רפו

רפו

ופדויי ה' ישובון. על דרך שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב. פי' שיתא הם ששה מדריגות, שנין, שהם משתנין, הוי עלמא, כך מתנהג עלמא, וחד, כשבאו הכל לאחדות, חרוב, נתבטל העולם ממציאותו. וצדיקים מה הם עושים, הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים. פי' על דרך הקב"ה הראה למשה אוצר הגדול ומתנת חנם שמו, שהראה לו [הקב"ה] בהירות גדול שאין מחמת עובדא [נ"א: עבודה] יכולים לבא לה, שעולם המעשה נתבטל שם ממציאות. כמשל מלך שיש לו עבדים הרבה ועובדים אותו. יש אחד שאוהב אותו המלך, ואינו מניח אותו המלך לילך [מאתו] אפילו רגע אחת, ואינו יכול לעשות שום עובדא להמלך. וכשעובדים (עובדים) [העבדים] אותו בתמימות, אומר בלבו אהיה לזה (העובד) [העבד] אוהב נאמן, ואפילו כשהוא חוטא גדול כשבא לאהבה זאת נתקבל בתשובה. כמשל אב עם בן, אעפ"י שעושה [מעשה נערות], דברי שטות, נרצה [נ"א: נהנה] האב מחמת אהבתו. וזהו פי' כנפים כנשרים, כי הנשר מחמת רוב עפיפתו בגובה מאוד עד שיגיע ליסוד האש נשרפו כנפיו, ואח"כ חוזרים לגדל הכנפיים. כך הצדיקים, מחמת מעשיהם הטובים באים לבהירות הגדול עד שאין משיגים ונופלים ממדריגה עד שעושים עוד מעשים טובים, [ובאים] ומתדבקים עוד בו יתברך. וזהו פי' ופדויי ה' ישובון, העושים תשובה הם פודים את ה', ובאו ציון ברנה, ציו"ן נקרא מה שנתעלם כביכול הקב"ה באהבתו ישראל בצלם תמונתם כידוע, על דרך במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים כידוע, ובא לציון ברנה, בשמחה גדולה.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org