנני רואה אותו (אשר לדעתי ברור שכן הוא), שבמילא צריך להביא זה, כנ"ל, לשמחה וטוב לבב אמיתיים וכו' וכו'.

ויהי רצון שבמדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה אלא שכמה פעמים ככה, ירוו נחת אמיתי מכל יו"ח שי', שהוא נחת יהודי חסידותי, וכן נחת כנ"ל מהתלמידים־ות שיחיו שהביאום לחיי עולם הבא, ובדורנו זה הרי זה גם לחיי עולם הזה, כי בלא זה ח"ו מתדרדרים גם בהנוגע לחיים גשמים וכו',

תקותי שאתבשר טוב בכל האמור, ויהי רצון שיהי' זה מתוך בריאות שמחה וטוב להר

(ממכתב ח' טבת, תשכ"א)

. . . ולכתבה שזה כמה שנים שמנהלים המוסד וכו' אולי יפנו עתה למה שהוא אחר.

בודאי למותר להאריך, שדוקא עתה, בקשר עם העלי' ההולכת וגדלה וביחד עם זה גם העלי' הרוחנית הנרגשת בלב כאו"א ובפרט בלב הנוער וכו' המשתוקקים ומחפשים וכו', אלא שאינם יודעים למה משתוקקים ומה מחפשים, הרי גדול ההכרח במוסדות כהנ"ל שמתנהלים על טהרת הקדש, וגדול פי כמה וכמה, ובודאי שכל מי שיש לו נסיון בכגון זה, הרי זכותו והאפשריות שלו גדולות בהרבה יותר, מאשר — כל המתחיל וכו'. ובאמת הרבה יש להאריך בהנ"ל אבל גם הכתוב מספיק, ובפרט שרואים במוחש הצלחתם בהנ"ל ואיך שכל החששות שהיו להם בעבר — אינם במציאות, וק"ל . . .

(ממכתב כ"ה תשרי, תשכ"ג)

במענה על מכתבו מכ"ג תשרי, בו כותב אודות עבודתו בשטח חינוך הבנות על טהרת הקדש, ועל המצב המר שאין המשך לחינוכן של אלו התלמידות במוסד שלו, ולכן איזה מהן נסחפות בזרם וכו', וזה עורר בו שאלה אם מותר לו להמשיך להתעסק בתור מחנך בחינוך כזה, כיון שהאחריות מקבל הוא על החניכות.

356ולפלא נתינת מקום גם לספק בזה, כיון שלפי השערתו מספר הרבה מהחניכות נשארות במחנה החרדים לדבר ה'. ואפילו נפש אחת מישראל ה"ז עולם מלא. ובפרט שאין כל ספק שאפילו אי אלו היוצאות למחנה זר, נשאר בהן רושם עמוק של שנות החינוך המסורתי שקבלו, רושם הפועל לא רק בהנוגע למחשבה אלא גם למעשה, וכנראה במוחש. אף שפשוט שמוכרח הדבר לחפש דרכים לסדר החניכות הבוגרות בסביבה חרדית, וגודל הדבר אין די באר. ובפרט שהסיכוים להצלת חניכות אלו גדולים — כיון שמשך כמה שנים נמצאו בסביבה מסורתית. לא אפונה אשר רבות כבר חשב בבעיא זו ואופן פתרונה, ואתענין לדעת המסקנות שלו בזה, שבטח עכ"פ חלק מהם יש להגשימם בחיים. וידוע מאמר חז"ל אל תהי מפליג לכל דבר. והרי ראינו בתקופתנו כמה מאורעות שלא הי' כל מקום בשכל שיתגשמו פעם. ועדיין התקופה של הנהגה בלתי רגילה ומאורעות יוצאות מגדר המשוער מראש — לא נסתיימה כלל וכלל, וכנראה אפילו בחיי היום יומים. והרי הובטחנו שמרובה מדה טובה ממדת פורעניות.

ואשרי חלקו וחלקם של כל אלו העוסקים בחינוך על טהרת הקדש, אשר בתקופה זו עומדים בפרץ להציל נפשות ישראל מרוחות הבלתי מצויות וממים הזדונים, אשר הצלה זו היא לא רק לחיי העולם הבא, אלא גם בחיי העולם הזה.

בודאי אשר בתכנית המוסד אותו מנהל — מקום חשוב ניתן ללימוד השקפת עולם יהדותית, והעיקר — ללימוד הלכות הצריכות בחיי היום יומים. וכפי שראינו בהנסיונות במדינת רוסיא, הרי לימודי החסידות ועניניהם — מחסן את הלומד וביתו ביותר וביותר, אפילו במצב שלימוד המוסר וכיו"ב לא החזיק מעמד. ואף שצריכים להיות חזק בבטחון שלא יהיו ח"ו רדיפות באופן כזה עוד אפילו במדינה ההיא ועאכו"כ במדינות אחרות, אבל הנסיון בעושר ובחופש והעדר עול — לפעמים קשה הרבה לעמוד בו מאשר בנסיון ע"י עוני ורדיפות.

(ממכתב ה' מ"ח, תשי"ז)

. . . מש"כ אודות התעסקותו בשדה החינוך הכשר „אַז מען גייט אַרום אַ גאַנצען טאָג און מען קומט כמעט מיט גאָרניט". הנה תמוה עד כמה פתגמי נשיאינו הק' הנה גם היודעים אותם ומתבוננים בהם הרי סו"ס מיינען זיי אַז דאָס מיינט מען אַ אַנדערן ניט עם. והרי בטח יודע המובא כמה פעמים פתגם הבעש"ט אשר נשמה יורדת למטה בגוף לשבעים או לשמונים שנה והכל בשביל לעשות ליהודי טובה אחת פעם אחת ברוחניות או בגשמיות ואם שכינתא מורידה, זיין חלק אלוקה ממעל ממש אויף מאַטערן זיך — כפתגם הרשב"ץ — אין אַ זאַק פלייש און ביינער זיבעציק אַכציק יאָר בשביל פעולה או טובה אחת עאכו"כ שכאו"א מאתנו צריך להיות שמח בחלקו357כאשר השי"ת מזכהו ומצליחו לעשות פעולות כאלו כמה וכמה פעמים ביום ובשבוע אחד ומבואר זה ג"כ במכתבי הכללי דיו"ד כסלו שנה^*

וכיון שעוד אחדים מאנ"ש מסופקים בהנ"ל מטובו לפרסם תוכן שורותי אלה וישמש מענה גם להם.

כבקשתו כשאהי' על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אזכיר את כל אלה אשר כותב אודותם להמצטרך לכאו"א והשי"ת יזכהו לבשר טוב בכל הנ"ל.

(ממכתב ו ניסן, תשי"ד)358בשמירת הסדר, הן בנוגע לביקורים בהבתים אשר שמירת הזמן והסדר בזה מסייע שיהיו הדברים נשמעים ומתקבלים יותר . . .

(ממכתב כ"ה מרחשון, ה'תשי"א)

במענה למכתבה מר"ח אייר, בו כותבת איזו סיבות בהנוגע למקום עבודתה בחינוך על טהרת הקדש על זמן למודים הבעל"ט, ומזכירה גם כן תוכן השיחה, ביו"ד שבט הילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שאין לרדוף אחרי גדולות דוקא וכו'.

והנה בהנוגע לשטח החינוך נוספה על נקודה האמורה עוד נקודה, וגם היא עקרית שלפעמים הכי רבות קשה לשער עתידם של התלמידים ויכולתם, ז.א. שאפשר ואפשר שאפילו אלו הנראים לפשוטים בהשקפה ראשונה הרי בעתיד אפשר שיתגלו בהם כשרונות או כח התמדה ושקידה כזה, שיצליחו בלמודים ובהנהגתם הרבה יותר מבעלי כשרון סתם, ודוקא הם יהיו לתפארת ביה"ס והמחנכים מורים־ת שלהם, וכמו שראו במוחש בכל הזמנים גודל הפעולה של כח ההתמדה אפילו כשהכשרון היה פשוט, וכן — שנתגלו כשרונות יוצאים מן הכלל שמתחלה לא שיערו זה כלל. ובפרט בביה"ס בו עבדה עד עתה, שכנראה מתיאורה, מתאים לזה מאמר חז"ל, הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. והרי דוקא ביחס לביה"ס זה, יש לה אחריות מיוחדה ובודאי גם נטיה מיוחדה, שהרי טבעי הוא שאדם חס על מעשי ידיו

מהאמור לעיל מובנת חוות דעתי, שתמשיך, מתוך תקווה חזקה ובטחון בביה"ס בו מכהנת בקדש עד עתה. ובודאי המסירה שלה בעבודתה האמורה, תהיה הצנור והכלי לתוספת הצלחה בעבודתה ולתוספת ברכה גם בעניניה הפרטיים ובעניני בני המשפחה, אשר כבקשתה יזכירום על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שעל שמו נקרא בית־הספר וברוחו מתנהל.

(ממכתב ה' אייר תש"כ)

לאחרי הפסק ארוך נתקבל מכתבו ממוצש"ק פ' בראשית, [ובסגנון המתאים לסיפורי חסידים ע"ד מנהג אבותיהם ברוסיא לפנים, שבמוצאי שמחת תורה היו מכריזים, ויעקב הלך לדרכו, הנה זו גם] בראשית התקופה חדשה בעבודת האדם359בכלל, ובפרט במילוי תפקידו הפנימי והעצמי, מתאים להודעת חכמינו במשנתם — לשמש את קונו ולעשות לו ית' דירה בתחתונים. ועל פי המבואר באגה"ק לרבנו הזקן סי' י"ד הרי משנה לשנה מתחדשת העבודה באופן נעלה יותר, ובלשון אגרת האמורה, שיורד אור שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה, לארץ עליונה ולדרים עלי' הם כל העולמות העליונים והתחתונים, ועל התחתונים ע"י מעשיהם ועבודתם לגלות את האור מההסתר,

בו כותב אודות הברירה שניתנה לו, לבחור בשיעורים ב . . . או במקום שעבד בו תמיד בין הנוער, ובחר בהאחרון, ושואל דעתי בזה.

ודעתי כדעתו, וכמ"ש מאז, שבעבודה עם הנוער ה"ז השפעה על בנין ביתם בישראל ז.א. שכל שינוי בהמקבל ה"ז שינוי ביסוד ביתו שיבנה בעתו ובזמנו, והרי כל עתידו לפניו. אבל ביחד עם זה כדאי הי' להתבונן ולמצוא איזה אופן שתהי' לו השפעה גם ב . . . שהרי כל הענינים הם בהשגחה פרטית וכשנודע לאיש הישראלי שיש מקום שיוכל להשפיע, עצם העובדה מורה שצריך להשפיע שם, ובפרט בהאמור שבקשו אותו עד"ז, ז.א. שהשייכות בזה חזקה עד כדי כך שאפילו הזולת ובעל בחירה מרגישה (וכמבואר בדא"ח שהבחירה, בחירה החפשית, היא אך ורק בבנ"^* י שהם חלק אלקה ממעל, ששם מקום הבחירה ואמיתית המציאות שכיון שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, כי זוהי המציאות הראשונה והאמיתית, מובן שבחירתו חפשית באמת, משא"כ בכל הבאים לאחרי זה. לבד חלק מן העצם, שכשאתה תופס בהחלק אתה תופס בהעצם. וק"ל) ואפילו אם אי אפשר לתת שם שיעורים תכופים וקבועים, בטח יש למצוא אופן של ביקור בתקופות ידועות פעם בשבועים ושלשה שבועות, וההרצאה אז תהי' מקפת וכללית באופן לתת חומר למחשבה ועיון עד לזמן בקורו השני, והעיקר לתת מקום לעמוד אתו בקישור בכתב או ע"י ביקורים אצלו, ובמילא תהי' בידו האפשרות להשפיע עליהם בהעיקר — מעשה בפועל, וע"ד שכותב שסידר אודות . . .

(ממכתב ג' מ"ח, תשי"ט)

רב תודות למר בעד שימת לבבו להודיעני מהצלחת השיחות והמפגשים שמקיים הרב . . וחבריו עם תלמידי המכון שבהנהלתו של מר.

ותקותי חזקה אשר התרשמות התלמידים — כפי שמדגיש במכתבו — מתבטאת במעשה, בהתאם לדברי חכמינו ז"ל במשנתם „לא המדרש עיקר אלא המעשה", כלומר ההנהגה בפועל בחיי היום־יום על פי הוראות תורתנו, תורת חיים, הוראה בחיים,

360ובפרט בגיל החינוך של בני הנוער, עליהם אמר החכם מכל אדם „חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה", שהוא בדוגמת שתיל רך אשר אפילו הטבה קלה בו בתקופת התפתחותו משפיעה שנוי גדול וגם עקרי כשיגדל והי' לאילן נושא פירות. ומובן שלא תופס מקום כלל מה יאמרו הבריות והקושי' השגרתית — מה יום מיומיים לשנות משהו. שהרי שנוי לטובה בגיל האמור מעמיד את הנער, או הנערה, על דרך הטוב והאמת, עד ש"גם כי יזקין לא יסור ממנה".

ולמותר להדגיש גודל הזכות של כל העושה בזה, אשר על נפש אחת מישראל אמרו חכמינו שהיא עולם מלא, על אחת כמה שהמדובר בכמה וכמה נפשות. וזכות הרבים מסייעת,

ובפרט בארצנו הקדושה, עלי' נאמר שהיא „ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה".

(ממכתב כ' סיון, תשל"ח)

לאחרי הפסק ארוך, נתקבל מכתבה מערב פורים.

ויהי רצון שכיון שניכר בו מצב רוח טוב יותר, הרי תהי' זה התחלה להליכה מחיל אל חיל בזה, ובפרט שהרי חוזק הבטחון מביא לידי מנוחת הנפש, שמחה וטוב לבב, והוא מיסודי תוה"ק, וביחוד ע"פ המבואר בתורת הבעש"ט וחסידות חב"ד.

נעם לי לקרות במכתבה מביקורי' ב . . . ויהי רצון שגם בהאמור ישתפרו הפרטים אודותם כותבת, בתוככי כללות עניני המוסד. וביחוד ע"פ הידוע אשר חינוך הדור הצעיר הוא בדוגמת טפול בגרעין, שכל הוספה בו נגדלת פי כמה. בכמות וכן באיכות, כשיגדל הגרעין ויעשה אילן עושה פירות, שמזה מובן שכל השתדלות כדאית בזה, ואשר משפיעים מלמעלה תוספת כח וסייעתא במיוחד . . .

(ממכתב כ"ט אדר, תש"כ)

. . . נהניתי ממ"ש שקבל על עצמו להכנס בעוד שלב בעבודתו בקדש במוסד כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שבודאי תגרום ג"כ תוספת בברכת השי"ת והצלחתו בהמצטרך לו ולכל ב"ב שיחיו.

361נהניתי ממ"ש ע"ד ההתועדות שערך בשביל מורים־ות של הרשת, וממה שהסביר לפניהם כמה ענינים בהנוגע לעבודתם בקדש, ותקותי חזקה, אשר יסדרו פגישות כאלו לעתים תכופות וכמו שכותב במכתבו, וגודל הדבר אין לשער, שהרי כל אחד ואחת מהם הוא משפיע על חוג ילדים וילדות, ובמילא תועלת הרבים וזכות הרבים תלוי בו, ואפילו פרט קטן לפ"ע שמתוסף בכל אחד ואחת מהם נכפל כ"פ ככה בתלמידי־ות. מזה מובן גודל האחריות, אבל מובן עוד יותר גודל הזכות. וכיון שאין הקב"ה מבקש אלא לפי כחנו בודאי ניתן לכאו"א את הכחות הנדרשים למלא את זה בפועל . . .

(ממכתב כ"ג טבת, תשט"ו)

6

במענה למכתבו מי"ד אדר פורים בפרזות, בו כותב ראשי פרקים מדברי ימי חייו, עבודתו כהיום בשטח ההוראה והדרכת נער עובד דתי, ורצונו להתקשר יותר ויותר לתורה, אלא שהמציאות מלאה אבני נגף ח"ו.

והנה ידוע המבואר בספרי מוסר וביתר ביאור בספרי חסידות, הענין דלפום גמלא שיחנא, ז.א. אשר ביחד עם הנסיונות ניתנו גם כן הכחות המתאימים להתגבר עליהם. אלא שזכה דורנו, כנראה במוחש, שכשמחליטים בתוקף המתאים ללכת בדרך הישרה ע"פ ספר הישר תורתנו הק', רואים שהקישוים פחותים מאשר שיערום מראש, והכחות להתגבר עליהם כבירים יותר מאשר היו בהשערה. ואם בכל אחד הדברים אמורים, עאכו"כ זה שרבים תלוים בו, ז.א. שמשפיע על הרבים ע"י חינוך והדרכה, שכל הוספה איזה שתהי' בו, נכפלת פי כמה בהמושפעים ממנו, הם תלמידיו. ועל כל האמור נאמר אין לך דבר העומד בפני הרצון, ובפרט בהתבוננות המתאימה בהאחריות (והזכות) המוטלת על שכמו, שאם המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא עאכו"כ כמה נפשות, ובפרט מבין הנוער והצעירים, אשר, בעתיד הקרוב, הרי כל אחד מהם יבנה ביתו בישראל, והנהגת הבית תושפע ותהי' מתאימה להדרכה מגירסא דינקותא.

ויהי רצון שבהמצאנו בחדש אדר, בו נאמר ליהודים היתה אורה וגו' ודרשו רז"ל אורה זו תורה, הנה תהי' התורה ולימודה באופן המביא לידי מעשה, אורה לכל בני ישראל בכל מושבותיהם.

בברכה לבשו"ט בכל האמור

(ממכתב כ"ב אדר, תש"כ)

362במענה על מכתבו, בו כותב אשר קבוצה מצומצמת מהמודרכות שלו באה אליו בבקשה להקצות להן שעות מיוחדות לשיחות, בהמשך לשעורים שנותן להן בתוך המסגרת הכללית, והדבר עורר ספיקות בלבו באשר הן חושבות שהוא כבר מצא דרכו ויוכל להכניסן לשער הזה, בה בשעה שלפי דעתו עודנו עומד הוא על הסף.

נהניתי ביותר מידיעה הנ"ל. כי ידוע, ורואים זה גם במוחש, אשר לפעמים תכופות ביותר מכיר הזולת במעלותיו של חברו יותר מה שרואה האדם בעצמו אצלו. — וככל הענינים גם זה משתקף בדיני תורתנו תורת חיים, אשר אין אדם מעיד על עצמו לא רק לזכות אלא גם לא לחובה.

ונוסף על האמור בנוגע למצבו העכשוי, תקותי חזקה ג"כ אשר כל' הידוע רוח אייתי רוח ואמשיך רוח, הנה האתערותא של המודרכות והתלמידות תוסיף גם בו תוספת רוח והמשכת הרוח לגלות גם מכחותיו הנעלמים, ואין צריך לומר הגלויים, להוסיף גם בו עצמו בפנימיות האמונה ובהמשכת האמונה מבחינת מקיף לבחינת פנימי, שאז מתבטאת היא בתוספת אור וחיות ופועל בתורתו ומצוותיו של המאמין. וכבר כתבתי לכב', שאשרי חלקו שזוכה לראות פירות בעמלו וזוכה לראות גם מתן שכרו בצדו בהכשרה נוספת שלו לקליטת התורה והמצוה בכלל ועניני החסידות בפרט.

ובודאי לדכוותי' למותר להדגיש, שכל פעולה טובה שפועלים בצעיר ובנוער נכפלת כמה פעמים ככה בפירותיהם ותולדותיהם, כפשוטם — לכשיבנו בית בישראל ויבורכו בבנים ובבנות, וגם כמשמעו — בהפועל שלהם ושל מושפעיהם.

בכבוד ובברכת הצלחה בהנ"ל

(ממכתב ר"ח שבט, ה'תשי"ז)

זה מזמן שנתקבל מכתבה בו מתארת מצבה הנפשי וכן ע"ד עבודתה בשדה החנוך, ובפרט עם קבוצת נערות ב . . . כן קבלתי מכתב מקבוצת הנערות אשר גם בו משתקף מצב רוחה, וכידוע אשר תכונת הרב ניכרת בתלמיד במדה גדולה.

ובמענה על מכתבה, הנה בטח למותר לבאר לפני בת ישראל כמותה, ובפרט שהיא מיוצאי רוסי' ומכרת הסבות והנסיונות שעברו עלי' בדרכה, אשר העולם אינו הפקר וכי השי"ת הוא המנהל אותו לכל פרטיו בהשגחה פרטית, שזהו מיסודות אמונתנו, אשר כל בני ובנות ישראל מאמינים בני מאמינים הם, ואפילו אם אין האמונה הזאת נראית בגלוי.

363מובן מהנ"ל, אשר אין דבר אחד בעולם לבטלה, וכל ענין ודבר יש לו תכלית מיוחדת. נמצא אשר אם התכלית הרצוי' אינה יוצאת לפועל, ועל אחת כמה וכמה אם נעשה ההיפך מזה, מובן ההיזק מזה לעצמו ולכל העולם כולו. ודבר זה ברור עוד יותר לכל אלה, אשר ההשגחה העליונה הצילה אותם מרדת שחת בימי הגזירות שניתכו על עמנו, שאפילו בהתבוננות קלה אפשר להבין, כי לא בצדקתם ובזכות עצמם נצולו בדרך נס, אלא לשם תכלית מסויימת, ולכה"פ מכאן ולהבא עליהם למלא תפקידם וחלקם בעולם, ולא ח"ו להרוס. וכל מי שחונן בתכונות מיוחדות שיש לו השפעה, הנה צריך להשתמש בתכונות אלו לטובת הסביבה, כי אין זה ענין פרטי. ועל אחת כו"כ שצריך להכיר את האחריות לדור הצעיר, המתחיל למצוא דרכו בחיים.

לאחר הקדמה זו, הגם שלמותר להאריך בהיוצא מהדברים, אבל ליתר ביאור ושלא להשאיר מקום לכל ספק, אאריך אפילו במקום שהי' ראוי לקצר והוא:

מאחר שהשי"ת הוציא ממסגר והציל אנשי . . . באותות ובמופתים היוצאים מדרך הטבע, והביאם למקום שיכולים לפעול שם גדולות ואפילו לא במסירות נפש, אלא במסירת הרצון לבד, הרי אין ספק שעליהם לוותר על „מציאות" עצמם ועל האנוכיות שלהם למען האמת.

כי מובן אשר כל הקושי שבזה הוא רק להקדים את הנעשה לנשמע (נשמע שפירושו הבנה), היינו הקבלת עול שבזה.

ואחרי אשר גם אותה הציל השי"ת, . . . וחנן אותה בכח השפעה על הסביבה בכלל ועל הנוער בפרט, הנה פשוט הוא שעלי' להכיר את הזכות והאחריות שבזה, וחלילה לה להרוס ח"ו, החובה עלי' להשתמש בכשרונותי' במילואם ולא רק בחלקם כדי להשריש אמונה פשוטה בין בני ובנות ישראל ובפרט בין הנוער, ושלא להשאיר מקום לכל ספקות באמונה, ושלא לשכוח האמת הפשוטה, אשר מה שנדמה לה שיש לה איזה ספיקות בענינים עקריים, אין זה אלא דמיון הבא מצד הרע שבעולם, שחלק ממנו נמצא בכל אדם (יצה"ר) המעלים על האור והאמת. ומובן שהוא גם כן המסית לומר, שאי אפשר לה להשפיע בכיוון מיוחד כיון וכל זמן שהיא עצמה בספק. אבל אין היא הראשונה במצב כזה ואף לא האחרונה, וכבר הראה הנסיון שכל אלו שאחזו בדרך אבותיהם, היא דרך תורתנו תורת חיים, חיים גם בעולם הזה, הנה, כמו שבנוגע לעם ישראל בכללותו הרי החלקים שבו ששמרו התורה והמצוה קיימים עד היום הזה וכל אלו הכתות שסרו מן הדרך הרי או שלא נשאר מהם כל שריד ופליט או שהם רק מתי מספר שהולכים ומתנונים, כן הוא גם בהנוגע להפרט והיחיד, שעל ידי אחיזתו, בחייו היום־יומיים ובפרט בהנוגע לדבור ומעשה בפועל, בדרך התורה, הרי כל ימיו תוכניים הם ומשביעים רצונו (כשעושה חשבון אמת בנפשו) ונהנה עונג אמיתי כשרואה תוצאות השפעתו על הזולת. מה שאין כן בכל אלו שנטו מן הדרך, שזרעו ספיקות ובמילא קצרו אכזבות וכו'. ומכאיב להאריך בדבר המצער.

המורם מכל הנ"ל — כיון שחננה השי"ת בכשרונות השפעה וכן זכתה להיות כמה שנים בסביבה ספוגה יראת שמים וקיום המצות מעשיות, וזכות מיוחד נתוספה לה שנמצא בסביבתה חוג של נוער שיכולים לעודדו ולאמצו שלא יתרשם כלל וכלל364מהשפעות בלתי רצויות שעלולות להביא היזק וכו' בחייהם ח"ו — הנה חובתה וזכותה לנצל את כשרונותי' וזכויותי' הנ"ל במילואם. ואפילו אם שיטתה שאין הדבר מתיישב עדיין במאה אחוז בשכלה, הרי אין המושפעות שלה יכולות לחכות עד שתבוא להשלימות או עד שתגרש את כל המחשבות המבלבלות אותה, כי כל יום ויום העובר הרי זה אבידה שאינה חוזרת. וכנ"ל בלי ספק אצלי שזהו תפקידה בעולם אשר בשבילו הצילה השי"ת מכל מה שעבר עלי' והביאה למקומה עתה. און מיט דעם אויבערשטן — דינגט מען זיך ניט.

בברכה הצלחה מופלגה בכל הנ"ל, ואשר

גם בפרטיות יצליחה השי"ת שיבוא לה כל

זה בלי העלמות והסתרים יתרים על המדה

ובברכת כתיבה וחתימה טובה, המחכה

לבשורות טובות

(ממכתב כ"ב אלול, ה'תשי"ד)

. . . ובמ"ש שבעצמו זקוק לטוב טעם ודעת, — בודאי יודע גם הוא שאין נקי מצורך זה, וע"ד המסופר ברשימת כ"ק מו"ח אדמו"ר הנדפסת בהערות לתניא — בנוגע ללימוד התניא, והחומש, שהגדול שבגדולים והקטן שבקטנים משתוים בזה שלכל אחד יש חלק בהם, וכבר נמצא לא בהתחלה, וכל אחד מהם לא הגיע עד תכליתו, וכמדומה כבר כתבתי לכ' שזהו הפס"ד בשו"ע, שכל אחד מישראל מחוייב במצות הצדקה, ופשוט שלא רק בהנוגע לצדקת כסף וזהב גשמים הדברים אמורים, אלא גם בהנוגע לכסף וזהב רוחנים, הם אהבה ויראה, ודברים המביאים אליהם, הם התבוננות, שהאוי"ר הם תולדותי', והעיקר התוצאות מזה רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת, כמבואר בתניא ריש פרק ד' . . .

(ממכתב ג' מ"ח, תשי"ט)

6

. . . ומובן וגם פשוט, שכיון שזכה שהשגחה העליונה העמידתו על חלק היפה, עבודה בחינוך הכשר על טהרת הקדש, המקרב לב התלמידים לאבינו שבשמים, בודאי שזהו מברר ומזכך ומעלה מדרגא לדרגא התלמיד והמתחנך ומוסיף בהצלחתו365של המחנך והמלמד בעצמו, וכמו כל עניני האדם, שעל כל אדם נאמר בכל דרכיך דעהו, הרי גם זה צ"ל בשמחה וטוב לבב, שהרי ציווי השי"ת הוא קיום התורה והמצוה וגם בכל דרכיך דעהו. וק"ל.

(ממכתב י' אייר, תשי"ח)

. . . טוב עושה ששומע להוראתם של הר"מ והר"י שלו, ובפרט שהתחיל להתעסק בשטח חינוך הכשר והקדוש. ובטח מזמן לזמן יתרגל יותר לזה, יתמעטו ההעלמות וההסתרים ותתרבה ההצלחה. ויה"ר שבקרוב ממש יודיע בשורות טובות בכל האמור.

(ממכתב ט' אייר, תשט"ז)

במענה על מכתבו ממוצש"ק ויחי והקודם לו, וממהר הנני לענות עליו מבלי לחכות על התור, מפני דחיפת הדבר,

בו שואל אשר אפשר שיבקשו ממנו לעבוד גם בבית ספר החקלאי, והראי' שפנו אליו עכשיו שיסע למחנה עליית הנוער כדי לבחור משם תלמידים מתאימים עבור בי"ס חקלאי, וחושש שלא יהי' על ידי זה גרעון בעבודתו בבי"ס למלאכה.

והנה הנסיעה בשביל בחירת תלמידים מתאימים, כיון שאינו אלא ענין חד־פעמי דיום ויומים ונוגע במאד שיהיו התלמידים מתאימים כמובן — אם ההנהלה מוצאת אותו מתאים לזה מובן שיש למלאות בקשתם.

בהנוגע לעבודה קבועה במוסד החקלאי, הנה כיון שעדיין אינו ידוע אם יציעו לו הנ"ל ועאכו"כ שאין ידוע פרטים, הרי אם תבוא הצעה זו — בודאי יוכלו להתדבר ביניהם איך לסדר העבודה באופן שלא יהי' כל היזק. והרי גם הנהלת הישיבה מעונינת בתועלת ביה"ס למלאכה. ואפשר שמוסד החקלאי, בהיותו מוסד חדש, דורש השתדלות מיוחדה מאשר ביה"ס למלאכה שכבר נכנסו הדברים במסלול, ואפשר שיומשכו כדבעי גם על ידי קטן הימנו ובפרט כשתהי' אימתו עליו (כיון שיוכל להכנס לשם לפרקים וזמנים הדרושים — לאיזה רגעים עכ"פ). ואשרי חלקו שההשגחה העליונה נותנה לו האפשריות להשתתף ביסוד מוסדות חינוך כשרים ברוח חב"ד ובמגמה שהתווה בשבילם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

366גודל קורת רוח גרם לי מכתבו הראשון, בו כותב אשר נראה שינוי לטוב בהתלמידים, ובודאי מאָז — ניכר שינוי והתקדמות לטוב נוסף על שינוי הנ"ל. ולפלא שאין כותב עד"ז . . .

(ממכתב כ"ה טבת תשט"ז)

. . . מ"ש אודות אי התתקדמות כדבעי בלימוד הנגלה ותולה זה בסיבה אשר כו', הנה בתור כזה שיש לו חוש בחינוך, הרי יכול הי' לשנות היחס בלתי רצוי, אודותו כותב במכתבו, ע"י התמדה ושקידה והשפעה בכיוון זה על חבריו. ותועלת וזכות הרבים תלוי בו. ובפרט שזכות מייסד המוסד הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מסייעתו.

בהנוגע לשאלתו בהנוגע למסיבות שבת, הרי תקותי כשיבקר בבי"ס אחד פעם ושתים יוכל לייסד ולבסס את המסיבות שבת באופן כזה שיתנהג מכאן ולהבא גם בלעדו. ובפרט אם יתדבר עם ממלא מקומו שימצא על אתר ויעמוד עמדו בקישור מכתבים. ולאחר שיבסס במקום אחד יעשה כזה גם במקום השני.

בברכת הצלחה להתקדם בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות, וכן בקיום המצות בהידור, וביסוד כל זה — היא עבודת התפלה. וצדקה הרוחנית שיעשה בסביבתו תגדיל ההצלחה ותמשיכה למטה.

בברכה המחכה לבשו"ט

(ממכתב כ"ו טבת תשט"ו)

. . ומה טוב בשטח החי^* . . . והרי תפקיד טוב וקדוש הוא — לחנך ילדי ישראל, שעל כל אחד מישראל נאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ובפרט ע"פ פתגם הידוע של הבעש"ט, אשר אהבת השם לכ"א מישראל הוא באין ערוך יותר מאהבת הורים זקנים לבן יחידם שנולד להם לעת זקנותם.

(ממכתב כ"ד אדר שני, תשכ"ה)

367במענה למכתבו מכ' טבת, לפלא גדול אשר כנראה פעל עליו המענה שלי לנמיכת רוח, אף שבודאי ידוע לו ציווי הבעש"ט בהנוגע לאהבת ישראל, וכפתגם רבנו הזקן, אשר ואהבת לרעך כמוך כלי לואהבת את ה"א, וידוע המענה על השאלה שלו מה קודם. והרי אין לפעול באהבת־ישראל יותר מכמו בשטח החינוך על טהרת הקדש. ובפרט אלו שמאיזה סיבה שתהי' היו בצבא, שיחס מיוחד אליהם מילדיםות, כנראה במוחש. ותקותי חזקה שיכיר שנמיכות הרוח באַ פון דעם „קלוגינקען" ולא מהענין ח"ו. ובמילא יש להלחם בזה בכל התוקף, כיון שהוא הוא הדורין מארקא שכל מטרתו לעשות סווארקא, וכנגון הידוע של חסידים.

במ"ש אודות בקור כאן, בודאי שאין מופרך ח"ו הדבר. אבל מהנכון שיבוא לכאן ברכוש (ולאמיתו של דבר יהי' זה רכוש גדול). ז.א. בשעה שתהי' כבר פעילות בחינוך האמור ע"י התעסקותו בזה משך זמן. ועוד זאת — שאז נסיעתו וביקורו כאן הוא לא רק בהנוגע לעצמו, כיון שלוקח אתו עמו את הילדים, אף כי לא בגופן אבל מרוחם. ופשיטא שבחזירתו ישפיע גם על גופם. משא"כ בשעה שאין עדיין כל קשר בינו ובין התלמידים בעתיד. והלואי שכל אלו שנסעו בעבר לכאן וכל אלו שרצונם לנסוע עתה — מכירים היו האמת והחילוק הכי גדול בנסיעה בשני האופנים האמורים, ופשיטא שברשותו לפרסם הענין וגם בשמי, אף שלפעמים בענינים פשוטים צריכים לבאר ולהסביר ועדיין — אין בטוחים בקליטת ההסברה והמסקנא.

(ממכתב כ"ה טבת תשי"ח)

במענה למכתבו מי"ב שבט, בו כותב אופן הסתדרותם . . . ושואל בהנוגע לרישומו בשכון שיבנה . . .

ולעת עתה אין עליו להתענין בזה, כי אם לרכז כל שימת לבבו למלאכתו מלאכת הקדש, חינוך על טהרת הקדש אשר בבתי ספר אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש אשר באה"ק ת"ו, ובמקומו עתה. ובפרט שכפי כתבו, רובם הם מבני עדתו, ופסקה תוה"ק עניי עירך קודמין. ושכר כל העוסקים בזה, הרי מבואר בכ"מ, וכולל הצלחה גם בענינים הפרטים.

(ממכתב ח"י שבט תשי"ט)

368בנועם נודעתי . . . מפעולותיהם הטובות בעת הרישום בפרט ובחינוך הכשר בכלל, לקרב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים. וידוע מה שכותב כ"ק אדמו"ר רבנו הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בעל התניא והשו"ע בספרו תורה אור בתחלתו אשר על ידי מעשה הצדקה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה. ואם בצדקה גשמית כן הוא, הרי על אחת כמה וכמה בצדקה רוחנית. ויהי רצון מהשי"ת שתקוים הבטחה הנ"ל בכל אחד ואחד מהם במילואה, ויצליחו בלימודם בתורת ה' הן בלימוד תורת הנגלה והן בלימוד תורת החסידות, וביראת שמים, וכלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, יגדלו להיות יראי שמים חסידים ולמדנים.

בברכת חג הגאולה גאולת כ"ק מו"ח

אדמו"ר, ממאסרו בעד עבודתו במסירות

נפש להחזקת התורה והיהדות, ומעשה

אבות סימן — טוב ומזל טוב — לבנים אלו

התלמידים

(ממכתב יו"ד תמוז, תשי"ב)

6

נעם לי לקבל מכתבו מט"ז אייר, בו כותב אודות פרטי הלימודים עם הכתות שהשפעתו עליהם, ובודאי משתדל וכן משתדלים חבריו להרבות מספרם, כוונתי מספר המשתתפים בכל כתה וכתה, שבענין זה הוא כל' מרז"ל, נר לאחד נר למאה. ועיין הלכות תלמוד תורה לרבנו הזקן, פרק א' סעיף ג' בהנוגע למספר המשתתפים בכתה אחת, וכשישתדלו בזה בודאי יצליחו, וגודל הענין אינו נצרך לביאור, ואשרי המשתדלים בארגון כתות אלו והלומדים לפניהם וכדרז"ל, ובפרט בארצנו הק' אשר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ואף שאין זה פוטר מלימוד בפ"ע, הן בנגלה והן בחסידות, כמובן ופשוט, ובפרט לימוד תורת החסידות המביא חיות בעניני האדם בכלל ובהשפעה על הזולת ביחוד, כבר ידוע פתגם רבנו בעל התניא והשו"ע, אשר על ידי הצדקה עם הזולת נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, וכשלומד שיעורו מצליח ביותר וביותר. ומטובו למסור הנ"ל לחבריו העוסקים בעבודה כגון דא, ויה"ר שכאו"א מהם יבשר טוב מהתפתחות המפעל ומהגדלת השתתפותו בו.

(ממכתב כ"ב אייר, תשט"ז)

369. . . וזכות התעסקותו במלאכתו מלאכת שמים חינוך על טהרת הקדש, המקרב את לבן של בני ישראל לאבינו שבשמים, תעמוד לו בכל האמור.

וכציווי תורתנו הק' תורת חיים, דמעלין בקדש, בודאי יוסיף אומץ בזה, והרי זוהי גם כן דרישת והכרח השעה, דעקבתא דמשיחא, חשך כפול ומכופל דזמן הגלות, שזהו דורש הגברת האור והקדושה כמה פעמים ככה, המתבטא בפעולות איש הישראלי בכלל, ואלו אשר חוננו בכשרון החינוך ביחוד, לקרב לבם של המחונכים — על ידי אהבת ישראל, אהבת התורה ואהבת השם, וכידוע פתגם רבנו הזקן, שחד הן — להקב"ה תורתו ומצותיו, וככל שתגדל האהבה מתאים כהוראת התורה שדרכי' דרכי נועם ונתיבותי' שלום, הנה כמים הפנים לפנים מאחד לחבירו תתגלה גם האהבה מסותרת אשר ירושה היא לנו מאבותינו, כמבואר בספר תניא קדישא.

(ממכתב כ"ד אדר א', תשי"ט)

זה מכבר שמעתי על דבר פעולותיו הטובות בשדה החנוך המקרב את לבם של בני ובנות ישראל לאביהם שבשמים, וידוע פסק רז"ל (שלהי תענית) כל המוסיף מוסיפין לו, אשר אחד הפירושים בזה הוא, שכל המוסיף בענינים דתורה ומצות מוסיפים לו מלמעלה, הן בהיכולת להגדיל פעולותיו בתורה ומצות והן בגידול רצונו לזה שהולך הוא כהנ"ל מחיל אל חיל ובפרט בעבודתו עתה שהוא מפקח בכפרים מושב אחינו בני ובנות ישראל, הנה חוב וזכות קדוש הועמס על שכמו על ידי ההשגחה העליונה, להביא ולהעיר ולהאיר את מושבות בני ישראל בנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות, אשר על ידי זה ממשיכים גם כן ברכה והצלחה בעניניהם הגשמיים, וכמ"ש בתורה, אם בחוקתי תלכו — שזה מדובר בלימוד התורה, וכמש"נ בספרא, והובא בפירוש רש"י ואת מצותי תשמורו — שזהו מצות לא תעשה, וכמרז"ל כל מקום שנאמר השמר, פן, ואל, ה"ז בלא תעשה — ועשיתם אותם — זהו מדבר במצות עשה — ומבטיח הכתוב, ונתתי גשמיכם — ולא עוד אלא שאתן אותם — בעתם וגו', ואשרי חלקו אשר הוא אחד משלוחיו של המקום ב"ה למלאות תפקיד הנ"ל בעולמו, ויהי רצון מהשי"ת אשר בקרוב ממש תומשך ג"כ ברכה בתוספת והצלחה בעניניו הפרטים, היינו שעל פי הבטחת רבינו אדמו"ר הזקן (תורה אור בתחלתו) יעשו מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה ויוכל להוסיף בקביעות עתים בתורת הנגלה ותורת החסידות ולעלות מחיל אל חיל, ובקרוב ממש יסתדר באופן המתאים לפניו בענין השידוכים בגשמיות וברוחניות גם יחד

(ממכתב כ"ב תמוז, תשי"ב)

370. . . וכבר כתבתי לאיזה מאנ"ש, אשר למרות שמחד גיסא גדול החשך מאשר לפנים בדורותינו אלה חשך כפול ומכופל, הרי לאידך גיסא בכמה ענינים רואים במוחש יותר ברור ובבהירות מאשר לפני זה [וכמ"ש על סוף ימי הגלות, יתבררו ויתלבנו ויצרפו וגו'], ואחד מהענינים שנראה עתה ברור יותר אפילו לאלו הרחוקים מתורה ומצות, הוא הקישור ההדוק שבין הגשם והרוחני, הפנימיות והחיצוניות, שדיעה זו הולכת ורווחת אפילו בין האינם יהודים, בחכמת הרפואה, בחכמת התכונה, בחכמת הפיזיקה וכו' ופשיטא בין בני ישראל (שעי"ז מובן עוד יותר ההכרח דהפצת המעינות נשמתא דאורייתא, וביחוד בין אלו העוסקים בגופא דאורייתא)

ובהנוגע לנידון דידן, הנה כל אלו שזכו וזוכים לקחת חלק בעניני תורה ומצוה ובפרט במוסד חינוך על טהרת הקדש וביחוד מוסד המייחד נשמתא דאורייתא וגופא דאורייתא, בריאות הגוף שלהם תלוי' בבריאות הנשמה שלהם שהיא בעיקרה תלוי' באותו הענין שהוא השער שלהם להעלות כל עניניהם מלמטה למעלה ולקבל כל ההשפעות שלהם מלמעלה למטה. ועד"ז הוא בהנוגע לכת"ר שמוכרח הדבר שיוסיף אומץ כו"כ בעבודתו בקדש בביסוס והתפתחות המוסד הק' בו זוכה לעבוד, ועי"ז יתוסף בבריאות הגוף גם כפשוטו. ויתוסף גם הצלחת הטפולים הרפואים שייעצו אותו, ומ"ש שציווהו לנוח, אפשר למנוחה בכמה אופנים, ובנדון זה צריכה המנוחה לא רק שלא תחליש בהעבודה בתו"א, אלא שעוד תוסיף בזה . . .

(ממכתב ג' אד"ש, תשי"ז)

מאשרים קבלת מכתבו מאור ערב יום הקדוש, עם המצורף אליו, ות"ח ת"ח על הבשורה טובה מהענינים ב . . . ובודאי ההצלחה דעד עתה — תוסיף בהם, ובכללות המתעסקים ומשתדלים בעניני הרשת, כחות נוספים וחזקים, להרחבת הענינים ככל האפשרי, ואם המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, עאכו"כ שניםשלשה ועוד. והרי נראה לעינים, שבהשתדלות מתאימה — אפשר להוסיף עוד עשיריות תלמידים־ות בגן וביה"ס. מובן שהנ"ל צריך להעשות באופן שלא להכניס ענין הנצחנות בהכנגד, שהרי דברי ודרכי תורתנו הם דרכי נועם וכמודגש בתורת החסידות.

וע"פ האמור מובן, שנכון במאד וביותר — מה שעורכים ב . . . התועדות ושמחת בית השואבה וכיו"ב.

בברכת הצלחה בכל האמור, ועד לופרצת

ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ועד לנחלה בלי

מצרים, המחכה לבשו"ט

(ממכתב י"ג תשרי, תש"כ)

371לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מה' כסלו בבשו"ט מאשר ראה פרי טוב בעמלו בשטח החינוך על טהרת הקדש, אשר התלמידים ממשיכים במסורת אבות גם לאחרי גמרם חינוכם בהמוסד בו מכהן,

ויהי רצון אשר הצלחה האמורה תעורר בו כחות נוספים ז.א. לא רק להפעיל הכחות הגלוים שבנפש, אלא גם לשאוב ולדלות ממעין כחות הנעלמים, בכדי להוסיף אומץ — ומה שנוגע עוד יותר — חיות ואור בפעולות בשטח האמור. שאם בכל הענינים — ההצלחה תלוי' במדת החיות והאור שבהפעולה, עאכו"כ בענינים הקשורים עם הדור הצעיר, אשר שואף וצמא למלה חי', וחמה, וספוגה אור פנימי הבוקע ומאיר את כל שמסביב לו.

ובקשר עם האמור, נעם לי ביחוד לקרות במכתבו בסיומו על שמכיר בהתועלת למסור לתלמידיו שיחות חסידותיות. ונשלח לו בפ"ע הקטלוג דהוצאת קה"ת, בו יראה מה שהו"ל כאן בשטחים השונים, ויבחר את המתאים לאופי ולרמת הידיעות של החניכות. וכיון שהזמן אבדה שאינה חוזרת היא, כדאי שעוד קודם קבלת הקטלוג ישתדל למצאו אצל אנ"ש באה"ק ת"ו . . . ואצלם יכול לרכוש גם הספרים שיבחר בהם.

בודאי ידועה לו פרשת יום הבהיר י"ט כסלו הממשמש ובא. ונשלחה בפ"ע חוברת (כתובה בשעתה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אף כי בהעלם שמו מאיזה טעמים), ובטח יענין תוכן החוברת גם המושפעים שלו.

בברכת הצלחה בעבודתו הקדושה להרים

קרן ישראל סבא, ולבשו"ט בכל האמור

(ממכתב ט' כסלו, תשי"ח)

במענה על מכתבו מט"ז תמוז, בו כותב אודות פעולותיו בקדש בשטח החינוך על טהרת הקדש, ויה"ר אשר הוא וכן המתעסקים בזה ביחד אתו — לא יסתפקו בהענינים אודותם כותב ובאופן הפעולות בענינים אלו — כיון שאפשרי, ולכן גם מוכרח, היקף גדול יותר ופעולות מסונפות יותר. ואין הדבר תלוי אלא ברצון המתעסקים, כיון שהיכולת ניתנה להם מבורא עולם ומנהיגו הכל יכול. ובטח יוכל למצוא האותיות המתאימות להסביר הנ"ל לחבריו וכן לעצמו — עד שיפעלו הדברים בהנוגע לפועל. ואז מובטחים ע"פ הפסק בי"ד של מעלה הידוע, שתהי' ידם על העליונה למרות העלמות והסתרים.

בעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להמצטרך לו מתאים לכתבו, והגדלת התעסקותו בהאמור והוספתו בזה — תמהר מילוי בקשתו עבורם ועבור עצמו.

372אף שאינו מזכיר — בטח שומר שלשת השיעורים הידועים בחומש תהלים ותניא, נוסף על שיעוריו בלימוד התורה בכלל.

(ממכתב כ"ב תמוז, תשט"ז)

6

לאחרי הפסק הכי ארוך, נתקבל מכתבו מאדר"ח אלול הוא חדש הרחמים, בו כותב מההכנות להתחלת זמן הלימודים. ומצפה שיבשר טוב מההתחלה בפועל, ובאופן שגם ההתחלה תהי' באופן דופרצת וגו', וכידוע הוראת רבותינו נשיאינו ועד לכ"ק מו"ח אדמו"ר (שבכמה פרטים ועד לקלסתר פנים הי' בדוגמת אדמו"ר מוהר"ש בעל הפתגם): די וועלט זאָגט אַז מען קען ניט אַרונטער דאַרפמען אַריבער, און איך זאָג אַז מ'דאַרף לכתחלה אַריבער. ויהי' באופן כזה במשך כל השנה — בעניני בית הספר וכל השייך לו, בתוככי כללות עניני הרשת וכללות עניני חב"ד אשר באה"ק ת"ו. ובודאי שיהי' זה צנור וכלים נוספים להצלחה בענינים הכללים והצלחה גם בענינים הפרטים.

(ממכתב ו' אלול, תשי"ט)

במענה על מכתבו בו כותב ע"ד סדר לימוד שיש לו בישיבה ואח"כ לימוד עם תלמידים בתלמוד תורה. און דערמאָנט אויך וועגען דעם וועלען פאָרען אין אַמעריקע.

לויט דער גמרא סוף קדושין הם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני, וואָס פון דעם פאַרשטייט מען אַז אַלע ענינים פון עולם, ניט נאָר אייערע, זיינען תלוי אין דער ערפילונג פון ואני נבראתי לשמש את קוני, איז אַז השי"ת האָט דיר מצליח געווען און האָט אויסגעוויילט דיך אַלס זיין שליח לקרב לבן של בני ישראל לאבינו שבשמים דורך דער עבודה לערנען מיט תלמידים תורה און אויך צו האָבען אַ גוטען השפּעה אין דער ישיבה און תלמוד תורה, דאַרפמען פאָרלויפיג טראַכטען נאָר ווי צו פאַרגרעסערען אייער אַרבעט אויף וויפיל עס איז נאָר מעגליך, און בפרט אַז די ישיבה דאַרף מאָביליזירען אַלע פראַנענע כחות בכדי צו פאַרגרעסערט ווערען סיי בכמות און סיי באיכות אויף וויפיל נאָר מעגליך איז, און עס איז דאָך באַוואוסט דער וואָרט פון רבנו הזקן צו איינעם פון זיינע חסידים אַז373מען דאַרף זאָרגען אויף וואָס דאַרפמען מיך וועט השי"ת דענסטמאָל פאַרזאָרגען דאָס וואָס איך דאַרף, והוא הדין בהנוגע לכל אחד ואחד מאתנו.

און איר זאָלט מוסיף זיין אין התמדה ושקידה אין דעם לערנען פאַר זיך און מוסיף זיין בעבודתו בקדש צו פאַרגרעסערען די ישיבה . . . וועט דורך דעם אויך צוקומען אין די ברכות השי"ת והצלחתו אין אייערע ענינים הפרטים.

(ממכתב כ"ה אייר, תשט"ו)

לאחרי שתיקתו הארוכה נתקבל מכתבו מב' טבת. ונהניתי ממה שכותב דגם הם רואים שיש יכולת ואפשר להגדיל הישיבה ועניני' ביותר וביותר. ובפרט נהניתי ממ"ש אודות פתיחת הגן ילדים שגודל הענין בזה אין לשער וכידוע גם במרז"ל בענין הבל תשב"ר. ובפרט שבימינו אלה הנה גם לימוד האותיות והנקודות והתנהגות ביראת שמים — על מוסד חינוך לעשותם, כי לא תמיד יש לסמוך על ההורים, שהתעסקו בהנ"ל בזמן הש"ס ואפילו בזמן השו"ע ונ"כ. ומ"ש שיש מעצורים וכו' — הנה לפלא שכל מעצור עושה עליו רושם גדול כ"כ, אף שגם בעיני בשר רואים אַז די שווערע איז מען שוין איבערגעקומען . . .

(ממכתב י"ט טבת, תשט"ו)

. . . כבר מלתי אמורה לכמה מהנהלת הישיבות, שכמו שאלו שעליהם מוטל החוב להספקת עניני הכספים — אינם מחכים לזרוז ע"ד החפוש אחרי האמצעים והגדלתם, הרי עוד יותר מוכרח הדבר בהגדלת האישים היינו התלמידים הן בכמות (מספר הת') והן באיכותם. והעיקר בכמות התלמידים, וכידוע מרז"ל שבכדי שיהי' מאה יוצאים למשנה כו' הרי צ"ל אלף נכנסים למקרא, ומלבד שזה מוכרח יותר מחפוש האמצעים כי ישיבה סו"ס הרי תכליתה רוחניות, וא"כ רוחני קודם לגשמי' — הרי עוד נוסף בזה כי הגדלת מספר התלמידים ממשיך למעלה תוספת באמצעים הקצובים בשביל ישיבה ומוסד חינוך זה, ואז כשמחפשים למטה דרכים בדרכי הטבע להגדלת האמצעים יש מה להמשיך. משא"כ אם אין מוסיפין מלמעלה מה תועיל ההשתדלות בהגדלת האמצעים, כיון שאין מה להמשיך, והוא ע"ד המבואר374בכ"מ בדא"ח, בענין הפרנסה, שלבושים גדולים יותר מכפי המדה אינם מועילים ובמילא ה"ה מבלבלים וכו' . . .

(ממכתב י"ב סיון, תשי"ב)

. . . ידוע המבואר בכ"מ בדא"ח, שמצד ענין הבינה שבשכל — אפשרי לבוא לידי מסקנות הפכיות בענין אחד, אם לחסד או לגבורה, ורק הדעת החזק קובע בזה. וה"ה בהנוגע להידיעה אודותה כותב, בהמשך לקטע המכ"ע שמצרף למכתבו. ומה שלומד אני בזה — הוא ההיפך ממה שלומד הוא. כי כנראה ממכתבו פעל זה עליו נמיכת רוח איך שמתחרים בהם וכו'. ולדעתי המסקנא מזה — הוא שתושבי . . . מכירים בהכרח חינוך תורני, אף שלע"ע אין מבחינים בין תכלת לקלא אילן, ואפילו למה שעוד פחות יותר, מקלא אילן. ובמילא עתה קלה יותר התעמולה בשטח זה. ומסקנא בנקודה שני' — עד כמה יקר הזמן בעניני חינוך, ולא רק מצד המתחנכים, שבאם אובדים יום אחד, מי יודע אם ישמע הילד־ה והוריו לדברים המבארים חינוך עטה"ק. אלא אפילו גם בנוגע להמורים והעסקנים, שהרי עתה רואים בעליל, שבאם היו עוד מוסיפים יותר בענין התעסקות ב . . . היו כובשים עוד שטח ועוד שטח, ובמילא הי' מתמעט המקום פנוי. וכיון שאין צועקין על העבר, מובן שכוונתי בזה בהנוגע לעתיד. ובפרט שאודות המוסד המתחרה נדפס שאינו רק פעמים בשבוע ה"ז נותן להם האפשרית הכי גדולה להתפשט יותר ויותר, שהרי הכל מודים בחילוק העיקרי שאין דומה ביקור בבי"ס פעם א' בשבוע או ה' פעמים בשבוע. ובפרט שלאנשי חב"ד ישנו הענין דהקעמפ, המבצע דחג הסוכות שעבר וכו'. והרי אפילו התועדות די"ט כסלו ויו"ד שבט יש לנצלם בכיוון האמור. וכמו שהסבירו רבותינו נשיאינו שגם בהם תועלת למעשה בפועל ובהתועדות כאלו דברו רבותינו נשיאינו בהנוגע לחיזוק המוסדות וכו'. וכמו שכתבתי זה כ"פ — כיון שהנ"ל הוא דרישת השעה ב . . . פשוט שניתנו להם הכחות והאפשריות למלאות הדרישה במלואה, ומזה מובן ג"כ שהתאוננות שאחדים מהמורים אינם מומחים כ"כ במקצוע החינוך וכו' אף שמובן שיש לעשות בזה לתקן ולשפר, אבל פשיטא שאסור ליפול ברוח. והוא, נוסף על הענין — שבודאי גם אצל אחרים לא מלאכי השרת מתעסקים כ"א בני אדם קרוצי חומר, הנה גם זה פשוט שאצלם אינה אותה המסירה ונתינה שבדידן. ועוד והוא העיקר, אין שם התעוררות ר"ר של רבותינו נשיאינו הק', וק"ל.

בהמשך לכל הנ"ל, הנה אחכה לבשו"ט שמוסיפין עוד יותר בהנוגע להקעמפ הבע"ל, ובאופן לנצלו גם להימים וחדשים שלאחרי זה, ומכש"כ וק"ו מאשתקד. וכן גם ע"ד חגיגת י"ט כסלו וניצולה וכן ימי חנוכה — בכיוון האמור, והשי"ת יברכם בהצלחה מופלגה בכל זה מתוך בריאות הנכונה ובשמחה וטוב לבב.

בברכה לבשו"ט

(ממכתב ט"ז מ"ח, תשי"ח)

375. . . מובן שהנני בצער ביותר על גודל ההעלם וההסתר, שכאשר רואים גם בעיני בשר שההעלמות וההסתרים מבחוץ הולכים ומתמעטים, ואדרבה שעת הכושר היא להגדיל גבולם בתלמידים מחוגים שונים, וגם פון דעם אמת'ן חוצה בתוכם, ומתחלה להגדיל מספר התלמידים בכמות, ובמשך הזמן בודאי יגדלו גם באיכות הנה הולכים ההעלמות וההסתרים שמבפנים ומתרבים ומתגדלים, ועל ענינים שאפילו נה"ב מבין — שזהו ענינים של מה בכך, וכאשר כבר כתבתי כ"פ שדי ומספיק עבודה בשביל כאו"א וגם כבוד האמיתי ואפי' כבוד המדומה בשביל כאו"א. ולמרות כל זה — מושך כל אחד לצדו וההחלטות וההסברות משתנים ומתהפכים מן הקצה אל הקצה לעתים תכופות ביותר. והוא ע"ד מה שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר באחת משיחותיו, אַז באַלד וועט קומען אַ זמן — וועט מען זיך חאַפּען פאַרן קאָפּ שזה זמן קצר לפני זה איז געווען אַ געשמאַקע עבודה, און מען האָט ניט אויסגעניצט די געלעגענהייט. ואף שהמדובר בפירוש — הי' ע"ד גאולה השלימה שאז יצטערו על מה שלא ניצלו ההזדמנות דזמן הגלות הנה — בזעיר אנפין — הוא בכאו"א בזמן הגלות, כיון שכמה ענינים הולכים ומתגלים ע"י שמסירים מהם ההעלם וההסתר, ובמילא שייך כל ענין זה וטענות הנ"ל בנוגע לפרט זה . . . .

(ממכתב י"א אדר ב תשי"ד)

. . . שמחתי במאד מאד להידיעה אשר מלא המוסד תלמידים־ות שי' (ותקותי שמשתדלים ככל האפשרי להגדיל כושר קליטתו). ויה"ר שמן המילוי בכמות יבואו ג"כ למילוי באיכות. ויה"ר שבקרוב יראה איך שגם שאר ה"מרה־שחורה"ות שלו (יעויין מכתבו: מכב' תמוז תשכ"א, ועוד) כזה יהי' סופן, ויקיים ציווי הבורא לעבדו (בכל דרכיך) בשמחה וט"ל.

(ממכתב י"ג אלול תשכ"ב)