Or Torah
שסח
ברבות הטובה רבו אוכליה ומה (יתרון) [כשרון] לבעליו כי אם ראות עיניו. על1 דרך משל2 למי שראה מלחמה ובא וסיפר לאחד, וזהו שסיפרו לו באה לו המחשבה הזאת והעלה את המחשבה לשורשה, ועשה זיווג, יחוד3, לשון אכיל"ה. כי כל המחשבות זרות אינם במקרה, רק בכל דבר שבקדושה רוצה המחשבה להתדבק מעין כיוצא בה, כמו אהבה לאהבה, והתפארות לתפארת וכיוצא [בזה]. ואם האדם מעלה אותה אז שכרו גדול, כי עת לכל חפץ, וכמ"ש ובהגיע תור נערה ונערה, ועיין לעיל. כי זאת המחשבה נקרא נוקבא שרוצה לקבל מהקדושה4. נמצא כי זאת המחשבה היתה בין עמקי הקליפות, כדמיון הראשון שראה המלחמה בין הגוים, וכאשר סיפר לחבירו עשה מעשה [נ"א: נעשה מעשיה] דיבור, ואח"כ באה לידי מחשבה. ונמצא רבו אוכליה, ר"ל העושים יחוד זה, [כי אכילה הוא לשון זיווג], ומה יתרון לבעליו וגו'.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Or Torah
- Volume
- פסוקים מלוקטים
- Id
- rh-ntyjk33m
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.