אגרת התשובה ו

אגרת התשובה ו

א. באגרת התשובה פרק ח מבאר אדמו"ר הזקן, שלאחרי עבודת תשובה תתאה, שעל ידה "מנקים כל הפגמים כו' שוב אין עונותיכם מבדילים כו' רוח עב­רה ותטהרם" — "אזי^א תוכל נפשם לשוב עד הוי' ב"ה ממש, ולעלות מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו ית' ביחוד נפלא. . וזו היא תשובה שלימה. . תשובה עילאה שלאחר תשובה תתאה".

ובהערות אאמו"ר על אגרת התשובה^ב מבאר, שפרטי לשונות אדה"ז כאן בתי­אור השבת הנפש שבתשובה עילאה, מכו­ונים לדרגות שונות בעליית הנשמה:

"(לשוב) עד הוי' ב"ה^ג ממש" קאי על ג' הספירות יסוד תפארת ודעת ["עד — יסוד. . הוי' — תפארת, ממש — דעת"], ד"מלכות מושרשת בדת"י [דעת תפארת יסוד]. . זהו שהנפש שהיא מבחי' מלכות [כמבואר לעיל באגה"ת^ד שהנשמה נמש­כת מה"א תתאה] תשוב עד הוי' ב"ה ממש, ליסוד תפארת ודעת. ולעלות מע­לה מעלה הוא לחכמה ובינה, למקורה הוא לחיצוניות הכתר. . ולדבקה בו ית' הוא בפנימיות הכתר" [ומציין ללקו"ת (פ' ראה) "בהביאור^ה דאחרי הוי' אלקיכם תלכו בפי' ובו^ו תדבקון", ששם מבואר ד"ובו תדבקון. . הוא בחי' פנימית ה­כתר"].

ונראה לומר בפשטות, שכוונת אאמו"ר בהערה זו היא (גם) ליישב קושי בלשון אדה"ז כאן:

ממ"ש אדה"ז "ולעלות מעלה מעלה כו'" (בוא"ו המוסיף) מובן, שהמשך ה­לשון ("ולעלות מעלה כו' ולדבקה בו ית'") אינו הפירוט של דבריו לעיל [דקודם מבאר ענינה של תשובה עילאה באופן כללי, "לשוב עד הוי' ב"ה ממש", ואח"כ מפרט דהיינו "לעלות מעלה מעלה כו' ולדבקה בו ית' כו'"], אלא שהן שתי עבודות, שבתחילה על האדם "לשוב עד הוי' ב"ה ממש", ואח"כ עליו "לעלות מעלה מעלה כו' ולדבקה בו ית'".

ותמוה: לאחרי שפעל בנפשו "לשוב עד הוי' ב"ה ממש", איך אפשר לומר שאח"כ צ"ל "ולעלות מעלה מעלה למקו­רה כו'" — מהי העלי' למעלה מ"הוי' ב"ה ממש"^ז?!

וע"ז מבאר אאמו"ר, ש"עד הוי' ב"ה ממש" היא העלי' רק ל"יסוד תפארת וד­עת", ואח"כ באה העלי' למעלה יותר, לחכמה בינה וכתר כו'.

ב. ויש לומר, שעל פי הערה זו מבו­אר היטב כללות תוכן דברי אדה"ז כאן:

מפשטות לשון אדה"ז מוכח, שיש כאן ג' חלוקות בהשבת הנפש עד שמגיעה לה"יחוד נפלא" בו ית': א) "לשוב עד הוי' ב"ה ממש", ב) "ולעלות מעלה מעלה ל­מקורה", ג) "ולדבקה בו ית' ביחוד נפלא" —

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org