Or Torah
שעד
הוי עיר הדמים, במדרש הוי מקמי קרתא (דשופכי) [דשפכו] דמים בגוה. ויש לפרש, כי הנה אמרו רז"ל לא יאכל אדם עד שיתפלל שנאמר לא תאכלו על הדם. פירוש, דכתיב כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא, נמצא כי עיקר האדם הוא על שם הדם שבו. ולמה נקרא אד"ם ולא נקרא ד"ם, רק [נ"א: אלא] כשמדבק את עצמו בבורא יתברך וממשיך בקרבו אלופ"ו של עולם, נתחבר האלף אליו, ואז נקרא אד"ם. וזהו לא תאכלו על הד"ם, ר"ל כשעדיין לא חיבר אליו אלופו של עולם. רק אחר התפילה, כשחיבר דמו לאלופו של עולם ואז נקרא אד"ם, אז מותר לו לאכול ולא קודם כנזכר. וזהו הוי עיר הדמים, פי' שהם נקראים דמי"ם שאינם מחברים אלופו של עולם. והנה קשה למדרש והלוא כל העולם קודם תפילה נקראים ד"ם, ומה זה הו"י, ומתרץ המדרש דשפכ"ו, פירוש לשון תפילה כמו אשפוך שיחו1, עכ"ז דמים בגוה, פירוש שהיו מתפללין שלא בכוונה והוי כאילו לא התפללו.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Or Torah
- Volume
- פסוקים מלוקטים
- Id
- rh-gg71ezj9
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.