ר"ה (תשנ"ב) א לכאורה צ"ע מאי קמ"ל. ודוחק לומר ששולל בזה המנהג (הובא בברכ"י או"ח ר"ס תקפח, ועוד) שתוקעין בבוקר קודם התפלה, או ששולל סברא לתקוע קודם קה"ת מצד זריזין מקדימין כו' (אף שאין מקדימין אותה קודם התפלה — ראה תוס' ר"ה לב, ב) — שהרי "המנהג הפשוט" לתקוע אחר קה"ת (רמב"ם הל' שופר פ"ג ה"י. ובמגיד משנה שם "בכל העולם"). ובכל אופן, שלילת סברא זו אין מקומה בסידור. וי"ל שמרמז על השייכות דתק"ש לענין מ"ת, כמ"ש הרס"ג (הובא באבודרהם) שזהו א' מהטעמים דתק"ש, לזכור קול השופר דמ"ת (וכפי שאומרים בפסוקי שופרות). וי"ל דזהו טעם המנהג (רמ"א (ואדה"ז) או"ח סתקפ"ה ס"א (ס"ג)) לתקוע "על הבימה במקום שקורין".
ב צ"ע, דמשמע שרק בעל התוקע אומרו, כהתחלת הלשון "יכין עצמו לתקוע בשופר ויאמר כו'"* , ובפרט שגבי אמירת שש הפסוקים מדייק "התוקע מתחיל וגם הקהל יאמרו כו'". והוא היפך הפשט לומר ד"יכין עצמו לתקוע בשופר" קאי גם על כאו"א מהשומעים!
* משא"כ בסי' האריז"ל שליתא שם ההקדמה "יכין עצמו כו'", וגם הלשון שם "צריך לומר" (לא "ויאמר"), ואולי בדוחק יש לפרשו דקאי על כאו"א.
א. כתב רבינו הזקן בסידורו ב"סדר תקיעות": "אחר קריאת התורהא יכין עצמו לתקוע בשופר ויאמרב קאַפּיטיל זה [מזמור מז שבתהלים] ז' פעמים".
ובפשטות אומר כאן אדמו"ר הזקן ב' ענינים שונים: (א) "יכין עצמו לתקוע בשופר"; (ב) "יאמר קאפיטיל זה ז' פעמים".
ג דפוס דובראוונא ריש שער השופר (שער כו) — כצויין ב"שער הכולל" דלקמן הערה 9. — ובדפוס קארעץ שנדפס צילום ממנו ליתא.
ד מס' ר"ה פ"ג מ"א. — ולהעיר, שלשון אדה"ז היא לשון המ"ח (משא"כ בפע"ח שם הוא בשינויים קלים).
ה להעיר ממס' סופרים (פי"ט ה"ב) "ובר"ה אומר כל העמים תקעו כף". אבל שם קאי על שיר של יום (ע"ד שיר הלוים בביהמ"ק) — ראה נחלת יעקב שם (ושם רפי"ח) — ולא בקשר עם תקיעת שופר.
[ובפרט שמקורם של שני הענינים הוא בב' מקומות שונים, דמ"ש "אחר קריאת התורה יכין עצמו לתקוע בשופר" מקורו בפרי עץ חייםג ומשנת חסידיםד , ובמקומות אלו לא הובא ע"ד אמירת מזמור מז; ואילו ענין אמירת מזמור מז מקורו בסידור האריז"לה , אבל שם (אף שהובאו הכוונות לתקיעת שופר) לא נמצא כלום ע"ד ההכנה לתק"ש — "אחר קריאת התורה יכין עצמו לתקוע בשופר"].
וצ"ע, מדוע סתם אדמו"ר הזקן "יכין עצמו לתקוע בשופר", מבלי לפרש אופן ההכנה.
והנה בפע"ח ומשנת חסידים שם ממשיך "(יכין עצמו כו' לתקוע בשופר) לעורר הזעיר אנפין כו'", ומפרט הכוונה הכללית (ע"ד הסוד) של תק"ש, שמזה מובן, שההכנה ("יכין עצמו") שייכת לכוונת דתק"ש, שצריך להכין את עצמו באופן שע"י תק"ש וכוונות שלו יתעורר הז"א כו'.
ו ראה "שער הכולל" לאאזמו"ר בהקדמתו. — וראה מג"א ר"ס צח (ובאלי' רבה שם סק"א). אבל להעיר, שאדה"ז לא הביאו בשולחנו שם.
ואם הטעם שלא העתיק אדמו"ר הזקן כוונות תק"ש בסידור, הוא כמנהגו בסידורו בכלל שלא העתיק כוונות האריז"ל, לפי שאינם דבר השווה לכל נפשו — לא
א לכאורה צ"ע מאי קמ"ל. ודוחק לומר ששולל בזה המנהג (הובא בברכ"י או"ח ר"ס תקפח, ועוד) שתוקעין בבוקר קודם התפלה, או ששולל סברא לתקוע קודם קה"ת מצד זריזין מקדימין כו' (אף שאין מקדימין אותה קודם התפלה — ראה תוס' ר"ה לב, ב) — שהרי "המנהג הפשוט" לתקוע אחר קה"ת (רמב"ם הל' שופר פ"ג ה"י. ובמגיד משנה שם "בכל העולם"). ובכל אופן, שלילת סברא זו אין מקומה בסידור. וי"ל שמרמז על השייכות דתק"ש לענין מ"ת, כמ"ש הרס"ג (הובא באבודרהם) שזהו א' מהטעמים דתק"ש, לזכור קול השופר דמ"ת (וכפי שאומרים בפסוקי שופרות). וי"ל דזהו טעם המנהג (רמ"א (ואדה"ז) או"ח סתקפ"ה ס"א (ס"ג)) לתקוע "על הבימה במקום שקורין".ב צ"ע, דמשמע שרק בעל התוקע אומרו, כהתחלת הלשון "יכין עצמו לתקוע בשופר ויאמר כו'"* , ובפרט שגבי אמירת שש הפסוקים מדייק "התוקע מתחיל וגם הקהל יאמרו כו'". והוא היפך הפשט לומר ד"יכין עצמו לתקוע בשופר" קאי גם על כאו"א מהשומעים!* משא"כ בסי' האריז"ל שליתא שם ההקדמה "יכין עצמו כו'", וגם הלשון שם "צריך לומר" (לא "ויאמר"), ואולי בדוחק יש לפרשו דקאי על כאו"א.ג דפוס דובראוונא ריש שער השופר (שער כו) — כצויין ב"שער הכולל" דלקמן הערה 9. — ובדפוס קארעץ שנדפס צילום ממנו ליתא.ד מס' ר"ה פ"ג מ"א. — ולהעיר, שלשון אדה"ז היא לשון המ"ח (משא"כ בפע"ח שם הוא בשינויים קלים).ה להעיר ממס' סופרים (פי"ט ה"ב) "ובר"ה אומר כל העמים תקעו כף". אבל שם קאי על שיר של יום (ע"ד שיר הלוים בביהמ"ק) — ראה נחלת יעקב שם (ושם רפי"ח) — ולא בקשר עם תקיעת שופר.ו ראה "שער הכולל" לאאזמו"ר בהקדמתו. — וראה מג"א ר"ס צח (ובאלי' רבה שם סק"א). אבל להעיר, שאדה"ז לא הביאו בשולחנו שם.The Lubavitch Library · chabadlibrary.org