לקוטי שיחות
הוספות - חינוך ה
. . . ע"פ מה ששמענו כ"פ מכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל — פשוט שצ"ל חינוך בני ובנות אנ"ש במוסדות חינוך חב"דיים — בכל שלבי הגיל שלהם.
מובן ששמעתי ע"ד כו"כ מאנ"ש שי' שנוהגים אחרת — ולא עוד אלא ש"מלבישים" את זה באיצטלא של יר"ש — ומצטער אני עליהם ועוד יותר על יו"ח שי' — שהרי אלה הצאן מה חטאו. ויה"ר שגם על אלה הנחשלים יערה רוח ממרום ורר'
במענה על מכתבו מי"ד אייר בהנוגע למקום חינוך בני אנ"ש שיחיו.
ברור הדבר אשר נשיאינו הק' נשיאי חב"ד — המנהלים בפועל מוסדות חינוך חב"ד לכל סוגיהם: ישיבות, ת"ת, ביסל"מ, בי"ס לנערות וכו' — ואשריו של כאו"א מאנ"ש (וכל אחב"י בגדר אנ"ש הם) שיחנך בניו ובנותיו שיחיו במוסדות אלו לטוב להם בגשמיות וברוחניות, בטוב הנראה והנגלה.
— ופשוט שברשותו וגם זכותו הוא להודיע השקפתי ודעתי ברורה זו לכל הרוצה לשמוע. ועליו ולשומע — יונעם.
. . . אתענין לדעת ע"ד בני אנ"ש שי' בגיל החינוך — הלומדים הם במוסדות חינוך חב"ד? — והרי במיוחד שורה בהם ברכת נשיאינו הק' ורוחם — (וע"י יסוד . . . הרי סרה גם האמתלא דמניעת ריחוק המקום). ואלו שלע"ע לא עשו עדיין כנ"ל — מהו הטעם האמיתי ע"ז . . .
418במענה למכתבה מר"ח אלול, בו כותבת ע"ד יום הולדת שלה, וגם אודות מקום לימודה — שאינו ב . . . מפני שלדעתה מוסד החינוך אשר ב . . . אינו באותו הרמה.
ומובנת הפליאה והתמי' ובפרט בידעי ביתה, בית חסידותי וחינוכה מסוג זה, שעפי"ז צ"ל ברור בדעתה ובהחלט שהרמה הכי גדולה הוא זה — מה שהמוסד מיסודו ובהנהלתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, והפי' בודאי שלא הידיעה עיקר, כי אם התוצאות — שתהיינה מתאימות לתפקיד האדם בעולמו, כדברי חכמינו ז"ל, אני נבראתי לשמש את קוני, שמילוי התפקיד תלוי במדת היראת שמים שבהחינוך ובהעזר מלמעלה, בסייעתא דשמיא.
וכיון שככתבה נכנסת בשנה חדשה, אשר רוב שנים יודיעו חכמה, יהי רצון מהשי"ת, שיעמידה על האמת, שראשית חכמה — יראת ה', להתחנך במסגרת חסידותית, בד' אמות של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבודאי על ידי זה יוסיף בהתעוררות רחמים רבים גם בהנוגע לשאר עניני'.
ויהי רצון שתמורת זה, שבטח היו כאלה שלמדו ממנה בהנוגע למוסד חינוכם כנ"ל, הנה מכאן ולהבא תשמש דוגמא חי' לבת חסידותית — בחינוכה ומקום המצאה, כוונתי כפשוטה, חינוך במוסד כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, כאמור ליאיל
בברכה לבשו"ט בהקדם
ובברכת כתיבה וחתימה טובה
. . . מה שכותב הטעמים של בתו וחתנו שי' למסור את בנם לחינוך לא בישיבתנו, אשר הטעם הראשון מפני שהוא חבר ה . . . והטעם השני בשביל התכלית.
הנה שני הטעמים אינם, א) מה שהוא ב . . . הנה ידוע שכל אחד ואחד צריך להשתדל שיהי' משפיע על סביבתו ולא להיפך, וכיון שיש לו שייכות לחב"ד והי' ג"כ מקושר לכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ונמצא הוא בסביבה של . . . הרי בטח זהו בהשגחה פרטית ער זאָל מאַכן פון די . . . — חב"דניקעס, און ניט ער זאָל מאַכן פון זיך און זיין בעל־הבית'טע און קינדער וואָס זיינען חב"דניקעס — . . . (יש בכלל מאתים מנה, ולא להיפך). איני מאריך בכל זה כי פשוט הוא, והאריכות אך למותר.
ב) והטעם שאומרים שהוא משום תכלית, הנה כתבו רז"ל אין אדם יודע במה משתכר. והכוונה הן לשכר רוחני והן לשכר גשמי, ואם בגדולים כך, על אחת כמה וכמה בילדים שעדיין בתחילת החינוך הם שאי אפשר לדעת כלל וכלל במה ישתכר כשיגדל ויהי' לאיש . . .
6
419מאשר הנני קבלת מכתבה מח' סיון,
ומובן שבתמהון הכי גדול קראתי סברא הכי מוזרה אפילו בתור קס"ד, אשר אחד מבני' שי' יצא ממסגרת ספוגה תורה דברי אלקים חיים ועניני', ויחליפה בחבורה המתנהגת על ידי כאלו השוללים את האמור וכו' וכו',
שהרי בודאי, בימינו אי אפשר לומר שאין יודעים על דבר תורת הדא"ח תוכנה והדרכותי', על איזה חוג שיהי' מלומדי תורה. והידיעה אינה מניחה את האדם היודע במצב נייטרלי, כיון שתורת הדא"ח דורשת לא רק נטי' אלי', אלא גם פעולה. ואפשר או לקבלה או לשוללה. ולכל היותר — להסיח דעת מכל הבעיא, ואותם שמזכירה אין שיטתם היסח הדעת (מאיזה טעם שיהי'). ואדרבא בדעתם להורות ברור בענינים אלו. וק"ל.
כל האמור בתקפו — אפילו אם לא הי' המדובר בבן אחד מאנ"ש ושהוא בסוג הכשרונות והידיעות של בנה שי' ובפרט כו'. כו"כ ישנם . . . תלמידים כמותו שיכול להתחבר עמהם, כפי שמכיר הנני במכתביהם וכן בידיעות מן הצד. מובן שבתור חברותא — נכון שתהי' התאמה לא רק בידיעות ובכשרונות אלא גם בתכונות הנפש וכו', ולכן יתייעצו עם אלו המכירים את האברכים, ומביניהם יבחרו אלו שמשערים שהם המתאימים יותר. והשי"ת יצליחם.
קרוב לודאי שמצב רוח בנה שי', אודותו כותבת, אינו כלל וכלל מהענינים שמזכירה אותם, כי אם משינוי האוירה וכו' מהיותו כאן לבאה"ק ת"ו. וד"ל.
בברכה שביחד עם בעלה הרב שי' יגדלו את כל ילידיהם שיחיו באופן מתאים לרצון רבותינו נשיאינו וירוו מהם נחת אמיתי הוא נחת חסידותי בכל המובנים.
. . . ויחזק השי"ת כחותיו שיוכל, מתוך בריאות הנכונה והרחבת הדעת, להפיץ המעיינות חוצה, תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי', כי כבר באה העת, אשר אפילו בלימוד אל"ף בי"ת עברי חומש וכו' צריך להיות ניכר אשר המלמד הוא חסיד, וניכר עד כדי כך שיהי' ניכר בהתלמידים — שמתפללים, מקיימים מצות, ולומדים בחיות חסידותי. ובתקופה זו לא נפלאת היא ולא רחוקה היא, אלא אדרבה קרוב אליך הדבר מאד . . .
420לפלא שזה זמן רב אין ממנו כל מכתבים וידיעות, אף שמלאכתו היא בחינוך על טהרת הקדש של בני ישראל בלימוד תוה"ק וכו' וכבר ידוע שבעניני תורה בפרט הרי, בלשון הזהר, צריך לאפשא לה בכל יומא, ובפרט כשהלימוד או ההשגחה על התלמידים הם במוסד חסידותי, אשר רוח מייסדיהם ומנהליהם — הם כ"ק נשיאינו הק' — חופף עליהם באופן מקיף ונכנס גם בפנימי, אלא שהר"מ הר"י והמשגיחים הם הצנור דרכו נמשכים המשכות הנ"ל. וד"ל.
בנועם קבלתי הבשורה טובה שמסיימות חוק לימודיהן וזכו והצליחו שתינתן להן תעודת מורה.
ובודאי לאחרי שנות לימודן בבית המדרש למורות „בית רבקה" מיסודו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, מבינות גודל הזכות וביחד עם זה גודל האחריות שניתנו להן להיות מורות בישראל —
יותר נכון לא רק מורות להקנות הידיעה והחכמה לתלמידים ומחונכים, כי אם ועיקר — להורות להם דרכם בחיים בשנות הלימוד והחינוך שלהם שישמש יסוד לדרכם בחיים כשיגדלו ויעמדו ברשות עצמם, שזוהי הכוונה האמתית והנקודה המרכזית של חינוך ראוי לשמו — הכנה לחיים ראויים לשמם, זאת אומרת חיים על פי הוראת תורתנו תורת חיים.
ומבואר בדברי חכמינו ז"ל אשר ביחד עם התפקיד הניתן לאדם מקדימים לתת לו היכולת והאפשריות והכוחות שיוכל למלא תפקידו במילואו ובשלימותו.
ואם בכל מוסד על טהרת הקדש הדברים אמורים, על אחת כמה וכמה מוסד מיסודו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, אשר במשך חיים חיתו בעולמנו זה מסר נפשו על החינוך בטהרת הקדש של בני ובנות ישראל, מסירת נפש בפועל, ומעורר גם עתה רחמים רבים בעד הצלחת כל אלו המחליטים למלאות התפקיד הכללי של איש ואשה בישראל בעולם, שהוא לשמש את קונם, ותפקיד אנשי סגולה שזכו להיות מחנכים בישראל, חינוך דור הצעיר.
ויהי רצון שתעשינה בכל האמור מתוך מסירה ונתינה המתאימות ומתוך שמחה וטוב לבב, וה' יצליחן בזה, וברכת ה' תלוה אותן בכל עניניהן.
בברכת הצלחה בכל האמור
ולבשורות טובות
421צו אייער צוזאַמענקונפט, אי"ה מאָנטיק ו' מנ"א, כדי פאָרצוזעצן און פאַרברייטערן בהצלחה דעם פאַראייניקטן עמוירדזשענסי קאַמפּיין אין . . . ווינש איך אייך, אַז די אסיפה זאָל ברענגען די געוואונשערע רעזולטאַטן בפועל ובהצלחה.
עס איז אַלעמען באַוואוסט דער מאמר רז"ל, אכל בי' עשרה שכינתא שריא; אַז ווען עס קלייבן זיך צוזאַמען צען אידן, רוט דאָרט די שכינה, וואָס כאָטש אפילו — מלא כל הארץ כבודו, אָבער דאָרט וואו עס זיינען דאָ עשרה מישראל, איז די השראת השכינה מער בגלוי, ובפרט אויב די אידן קלייבן זיך צוזאַמען וועגן אַן ענין פון תורה ומצוות, ובפרטי פרטיות ווען זיי קומען זיך צוזאַמען וועגן אַן ענין פון חינוך הכשר, וואָס פאַראייניקט תורה ומצוות צוזאַמען, דאַן רוט די ג־טלעכע אַנטפּלעקונג ביותר, וואָס דריקט זיך אויס אין פאַרשידענע אופנים, און איינע פון זיי איז, אַז זי גיט אַריין די ריכטיקע געדאַנקען ווי אַוועקצושטעלן די אַרבעט און די השפּעה אויפן זולת, און דעם ריכטיקן צוגאַנג בנוגע דער אייגענער באַטייליקונג אין דער אַרבעט: דורך אַ ברייטהאַרציקע ביישטייערונג בממונו, דורך אונערמידלעכע השתתפות בגופו, און דורך אַ וואַרימער באַטייליקונג בנשמתו.
איך האָף און בין זיכער, אַז דער אָנפירער פון די אַלע מוסדות, כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ועט מעורר רחמים רבים זיין אַז די אויבנדערמאָנטע אַרבעט זאָל גיין בהצלחה גדולה, ווי אויך משפּיע זיין ברכה והצלחה צו די אַלע באַטייליקטע אין דער אסיפה בפרט, און אַלע באַטייליקטע אין דער מגבית בכלל, אין וואָס יעדערער נויטיקט זיך, ער ובני ביתו שיחיו.
בברכת הצלחה ופ"ש לכאו"א
. . . להמורים — צריך הי' להסבירם, שהם עובדים במוסדות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ובמילא גם את"ל שצודקים הם בטענותיהם לפלוני או לפלוני, הרי אין זה טעם שיענישו את עצמם, למעט בזכותם ובהצלחתם גם בעניניהם הפרטים ע"י מיעוט השתתפותם בהמוסדות הנ"ל. ובודאי ימצא את האותיות המתאימות לזה. מובן מעצמו, שאין כוונתי לאמר אַז זיי דאַרפן אויסגעריסען ווערען ח"ו, ואדרבה, הרי ראינו בזמן האחרון גודל ההשפעה ע"י התעוררות רחמים של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שנותן להמשתתפים בעניניו — לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות, גשמיות כפשוטו, וכנראה בחוש. וכוונתי בהנ"ל הוא — שיסבירו להם שכל הגישה שלהם אינה אמיתית, שמביטים על הענין כאילו הוא שייך לאנשים פ' ופלוני ובמילא צריך לנהל עמהם מלחמה, ובא"ל — הרי מה להם ולענין הזה ויחפשו מקום יותר טוב. ואין זה אמת כלל וכלל. והענין הוא — שהעמידם כ"ק מו"ח אדמו"ר על חלק היפה, הן בנוגע לענינים גשמים והן לענינים רוחנים, ואומר להם בזה בחר וכמש"נ ובחרת בחיים. והאריכות בזה אך למותר . . .
422. . . באופן עבודת הרשת. הנה כבר כתבתי כמה וכמה פעמים, ובכ"ז לחשיבות הענין הנני כופל עוד הפעם, אשר תמיהני ביותר על יחס כמה מהמורים לעבודת הרשת, וגם חלק ממורי אנ"ש וגם הוא בכלל, שמביטים על זה כעל משרה שהם עובדים אצל אחרים, ובמילא באים אליהם בטענות ואם אין שמים לב להטענות למלאות אותם במילואם הרי המסקנה הראשונה היא שצריך לחפש משרה אחרת כי מה נ"מ לו באיזה אופן יקבל פרנסתו ופרנסת ב"ב שי'.
והנה כל גישה זו מופרכת היא מעיקרא. הבעה"ב של הרשת הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר שמו נושאים המוסדות. ומובן אשר כל אלו שהשי"ת הצליחם והעמידם על חלק היפה, להשתתף במוסד זה, הרי זהו השער וצנור דרך בו נמשכים ההמשכות — בשלו ושל ב"ב שיחיו — הן ברוחניות והן בגשמיות.
אלא, שכמו בכל דבר בעולם, יש כאן חילוק תפקידים, שאלו שזכו ביותר הרי תפקידם הוא העיקר שבהמוסד היינו החינוך בפועל, משא"כ אחרים — אינם אלא מנהלים, תמכין דאורייתא וכו' וכו'.
ומובן אשר אחרי הנחה זו — הרי זה מעורר תמי' ופליאה, שבר־שכל שזכה והצליח בחלק הנ"ל בא להמנהל ואומר לו: שמעני, הנני עושה לך טובה במה שמשתתף הנני בכאן, ובמילא אם תמלא את כל תביעותי טוב, ובאם לא אעזוב את המוסד כו'! והאריכות בזה אך למותר.
ואם היתה הנחה הנ"ל אצל המורים מאנ"ש, הרי גם בד"מ, ונוסף ע"ז ע"י השתדלות, היתה נחדרת גם באלו המורים והמורות אשר, לע"ע, אינם מאנ"ש, ובמילא היתה עבודתם ע"ד המבואר בהמשך רס"ו בעבודת עבד נאמן, שאפילו כשעובד רק בקבלת עול פשוטה, בכ"ז מהדר לא רק במילוי עבודתו אלא גם בההידור.
ופשיטא, אשר מי שיש לו אוצר גדול לא יבוא לאחרים לאמר אם תמלא משאלותי אשתמש בהאוצר, ואם לאו — אשליך האוצר חוצה ואסובב בשוקים וברחובות בעד אגורת כסף — וכנ"ל, וד"ל.
ובטח יבאר את כל הענין הנ"ל לא רק לעצמו, אלא גם להמורים והמורות שמכירם או שיכול להכירם. והלואי ששורותי הנ"ל — המעטים בכמות, יפעלו ככל תוכנם באיכות.
מובן מעצמו, שאין כוונתי בהנ"ל לאמר שכל התביעות שלהם אינן צודקות, או שכל חברי ההנהלה צודקים במאה אחוז בכל הנהגותיהם. וכוונתי הוא רק, שהחלק היפה בהרשת הוא, חלק המורים והמורות ומקבלים ברוחניות הרבה יותר מחברי ההנהלה, וכיון שאצל איש הישראלי הגשמי הוא מסובב מהרוחני, וכמש"נ אם בחקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם, הרי מקבלים הם גם בגשמיות יותר מחברי ההנהלה — אם על אתר ובגלוי, או במשך הזמן ובאופן גם שאין בעל הנס מכיר בנסו. וכבר ידוע המבואר במאמרי דא"ח מכ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, אשר באמת423ענין הפרנסה בדורותנו הוא באופן נסי וע"ד המן במדבר. ובמילא ח"ו שיחבלו בעצמם ע"י יציאה ממוסד כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע . . .
. . . מה שכותב אודות היי סקול, הנה כיון שאינני יודע המצב על אתר קשה להורות בזה פרטים, ועליהם להחליט בהתאם לנקודה העיקרית והכללית, שמוכרח הדבר שתעשה ישיבת . . . מרכז ליהדות ותורה ויר"ש, וכל ענינים שיסייעו לזה — מבלי וויתור על עיקרי תנועת חב"ד — יש לעשותם ובמרץ. ובודאי סיפר להם הרב . . . שי' מעניני הסקול שיש כאן על יד הישיבה, שכנראה גם הסקול שכותב אודותה היא באופן כזה . . .
וע"פ הנ"ל מובן, אשר גם המענה על סיום מכתבו שאם יהי' ספיקות באיזה ענינים — הרי אבן הבוחן לפתרונם הוא, שאי אפשר לוותר על עיקרי תכונות חב"ד, אי אפשר להעשות מפלגה איזה שתהי', אבל לולא זאת — הרי צריך להרחיב את המוסד הן בכמות והן באיכות. והשי"ת יזכהו ויצליחו שמתוך בריאות הנכונה יראה גם בעיני בשר, וכן כל אנ"ש שי', איך שישיבת . . . הוא הצנור הכללי להמשכת וקבלת ברכות השי"ת בגשמיות וברוחניות לכל אנ"ש וב"ב ד . . . ועל ידם לכל בני ישראל שם, שמצנור ודרך מרכזי זה מתפשטים צנורות ודרכים לכל אחד ואחד בפרט. וע"ד המבואר בכ"מ בדא"ח בענין ההמשכות מלמעלה לכל סדר ההשתלשלות.
לאחרי ההפסק הכי ארוך, נעם לי לקבל מכתבו מר"ח כסלו, בו כותב אודות המצב בהישיבה בהווה. ובשאלתו אם להכריח איזה מהתלמידים שיבואו בדוקא להתפלל ג"כ בהישיבה. הנה מובן שאין ההכרח דרך בזה, ואף שיש לדבר בזה בעת רצון ובהתועדות — ומה טוב שיהי' לא רק מהנהלת הישיבה אלא מאנ"ש שאינם בהנהלה, אבל אין להכריחם בענינים שבאם לאו וכו'. ואדרבה הנהגה דימין מקרבת תועיל גם בזה הרבה יותר מאשר זה דשמאל דוחה.
424בהנוגע ללימוד תורת החסידות של הנ"ל, הרי בכללות הנקודה היא כנ"ל, וכיון שבזה נוגע הענין יותר — צריכה שגם ההשתדלות בזה תהי' בתכיפות יותר, ולהסביר הענינים ע"פ המובא בזהר פ' בהעלותך קנ"ב ע"א בענין נשמתא דאורייתא, וכן המבואר בקונטרס לימוד החסידות לכ"ק מו"ח אדמו"ר וקונטרס עץ חיים וכו' — ובקושיא הידועה בכגון דא, שאם כן מה עשו בדורות הקודמים. הנה התירוץ פשוט ע"פ המבואר בכ"מ ומהם בלקו"ת במדבר בדרוש נחש הנחשת דף מ"א ע"א בהא שמן התורה מספיק ק"ש ומדרבנן צריך ג"כ שתי תפלות בכל יום והאידנא קבעוה חובה גם לתפלת ערבית. ואח"כ כשנתמעטו הלבבות וגדול החשך נתוסף פסוקי דזמרה כו' וכו'. ומובן ופשוט המענה אם יבוא מי ויאמר שדי בשבילו להתנהג כמנהג הצדיקים בימי הבית ובמילא יתפלל בלא פסוד"ז ואפילו בלא ברכות ק"ש כו'. וככל הדברים האלה הוא גם בנוגע ללימוד החסידות. וע"ד המובא באגה"ק בשם האריז"ל שבדור זה מצוה לגלות זו החכמה. ומדור לדור גדול ההכרח לגלות יותר, שלכן נתפשטה ביותר תורת החסידות ונתלבשה באותיות המובנות גם בשכל אנושי. ובודאי ימצאו האותיות המתאימות לפי חושי הנפש ותלמידים הנ"ל. וכנ"ל להתחיל התעמולה בעת התועדות, ובעת רצון עלולה שתביא תועלת ביותר וביותר.
במענה למכתבו מכ' בשבט והקודמו, ת"ח על שימת לבבו לכתוב לי בנוגע מוסדות חנוך חב"ד באה"ק ת"ו, ותקותי אשר גם להבא ימשיך בכגון דא, ות"ח מראש. ובודאי ובודאי שגם להבא יושיט עזרתו לכל מוסדות אלו ואביזרייהו ככל יכלתו, ובזה — גם להשפיע ככל אשר ידו מגעת על המוסדות ואישים שיש בידם לעשות לביסוס והתפתחות המוסדות האלו. ולדכוותי' לא צריך להאריך בגודל הענין של חינוך על טהרת הקדש דוקא.
ובמענה על הנקודות שנוגע בהן —
מה שמגיב שאפשר להיות שמוסדות חב"ד דורשים מרובה מהתלמידים בנוגע רמת הלמודים ובנוגע להנהגה וכו', ואפשר שיש כאלו שיפחדו לקבל עליהם עול זה וסכנה שילכו לחינוך בלתי רצוי או עכ"פ לא רצוי כל כך.
הנה נוסף על מה שגם כ' כותב שבאם יגרעו בתביעות האמורות ברמת הלמודים וכו' הרי ישפיע גם על שאר התלמידים הטובים והבינונים שקרוב לומר שיצא שכרו בהפסדו, הרי עוד נקודה עקרית בזה. כי הנה מוסדות חב"ד יש להם אופי מיוחד והשם עצמו מורה ומשמיע לכל שומע כי במוסד זה מתנהגים באופן מסויים ולומדים ברמה מסויימת, ובמדה הכי חשובה משתווים בזה, עכ"פ בקוים יסודים, כל מוסדות חב"ד שבכל העולם כולו. זאת אומרת שהנמכת הקבע והרמה425במקום אחד מכריחה תוצאות בכיוון זה בשאר מוסדות חב"ד, ולא רק במדינה זו עצמה אלא גם מחוצה לה.
ועוד נקודה בזה, על פי סיפור ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שיש השתלשלות מסויימת במבנה חברת בני אדם, ואם בשלב מיוחד מתחילה ירידה בדרגא אחת, עלול זה לגרום לירידה מדרגא לדרגא בכל השלבים שלאחרי זה, ולכן אפילו אם הירידה בשלב הראשון היתה מקדש הקדשים לקדש, הרי באופן אוטומאטי תגרום ירידה בשלבים שלאחרי זה מקדש לחול ולמטה יותר — מהיתר לאיסור. וכ"ק מו"ח אדמו"ר הסביר בהאמור איך שכל אחד במעמדו ומצבו צריך להעלות בקדש ופשיטא שלא להוריד אפילו אם גם לאחרי הירידה עדיין יהי' מורם מכל סביבתו. והנמשל בנוגע למוסדות הנ"ל מובן.
כל הנ"ל אמור אפילו באם לא הי' נוהג מסויים במשך כמה שנים שני חזקה על אחת כמה וכמה שמשך הרבה שנים התנהגו באופן מיוחד שאין כדאית כלל ירידה בזה. ובפרט שקרוב לומר שיפרשוה שנשתנו הזמנים ומשתנים המנהגים וממילא גם הדרישות וכו'. ובפרט באה"ק ת"ו — שבכמה מוסדות חינוך רצויים הנה מסבות שונות אין דורשים מהתלמידים אותם הענינים שמזכיר כ' במכתבו ובמילא אין סכנה ח"ו שהמועמדים שלא יתקבלו לתוך מוסדות חב"ד מוכרחים יהיו להקלט למוסד שונה בתכלית, שהרי אפשר שיקובלו במוסד שרק דרישות האמורות אין בתכניתו.
לפני זמן היתה לי שיחה מעין האמור, ועניתי לשואל שגם בזה הוראה מפורשת בדברי חכמינו ז"ל, וכדרכם בפתגם קצר אבל קולע להמטרה, והוא: רב בקעה מצא וגדר בה גדר. ופירושו, כשראה רב שישנו ענין שמזלזלין בו, החמיר והוסיף בגדר וגזירות דוקא לענין זה. זאת אומרת, שכשרואים שישנו חוג בו נמצאת פרצה בענין מסויים, שלכאורה יש חשש כנ"ל שבאם יקפידו עליהם בענין זה ירחיקום בכלל או ידחפו לענינים גרועים עוד יותר, ההוראה היא לעשות דוקא בהיפך, לזרזם ולהחמיר עליהם דוקא בענין הפרוץ, וק"ל.
. . . בהנוגע לצירוף ביה"ס, שיהי' הכל במקום א' — מובן שאין לזה מקום כלל. וצריך להשתמט מזה בהחלט, אלא — שבאופן דיפלומטי מבלי לנגוע בכבודו של מי שהוא, ואפילו לא בישות של מי שהוא. וכמה הסברות לזה: הרי אין דרישה ומקום לבטל קהלתם ח"ו, ולצרפה לקהלתם. ועד"ז בהנ"ל אין להכריח את הצבור על תכנית חינוך אחת לכולם. ואדרבה צ"ל כמה תכניות — מובן שכולן עטה"ק — בכדי שכאו"א יבחור בהיותר מתאימה לו (והראי' — שבכפר חב"ד עצמו ייסדו ת"ת, ישיבה, ביסל"מ, בי"ס לחקלאות ועוד, אף שכולם חב"ד'ניקעס. ועאכו"כ — בעיר גדולה כ . . .), והכל מודים שכמה בתכנ"ס אפ"ל בשכונה אחת באם הנוסח שונה,426ועד"ז בחינוך — יש מבכרים לימוד משנה או גמרא, בקיאות או חריפות, דינים או תורה לשמה ועוד ועוד. וככל שיקצרו בהשקו"ט בזה, ולא יבליטו את הפרינציפ שבהענין — טוב יותר בשביל שיהיו היחסים להבא טובים יותר ונוחים יותר.
(ממכתב טו"ב תמוז, יהפך לששון ולשמחה, תשי"ט)
6
. . . ביקר אותי . . . והיתה בינינו שיחה נעימה וידידותית בהנוגע . . . ובפרט בהנוגע לנקודות דלהלן:
א) בשים לב לאופי המיוחד של . . . מכיר הוא, כמובן, אשר מינוי מורים ומורות צריך להיות בידי אנשי חב"ד. חלוקי הדיעות שהיו עד עכשו והדרישות שדרש, כוונתם היתה רק שימנו מורים ומורות שיש להם גישה פדגוגית וכמובן גם המינימום עכ"פ במקצועות ההוראה שלהם, שבלאו הכי הרי לא יוכלו למלא תפקידם בתור מורים ומחנכים.
ב) הדגשתי במיוחד אשר המעלה המכרעת במעלות וכשרונות המורה צריכה להיות — יראת שמים, וגם על זה הסכים.
מאשר הנני קבלת מכתבו מח"י כסלו ובהנוגע לתכנית הלימודים וכו' נמסר למל"ח, ויבואו אתו בכתובים בקשר עם זה, ומתאים להנהוג כאן.
במ"ש אודות קאנסטיטוציא בשביל הישיבה, מובן שבכלל איז גלייכער ניט בינדען זיך. ולאידך גיסא — ישנם קאנסטיטוציעס כאלו שאופן הבינדען שלהם הוא מקיף. ויושלח לו העתק התקנון שנעשה כאן. ובלית ברירה — יש להשתמש בו. ובאם אפשרי לקצר עוד יותר. ומובן שבעיקר צריכה זהירות בבחירת הדירעקטארען ובאופן הבחירות של דירעקטארען חדשים מזמן לזמן. כן מובן שמההכרח לקבוע שישנם ענינים שהם בבל ישונה — בעצם התקנון — בהנוגע לרוחניות הענינים וכיו"ב . . .