ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן"ה, ורש"י סתם "אפר פרה ועפר סוטה", כי אין כוונת רש"י להפעולה החדפעמית ש"אסף איש טהור את אפר הפרה", ובסוטה — "ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן", אלא לזה שאין חשבון בקיום מצות אלו:
באפר פרה הרי נוסף על קיום מצות טהרה שבמשך כל הזמנים (כשהי' נמצא) — שמזין על הטמא ומטהרין אותו מטומאת מתמו, הרי קיום המצוה הוא כל זמן קיום האפר הבא ע"י עשיית הפרה, נמשך כל הזמן שמזין האפר וכל הזמן שהאפר נתון למשמרתמז. וכן ב"עפר סוטה", אין הכוונה רק למעשה לקיחת העפר שבקרקע המשכן, אלא לכל זמן קיום עפר זה בתור עפר סוטה ופעולתו בתור עפר סוטה כולל שהאשה נטהרת לבעלה, ועוד — "ונקתה ונזרעה זרע"מח — שכל המשך הזמן שלאח"ז, נכלל במצוה זומט, ובמילא "אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר".
וזהו גם הטעם ששינה רש"י בסיום פירושו וכתב "וכיוצא בהם" ולא "וכן כולם" כבמדרש, כי במדרש הכוונה כפשוטה לכל המצות שעשייתם שייכים לעפר שבזה ישנו ריבוי מצות (ע"ד הנאמר במדרש המובא בילקוט, כנ"ל) ואילו ברש"י הכוונה למצות מיוחדות שמקיימין בעפר שבהן "אין חשבון", וזהו הלשון "וכיוצא בהם" — מצות כמו אלו שמנה לפנ"זנ.
ו. ועדיין צריך להבין מהי השייכות ד"אין חשבון במצות" ל"עפר" דוקא, הרי קיום המצות באופן הנ"ל אינו שייך לעפר דוקאנא.