133

(ס"א) ש"בעל תשובה עילאה" היא בחי' יו"ד — כי ע"י עבודה זו מתגלה עצם נקודת ההתקשרות (של ישראל בקוב"ה) שהיא יו"ד, נקודה, שלמעלה^לא מציור:

ההתקשרות (דישראל בקוב"ה) בג' העבודות ד"סור מרע" "ועשה טוב" וה­ביטול דעסק התורה, באה באיזה ציור. דכיון שבהן לא יצא האדם עדיין ממצי­אותו לגמרי, והעבודה היא לקשר מצי­אותו עם הקב"ה, לכן, אופן ההתקשרות מצוייר כפי הציור של כחות האדם שב­הם ועל ידם נפעלה התקשרות זו; ולכן ג' עבודות אלו שייכות לג' האותיות ה' ו' ה' (דשם הוי'), שיש להן ציור.

משא"כ העבודה דקדש עצמך במותר לך, שענינה מה "שמבטל ומסלק את עצמו ורצונו" והיא מגלה עצם נקודת ההתקשרות שלמעלה מגדר וציור כחות האדם — נרמזת באות יו"ד, נקודה.

ח. כשם שד' אותיות שם הוי' מת­חילות עם הנקודה דאות יו"ד, ונקודה זו נמשכת אח"כ בציור של אות ה"א ראשו­נה, ואח"כ בציור דאות ו', ועד לציור דה' אחרונה^לב — כך הוא גם בנוגע לד' עבו­דות הנ"ל, שאינן עבודות וענינים נפר­דים (בעצם מהותם), אלא הן המשך אחד:

התחלתן ועיקרן הוא — נקודת ההת­קשרות של ישראל עם הקב"ה שלמעלה מציור (הבאה לידי ביטוי בשלילת מצי­אותו — "מבטל ומסלק א"ע ורצונו כו'", קדש עצמך במותר לך), ונקודת התקש­רות זו נמשכת אח"כ בבחי' ציור בעסק התורה, ב"ועשה טוב", עד ל"סור מרע".

ולכן, כאשר חסר בהביטול דקבלת עול מלכות שמים בהעבודה ד"סור מרע", ה"ז פוגע לא רק בה"א תתאה, אלא גם בג' אותיות שקדמו לה. כי באם היתה נקודת הביטול עצמה (יו"ד) מאירה אצלו, או עכ"פ כפי שהיא בהציור ד"עסק התורה" ו"ועשה טוב" (ה' ראשונה ואות ו'), לא הי' חסר אצלו הביטול דקבלת עול.

וזהו גם הטעם דכאשר אדם נכשל בחטא, צ"ל אצלו גם תשובה עילאה, כי דוקא אז תשובתו היא "תשובה שלימה"^לג.

ט. זאת ועוד:

לא רק שבשביל שלימות התשובה זקוקים להעבודה דתשובה עילאה הבאה לאחרי תשובה תתאה, אלא עוד זאת, ש­התשובה תתאה גופא צ"ל באופן שיהי' נרגשת בה (בנוגע לפועל עכ"פ) התנועה דתשובה עילאה.

זאת אומרת, שהקבלה על להבא "לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו ית' ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו"^ט צ"ל באופן שיורגש בה לא רק הביטול דקבלת עול מלכות שמים [כעבד המוכן לציית ציווי האדון, אע"פ שמציאותו אינה מציאות האדון], אלא גם שהביטול שלו הוא מסובב ותוצאה מזה^*33 שהוא מיוחד (מצד שרש נשמתו) עם הקב"ה בתכלית היחוד.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org