144

כ"חייב", אבל בהמאמר מפרש (כנ"ל) "חייבים" — ש"מודה שהי' חייב בדבר הסכנה ח"ו", והתמי' במקומה עומדת: הן אמת שלגבי מצבו בהווה עבודתו ה­קודמת אינה בשלימות, אבל איך אפ"ל "שהי' חייב (קודם לזה) בדבר הסכנה ח"ו"?

[ודוחק גדול לומר שפירוש זה ב­"הגומל לחייבים" הוא רק לשאינם צדי­קים, ששייך לומר שהם אשמים "בדבר הסכנה"].

ויש לומר הביאור בזה:

זה שהקב"ה מעמיד את הצדיק במצב של סכנה כו', ה"ז רק כדי להעלות אותו למדריגה עליונה יותר. כי דוקא על ידי העבודה במצב של "מיצר", מגיעים ל­"מרחב" האמיתי (מן המיצר גו' ענני ב­מרחב).

[וע"ד המבואר בהמאמר בענין ירידת הנשמה למטה (שההודאה דברכת הגומל בעבודת האדם היא על היציאה מהסכנה הרוחנית שבירידה זו) — שהכוונה ב­ירידה זו היא לצורך עלי', שע"י עבודת הנשמה בבירור וזיכוך הגוף הגשמי (ו­המשכת קדושה בדברים גשמיים) מתע­לית הנשמה למדריגה עליונה וביותר מכמו שהיתה קודם ירידתה בגוף.

וענין זה הוא גם אצל צדיקים גמו­רים, שהענין שעובד ה' בעוה"ז ה"ז ירידה, כי "גם. . צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה רבה בתענוגים לא יגיע למעלות דביקותו בה'. . בטרם ירידתו לעוה"ז החומרי לא מינה ולא מקצתה ואין ערך ודמיון ביניהם כלל"^מג — אלא שירידה זו צורך עלי', שע"י עבודתם ב­היותם נשמות בגופים דוקא, מתעלים בעילוי אחר עילוי כו'].

ולכן גם צדיק גמור מברך "הגומל לחייבים טובות" — אף שלא שייך לומר שהוא "אשם" "בדבר הסכנה ח"ו" — כי מצבו הקודם, שהוא בגדר "חייבים"^מד לגבי "קרבת אלקים" שזכה לה על ידי גמילת הטוב, הוא הוא שגרם שיועמד ב­מיצר זה, כדי שיגיע לעלי' הזאת (הבאה ע"י מיצר זה^מה).

וככל הדברים האלה נראה במוחש ב­גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר^מו — שדוקא לאחרי שעבר את יסורי המאסר ר"ל, הותחלה תקופה חדשה בעבודתו בהר­בצת התורה וחיזוק הדת בכלל, שעבו­דתו זו נתרחבה — יצאה למרחב — ועד להפצה בכל קצוי תבל.

ונתגלה לעין כל, שהכוונה של ה­מאסר היתה בשביל עלי' זו, ליתן ה­אפשריות להרחבת העבודה, להפיץ תורה ויהדות — כולל הפצת המעיינות של פנימיות התורה — בכל מרחבי (שבכל קצוי) תבל.

(משיחות י"ב תמוז תשכ"א, ש"פ בלק תשל"ז)

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org